הדמוקרטיה האינדונזית נולדה בסערה במאי 1998 כאשר מחאות רחוב בהובלת סטודנטים הביאו להורדת המסך על כשלושה עשורים של שלטונו הסמכותני הנוקשה של סוהארטו.

אך מאז ועד ראשית השנה שעברה, דומה היה כי מעגלי אקטיביסטים מהחברה האזרחית ממעטים יחסית לצאת לרחובות במחאה. הדבר היה נכון עד שפרבואו סוביאנטו החל את כהונתו כנשיא בשלהי 2024.

בקושי חצה את קו מאה הימים הראשונים וכבר תפסו אותו מחאות סטודנטים בערים הגדולות ברחבי המדינה ואף מול ארמונו הנשיאותי. חלפו מספר חודשים והתרחש גל מחאות שני ובהמשך אירועים נוספים, כולל עד לאחרונה.

פרבואו סוביאנטו בקושי חצה את קו מאה הימים הראשונים וכבר תפסו אותו מחאות סטודנטים בערים הגדולות במדינה ומול ארמונו הנשיאותי. תוך חודשים התרחש גל מחאות שני, ובהמשך אירועים נוספים

לשון אחר, גילויי מחאה אזרחית הם תופעה מתמשכת זה כשנה וחצי, המשתנה בהיקפה, בעוצמתה ובפריסתה הארצית, אך כמעט תמיד ממוקדת בבירה ג'קרטה. גורמיה המובילים הם אכן סטודנטים ולצידם ארגוני חברה אזרחית וארגוני עובדים. וברקע גם גילויי מחאה וביקורת בהיקפים גדולים יותר ברשתות החברתיות.

במבט כולל, המחאות מבטאות בעיקרן מצוקות כלכליות, כמו גם ביקורת נגד מדיניות כלכלית מקפחת ואף מעבר לזה, התרסה נוכח אי-צדק חברתי. זאת בעיקר מצד צעירים החשים כי עתידם לוט בערפל, במציאות שלא מותירה להם מרחב להזדמנויות ראויות. קיימת גם מחאה בעלת היבטים פוליטיים ברורים, אשר עיקרה דאגה לעתיד הדמוקרטיה במדינה.

יודגש, המצוקות הכלכליות של מיליונים רבים מהשכבות העממיות, וזאת במדינה החברה בפורום היוקרתי G-20 של הכלכלות המובילות בעולם – הן חלק מהמציאות המורכבת במדינת ענק זו.

גם דאגתם של רבים לנוכח מה שנתפס ככרסום הדרגתי במחויבות המדינה לנתיב הדמוקרטי – אינה חדשה. הדברים אמורים גם במיאוס של הדור הצעיר המשכיל בפוליטיקה הישנה של אליטות הכוח הפריווילגיות.

אם כך, מדוע דווקא במשמרת של הנשיא הנוכחי גוברים גילויי מחאה?

באשר להיבטים כלכליים-חברתיים ניתן להציע כאחד ההסברים את מה שמתואר על ידי מומחים כמדיניות כלכלית ופיסקלית כושלת במיוחד. בכלל זה מצביעים במידה רבה על ביצוע תוכניות יקרות ובזבזניות מאוד, שחייבו קיצוצים בתקציבי חינוך ורווחה.

מדוע דווקא במשמרת של הנשיא הנוכחי גוברים גילויי מחאה? באשר להיבטים כלכליים-חברתיים ניתן להציע כאחד ההסברים את מה שמתואר על ידי מומחים כמדיניות כלכלית ופיסקלית כושלת במיוחד

מדובר בעיקר במימוש תוכנית הדגל במסגרת מסע הבחירות של הנשיא בדבר מימון ארוחה חינם ליום למיליוני תלמידים כמו גם לנשים הרות. לכל אלה מצטרפות ההשפעות הכלכליות המכבידות של המלחמה במפרץ. אלה, בצד מדיניות כושלת, הביאו לירידה משמעותית בערך המטבע המקומי, הרופיה, כמו גם לעליות מחירים וכרסום בכוח הקנייה.

ואם לא די בכל אלה, עולה ביקורת ציבורית רחבה נגד הנשיא על כך שהוא מקדיש, כך נטען, את עיקר מרצו, ולשווא, לפעילות דיפלומטית בהובלתו האישית, הכוללת מפגשים רבים ברחבי העולם והופעות מעל במות בינלאומיות. והתוצאה, כנאמר, היא הזנחת הטיפול בבעיות כלכליות דוחקות מבית.

באשר לדאגה נוכח מה שנתפס כנסיגה בדבקות המדינה בדרך הדמוקרטית – פראבואו, בשונה לחלוטין מקודמיו, מגיע לכס הנשיאות כשמאחוריו שובל ארוך של ספקות וחששות באשר למחויבותו לשיטה הדמוקרטית. זאת מאחר שהוא שירת כגנרל בתקופת שלטון הרודן סוהארטו ואף הוטחו בו האשמות בציבור בדבר מעורבותו בשלהי תקופה זו בפגיעה בוטה בזכויות אדם, לרבות בלוחמים למען הדמוקרטיה.

כבר בראשית הקריירה הפוליטית שלו בדמוקרטיה האינדונזית הצעירה הוא התנהל לא פעם בדרך הסותרת את ערכיה. אף לאחר שזכה בבחירות לנשיאות התבטא כי הדמוקרטיה מעייפת, "מבולגנת" ויקרה וכי יש מקום לשפרה.

במסגרת מאמציו, שצלחו, להרכיב קואליציה רחבה מאוד, הוא ביקש מהנותרים באופוזיציה שלא יהיו לטורח על ממשלו, בבחינת "משקיפים טובים" בלבד. כבר מימיו הראשונים בנשיאות עלה חשש כי הוא מבקש להעניק לצבא מעמד של שחקן דומיננטי בניהול ענייני המדינה כפי שהיה בתקופה הקודמת, הסמכותנית.

כבר בראשית הקריירה הפוליטית שלו בדמוקרטיה האינדונזית הצעירה הוא התנהל לעתים בדרך הסותרת את ערכיה. לאחר שזכה בבחירות לנשיאות טען שהדמוקרטיה מעייפת, "מבולגנת" ויקרה וכי יש מקום לשפרה

החשש גבר כאשר בית הנבחרים אישר תיקון לחוק קיים בנושא הצבא, כזה המרחיב את רשימת הגופים הממשלתיים שבהם יכולים לכהן אנשי צבא בשירות פעיל.

מקרה אחרון זה מצטרף להערכה כי בית הנבחרים חלש במיוחד בעת הזו, נעדר עצמאות מול הרשות המבצעת ומהווה חותמת גומי עבורה, מה גם שהאופוזיציה הפרלמנטרית הצרה ממילא נראית כרחוקה ממילוי ייעודה.

אבל דומה כי מה שהגדיש את הסאה היו הטבות שכר מפליגות בדמות "מענקי דיור" שחילקו חברי בית הנבחרים לעצמם בשנה שעברה. התנהלות זו הוציאה לרחובות סטודנטים, חברי איגודים מקצועיים ותנועות חברתיות.

המפגינים מחו בהתרסה נוכח מה שנתפס כאליטה פריווילגית, האטומה למצוקות כלכליות גוברות אצל מיליוני אזרחים. במצב דברים זה ברור כי קולות הביקורת והמחאה פונים יותר ויותר לנתיבים החוץ-פרלמנטריים.

אפשר לטעון כי נשיאה הנוכחי של אינדונזיה רחוק מלהיות חסיד נלהב של התפיסה הדמוקרטית. לעומת זאת, כמי שחווה קריסת משטר סמכותני, שהיה בשר מבשרו, ובהמשך בעידן הדמוקרטי הפגין גישה פופוליסטית ואף לא נמנע לפני פחות מעשור מניצול פוליטיקת רחוב מתלהמת לצרכיו הפוליטיים – הוא ודאי מודע היטב לכוח המחאה במרחב הציבורי. כיום הוא מודע גם לכוחן של הרשתות החברתיות במרחב הדיגיטלי.

מהטעם הזה, כנראה, בוטלו בעקבות המחאות מענקי הדיור המופלגים לחברי בית הנבחרים ונעשו קיצוצים בתקציבי הענק לפרויקט הדגל הנזכר, ארוחה חינם ביום לתלמידים.

הנשיא מודע לכוח המחאה במרחב הציבורי ולכוח הרשתות החברתיות במרחב הדיגיטלי. לכן, כנראה, בוטלו בעקבות המחאות מענקי הדיור המופלגים לחברי בית הנבחרים ונעשו קיצוצים בתקציבי הענק לפרויקט הדגל שלו

מאותו הטעם הנשיא מצא לנכון להסביר למבקריו הרבים את החשיבות הכלכלית המיוחדת במסעותיו הרבים ברחבי העולם. אין ספק כי הנשיא האינדונזי הפנים מהר כי אינו יכול להתעלם מהביקורת והמחאה. מה גם שישנם קולות, גם אם לא רבים, שכמו מזכירים לו כי בדמוקרטיה העם הוא הריבון.

ד״ר גיורא אלירז הינו עמית נלווה במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן וכן בפורום לחשיבה אזורית.