בזיכרון הקולקטיבי האינדונזי צרובים מעגלים רחבים בחברה האזרחית המתפתחת, בשלהי משטרו הסמכותני של סוהארטו, ובעיקר הסטודנטים שהובילו לקץ שלטונו במאי 1998. הם עשו זאת תחת הזעקה הפוליטית "רפורמה" (reformasi), כמצפן שכיוון לכינונה של הדמוקרטיה השלישית בגודלה בעולם.

אך בהמשך דווקא חוגי האסלאם הקיצוני, אויבי הדמוקרטיה, הם שניצלו לפני פחות מעשור את החירויות שהושגו – לשם הפגנות כוח רבות משתתפים ולפוליטיקת רחוב מתלהמת, רווית שנאה ל"אחר", העוינת את גישה סובלנית דתית ואתנית שהורישו האבות המייסדים של אינדונזיה.

דווקא חוגי האסלאם הקיצוני, אויבי הדמוקרטיה, הם שניצלו לפני פחות מעשור את החירויות שהושגו עם קץ שלטונו הסמכותני של סוהארטו – לשם הפגנות כוח רבות משתתפים ולפוליטיקת רחוב מתלהמת

מנגד, בקרב הזרם המרכזי של החברה האזרחית, מעדיפים לתעל מחאות לאזור הנוחות של המרחב המקוון. עם זאת מעת לעת יוצאים לרחובות, בעיקר סטודנטים, וכנראה במספרים לא גדולים יחסית, בעיקר במחאה על צעדי הממשל הנתפסים ככרסום בדמוקרטיה. מחאות מסוג זה פגשו בדרך כלל נשיאים בעידן הדמוקרטי באינדונזיה לא בתחילת דרכם, אלא במעלה הדרך.

והנה במשך מספר ימים בפברואר האחרון, בעוד הנשיא החדש, פראבואו סוביאנטו (Prabowo  Subinato) חוצה את קו מאה הימים הראשונים, הוא כבר ניצב מול מחאות סטודנטים בערים הגדולות ברחבי המדינה ואף מול ארמונו הנשיאותי. המחאות פרצו בתגובה להחלטתו לקצץ בתקציב כחודש בלבד לאחר אישור התקציב הראשון של ממשלתו.

בין התחומים שהקיצוץ ישפיע עליהם בולטים החינוך, הבריאות והתשתיות. המהלך נעשה, במידה רבה, לצורך מימוש תכנית הדגל בהבטחות מסע הבחירות של הנשיא, מימון ארוחה חינם ביום למיליונים רבים של תלמידי בתי הספר ולנשים הרות, כדי להתמודד עם תת-תזונה בקרב ילדים.

מספר משתתפי הפגנות המחאה נאמד באלפים. הן נערכו תחת האשטאג IndonesiaGelap#, שפירושו "Dark Indonesia", כקריאת השכמה נוכח חזון הממשל ל"Indonesia Emas 2045", כלומר "Golden Indonesia 2045".

בעוד הנשיא החדש חוצה את קו מאה הימים הראשונים, הוא כבר ניצב מול מחאות סטודנטים בערים הגדולות ומול ארמונו הנשיאותי, שפרצו בתגובה להחלטתו לקצץ בתקציב כחודש בלבד לאחר אישורו

חיצי המחאה כוונו במידה רבה לקיצוצים בתקציבי מערכת החינוך, לרבות במערכות התמיכה בסטודנטים. המחאה גם נתנה רישומה במדיה החברתית, במיליוני שיתופים תוך שימוש גם בהאשטאג KaburAjaDulu#, כלומר "Just run away first". סיסמה זו כמו שאבה לתוכה תסכול של דור צעיר משכיל נוכח תחושה של היעדר הזדמנויות מבית, הנתפס כתוצאה של סדר עדיפויות ממשלתי לוקה ובירוקרטיה מסובכת, ולפיכך רצון לחפש עתיד טוב יותר במקום אחר.

והסטודנטים בקשו גם להביע דאגתם לעתיד הדמוקרטיה בארצם. זאת נוכח ממשל, שבראשו עומד נשיא אשר מאחוריו שובל של סימני שאלה באשר למידת מחויבותו לדמוקרטיה, לרבות טענות שהועלו נגדו כי היה מעורב, כגנרל בשלהי תקופת שלטון הרודן סוהארטו, בפגיעה בוטה בזכויות אדם.

אף לאחר שזכה בבחירות לנשיאות, התבטא פרבואו כי הדמוקרטיה מעייפת, "מבולגנת" ויקרה וכי יש מקום לשפרה. במסגרת מאמציו להרכיב קואליציה רחבה, ביקש מהנותרים באופוזיציה שלא להיות לטורח על ממשלו, אלא לתפקד על תקן "משקיפים טובים" בלבד.

משהקים את הממשלה, נתפסה זו כביטוי לנאמנות אישית תחילה, לחיזוק השליטה במנגנוני הממשל ולנטרול כל אופוזיציה. ועתה, כך נכתב במאמר מערכת, מבקשים הסטודנטים לומר לו כי מוטב שיבנה קואליציה עם הציבור למען רווחה ארוכת טווח ולגיטימיות שלטונית אמיתית, ולא עם אליטות פוליטיות למען שלל קצר טווח.

אף לאחר שזכה בבחירות לנשיאות, טען הנשיא כי הדמוקרטיה מעייפת, "מבולגנת" ויקרה וכי יש מקום לשפרה. במסגרת מאמציו להרכיב קואליציה רחבה, ביקש מהנותרים באופוזיציה שלא להיות לטורח על ממשלו

כפי שעולה מקולות  הסטודנטים המוחים ומביקורת פעילי ארגונים למען הדמוקרטיה וזכויות אדם, גובר עתה החשש מכוונת הממשל החדש להחזיר תפיסה מרכזית במשטרו הסמכותני של סוהארטו ל-"dwifungsi", שפירושו "duel function". כלומר, שהצבא יתפקד גם ככוח מוביל ודומיננטי בניהול ענייני המדינה.

החשש עלה בעקבות שורת מינויים חדשה של קציני צבא בפונקציות אזרחיות במהותן במוסדות הממשל, מה גם שכבר קודם לכן היה מספרם בהם גדול יחסית. החשש התעצם על רקע התקדמות דיוני הפרלמנט בהצעת תיקון לחוק קיים בנושא הצבא האינדונזי.

טענות המבקרים התמקדו בהרחבת רשימת הגופים הממשלתיים בהם יכולים אנשי צבא, בשירות פעיל, להתמנות לתפקידים אזרחיים, ובהיעדר שקיפות הדיונים בפרלמנט.

מהממשל והפרלמנט ניסו להרגיע, בין היתר בטענה כי החוק דווקא יציב הגבלות על מספר אנשי צבא במשרות אזרחיות וכי המתמנים יפרשו משירות פעיל וייבדקו כישוריהם. מייד עם אישור החוק בחודש שעבר צבאו המוחים, כנראה במאות, על שערי הפרלמנט, תוך עימותים עם כוחות הביטחון.

בין שלטי המחאה אפשר היה למצוא קריאות כמו: "החזירו את הצבא לקסרקטינים" ו"Orde  Baru" (שפירושו "הסדר החדש" – הגדרה מקובלת לתקופת שלטון סוהארטו) מכה שוב". אנשי ממשל והמחוקקים שבו וביקשו להרגיע. לטענתם, החוק מבוסס על עקרונות דמוקרטיים, עליונות אזרחית וזכויות אדם. עוד נטען כי הוא מתחייב משינויים גיאופוליטיים ובתחום הטכנולוגיה הצבאית וכי הוא משקף תשומות נציגי צבור ואנשי אקדמיה, וכי אינו מבטא כוונה להשיב את התפישה בדבר דומיננטיות הצבא בניהול ענייני המדינה.

בין שלטי המחאה נראו קריאות כמו: "החזירו את הצבא לקסרקטינים" ו"הסדר החדש מכה שוב". אנשי ממשל והמחוקקים ביקשו להרגיע וטענו שהחוק מבוסס על עקרונות דמוקרטיים, עליונות אזרחית וזכויות אדם

אך החשש לא נעלם והוא מוצא ביטוי בכלי תקשורת מקומיים. בולט מאמר דעה במהדורתו האנגלית של השבועון Tempo, שהוכיח אומץ לב אזרחי מול משטרו הסמכותני של סוהארטו ולא נמנע גם עתה מביקורת על מדיניותו של פראבואו.  תחת הכותרת " הסדר החדש שב תחת פראבואו" נאמר, כי התיקון לחוק מחזק את החשד של רבים כי הנשיא רוצה ליישם בממשלו את סגנונו, "פוליטיקה של פיקוד" (command politics), המצריך כפופים המצייתים ללא שאלות.

באדמיניסטרציה האזרחית, מודגש, מנטליות צבאית שכזו לא התקבעה עדיין. ובינתיים עולות טענות על התנהגות ברוטלית מצד כוחות המשטרה כלפי מוחים באחת ההפגנות, לרבות התנהגות אלימה כלפי עיתונאים שביקשו לתעד האירועים.

ואילו הנשיא עצמו, בהתבטאות ספונטנית כנטען, במהלך דברים שנשא בטקס חנוכת מרכז תעשייתי, התייחס לביקורת והטעים כי היא שגוייה ויש להמשיך בתנופה קדימה ואף הוסיף: "הכלבים נובחים ואנו נמשיך לנוע קדימה. אנו נבנה עתיד מזהיר" .

זהו סגנון דיבור של פוליטיקאי בעל תדמית כוחנית ומחוספסת, הנראה גם בוטח בעוצמתו הפוליטית ובדרכו. אולי הוא גם לא התרשם במיוחד מהמחאה והביקורת, מכיוון שבסקר לציון מאה הימים הראשונים לנשיאותו הוא זכה לתמיכה צבורית גבוהה מאוד, כ-80 אחוז. ולא זו בלבד, אלא ששביעות הרצון הציבורית נבעה, במידה רבה, מתחילת יישום הבטחת הבחירות המרכזית שלו הנזכרת בדבר ארוחה חינם ביום.

הנשיא עצמו, בהתבטאות ספונטנית לכאורה במהלך דברים שנשא בטקס כלשהו, התייחס לביקורת והטעים כי היא שגוייה ויש להמשיך בתנופה קדימה, והוסיף: "הכלבים נובחים ואנו נמשיך לנוע קדימה"

"סגנונו" של הנשיא לא עובר ללא ביקורת באינדונזיה. נכתב כין השאר כי הוא בוטה, פוגעני, שובר נורמות של דיון ותקשורת ציבוריים, ואף נרמז כי הוא מחלחל לפקידי הממשל. כל הבקיא בתרבות של האי ג'אווה, המרכזי בארכיפלג האינדונזי והמקרין על התרבות הפוליטית בו, לא יכול היה להחמיץ כי בהתייחסות לסגנונו הפוגעני של הנשיא נעשה שימוש במושג "kasar", התנהלות בגסות, היפוכו של מודל ההתנהגות הראוי, המלוטש, "halus".

אבל מעבר לנושא הנכבד של אתיקה ראויה בפוליטיקה, אולי התייחסותו הזלזלנית של הנשיא לביקורת משקפת הערכת חסר של מידת המחויבות לדמוקרטיה בקרב מעגלים רחבים בזרם המרכזי של החברה האזרחית, לרבות רצון בני הדור הצעיר בהשתתפות פוליטית אמיתית, שלא מפקירה את הזירה לעסקנים פוליטיים בלבד.

לאחרונה, תחת הכותרת: "פראבואו צריך לבחון סגנון מנהיגותו או שיודח", הובאו באינדונזיה דברים של אקטיביסט מקומי המכוון לסגנון מנהיגותו הסמכותני עד מאוד, לטענתו, של הנשיא, ולסגנון התבטאותו הזלזלני. לדבריו, אם הנשיא מתכוון להישאר בכהונתו עד סיומה ב-2029 עליו לחולל במהרה תיקון בגישתו המנהיגותית; ללטש את סגנון מנהיגותו ולבחור בזהירות את המסייעים בידיו למשול.

אפשר, כך מוסיף הכותב, כי הפופולריות הרבה ממנו הוא נהנה כמשתקף מהסקר הנזכר, גרמה לו להאמין כי ממשלו מתנהל בצורה חלקה. אך לדבריו התמונה התקציבית הכוללת, כמו גם הדאגה מתיקון חוק הצבא בדגש על פריסת אנשי צבא במשרות אזרחיות, אינם מלמדים שכך הדבר המצב.

מעבר לנושא הנכבד של אתיקה ראויה בפוליטיקה, אולי התייחסותו הזלזלנית של הנשיא לביקורת משקפת הערכת חסר של מידת המחויבות לדמוקרטיה בקרב מעגלים רחבים בזרם המרכזי של החברה האזרחית

פופולריות גבוהה בסקרים, כך מודגש, אינה ערובה לשרידות פוליטית ארוכת טווח של הנשיא. העם יכול בקלות להורידו מהשלטון. העם הוא זה שהעניק לו המנדט ולו גם הזכות לשלול אותו ממנו לפני סיום חמש שנות הכהונה.

פראבואו, נטען, יכול לפגוש את אותו גורל שפגש חמו (פרבואו היה נשוי לבתו של סוהארטו) שסולק על ידי העם. "אני שוב מזכיר לך", מסיים שוחר הדמוקרטיה את דבריו, שאפילו הנשיא סוהארטו, ששלט 32 שנה עם גיבוי חזק של הצבא והפרלמנט, הודח בסופו של דבר ידי מחאות הסטודנטים והציבור. אכן מלים כדורבנות בקונטקסט האינדונזי, ולא רק.

רק לא מזמן העבירה אינדונזיה, תחת ממשלו החדש של פראבואו, מסר לעם הסורי בעידן שלאחר משטר משפחת אסד, כי המשבר בארצו יכול לבוא על פתרונו רק באמצעות תהליך מעבר מכיל ודמוקרטי בדרכי שלום. האם זה מתמיה?

זמן לא רב לאחר ניצחונו של פראבואו בבחירות לנשיאות, הערכנו כי מדובר בדמות מורכבת ומאתגרת לחיזוי וכי אין הדברים אמורים רק בעתיד הדמוקרטיה בארצו אלא גם בהיבטים רחבים של מדיניות, לרבות מדיניות החוץ. שם נראה כי הוא מבקש למנפה לחיזוק מעמד ארצו בזירה הבינלאומית ולהטביע בה חותם של שינוי. הדברים אמורים כנראה גם במדיניות ארצו כלפי אזורנו בכלל והמדיניות כלפי ישראל בפרט.

ד״ר גיורא אלירז הינו עמית נלווה במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן וכן בפורום לחשיבה אזורית.