מימיו הראשונים כנשיא אינדונזיה באוקטובר 2024, היה ברור כי גולת הכותרת של כהונת פרבואו סוביאנטו תהייה במגרש של מדיניות החוץ. ואכן הוא מתבלט מאז כמי שמוביל ומנווט בנחישות מדיניות המכוונת לשדרג מעמד ארצו בזירה הבינלאומית, ולא פחות – למצב עצמו כמנהיג בולט בה.

כל זאת בגישה מובהקת של דיפלומטיה פרסונלית, הכוללת מסעות רבים בעולם, מפגשים עם דמויות מפתח במרחב הגלובלי, בראש ובראשונה מפגשים עם מנהיגי מעצמות העל, וכן פרופיל נוכחות גבוה בבמות בינלאומיות, שם הם מציג לא פעם ראייה אסטרטגית סדורה.

היוזמה והשאפתנות הובילו גם למעורבות גוברת של אינדונזיה באזורנו, ובראש ובראשונה להתייצבותה כתומכת מובהקת בתוכנית האמריקאית לסיום המלחמה בעזה; זו, מקווה הנשיא האינדונזי, עשויה אולי לסלול נתיב להסדר שלום לסכסוך הישראלי-פלסטיני שבמרכזו הקמת מדינה פלסטינית על בסיס פתרון שתי המדינות, הסדר שמבטיח בד בבד, לדבריו, את ביטחונה של ישראל ועשוי להסיר המכשולים לכינון קשרים דיפלומטיים בין אינדונזיה לבין ישראל.

פרבואו סוביאנטו מתבלט כמי שמוביל ומנווט בנחישות מדיניות המכוונת לשדרג מעמד ארצו בזירה הבינלאומית, ולא פחות – למצב עצמו כמנהיג בולט בה. כל זאת בגישה מובהקת של דיפלומטיה פרסונלית

תפיסה זו הוצגה באופן מרשים על ידו מעל בימת העצרת הכללית בספטמבר האחרון. וברקע כל פעילותו ניצב במוצהר עיקרון ליבה, שעוצב בשחר ימיה של אינדונזיה, בדבר מדיניות חוץ "עצמאית ואקטיבית" (bebas dan aktif), המכתיב גישה נמרצת ויוזמת בזירה הגלובלית. זה גם מתכתב עם גישה המכתיבה מדיניות חוץ  ניטרלית, לא מזדהה. מדיניות זו גם מעודדת את אינדונזיה מזה שנים רבות למעורבות באזורי עימות למען יישובם בדרכי שלום, קודם כל בדרום מזרח אסיה, אך לא רק.  

אך מסתבר שכנראה לא מעטים באינדונזיה רחוקים מלהתפעל מנשיאם המרבה בטיסות אל מעבר לים ומרחיק עצמו, לטענתם, מהתמקדות בבעיות מבית וגם באזור דרום מזרח אסיה, שתמיד היה מסד למדיניות החוץ של אינדונזיה.

כך לדוגמה, במהלך המחצית השנייה של 2025, עמדה במרכז תשומת הלב של אזור זה הסלמה במחלוקת הגבול ארוכת השנים בין תאילנד לקמבודיה ומאמצים למתנה על ידי השגת הפסקת אש. כל אותה העת ריחפה השאלה מדוע כמו ניפקד מקומה של אינדונזיה באירוע זה. זאת משום שהיא נחשבת לראשונה בין שווים בארגון מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN), בו חברות גם תאילנד וקמבודיה. בנוסף, באזור זה היא זו שצברה ניסיון מוכח במעורבות בישוב סכסוכים, גם בקונטקסט התאי-קמבודי.

כך על רקע הסכסוך בין השתיים, ובעוד תשומת הלב האינדונזית ממוקדת בהשתלבות בתוכנית האמריקאית לסיום המלחמה בעזה, עלתה ביקורת בנושא זה במאמר מערכת בג'קרטה פוסט, העיתון המוביל באינדונזיה בשפה האנגלית. נאמר שם כי חתירת הנשיא למלא תפקיד פעיל בחיפוש אחר שלום בין הישראלים והפלסטינים היא אכן ברוכה, אך התווספה גם שאלה רטורית – האם אין זה מתחייב שנשיא המדינה, אשר הוכיחה כבר עצמה כמתווכת למען שלום ומכירה היטב את האזור ואוכלוסיותיו – "יקדיש זמן שווה ואולי אף יותר זמן ומשאבים לסייע למען סיום מלחמה המתרחשת ממש בחצר האחורית שלנו?"

מסתבר שלא מעטים באינדונזיה רחוקים מלהתפעל מנשיאם המרבה בטיסות אל מעבר לים ומרחיק עצמו, לטענתם, מהתמקדות בבעיות מבית ומאזור דרום מזרח אסיה, שתמיד היה מסד למדיניות החוץ האינדונזית

ושוב, על רקע ביקורת פנימית כי המדינה מגלה קוצר יד במאמצי סיוע ושיקום בעקבות פגעי טבע קשים בשלהי 2025 באי סומטרה, ותוך התייחסות לנכונות האינדונזית לשגר חיילים לכוח הייצוב הבינלאומי (ISF), האמור להתפרס ברצועת עזה על פי התוכנית האמריקאית, עלתה טענה נוספת. עיקרה: לצד האמפתיה כלפי עזה, מצער שהממשלה לא מעניקה עדיפות לסיוע לאזרחיה בסומטרה, אלא מבכרת לשגר חיילים לעזה למשימות סיוע רפואי ושיקום תשתיות, בדיוק אותם תחומים שמשוועים להם בסומטרה.

הביקורת נוכח מה שנתפס כהזנחת בעיות מבית, כתוצאה ממתן עדיפות לשאיפות בתחום מדיניות החוץ, גוברת על רקע משבר האנרגיה המתפתח בעקבות המלחמה בין ארה"ב וישראל לאיראן והעימות הנמשך בנושא מצרי הורמוז.

בעת שהמשק והאוכלוסייה באינדונזיה נדרשים לצעדי צנע אנרגטיים, תופסים יותר את העין נתונים המתפרסמים על טיסותיו הרבות של הנשיא אל מעבר לים, הממשיכות גם עתה. ביקורת זו מוצאת עיקר ביטוייה ברשתות החברתיות, תוך הדגשה כי לביקוריו הרבים של הנשיא מעבר לים – תועלת מעטה. יש המתארים אותם בבחינת ביטוי טקסי וביקורים תיירותיים (sightseeing) ותו לא.

והנשיא, שלא מעט באינדונזיה מייחסים לו סגנון כוחני ומחוספס בהתנהלותו פנימה, דווקא מוצא לנכון להשיב לביקורת בנימה אישית משהו, יש יאמרו אולי מצטדקת קמעא.

הוא עושה זאת בפורומים שונים, לרבות במסגרת סרטי ווידאו העולים ליוטיוב תחת הכותרת  "פרבואו משיב" (Prabowo menjawab),המוקדשים לדיון במדיניות ממשלו. אנשים חושבים, אומר הנשיא, "שאני אוהב לתייר שם", אך "אני הולך לשם גם כדי לדאוג לעמי". 

נוכח מה שנתפס כהזנחת בעיות מבית, משבר האנרגיה המתפתח וצעדי הצנע הפנימיים, על רקע העדפת שאיפותיו בתחום מדיניות החוץ – מתרבים הפרסומים על טיסותיו "התיירותיות" הרבות של הנשיא

לדבריו מוטלת עליו החובה להתמודד בהצלחה מול המציאות המאתגרת על רקע המצב במפרץ והדבר מחייבו לעבודה קשה. הוא כה מרחיק בדיבור הישיר והאישי, עד כדי לומר שאינו יודע מהם ימי חופשה.

נסיעותיו, הוא מטעים, הינם למען הגנה על מקומות עבודתם של מיליונים והרחבת שווקים בעולם עבור המשק האינדונזי. וכמובן נסיעות אלה, לדבריו, מיועדות עתה לביצור ביטחון אנרגטי, לרבות על ידי שיפור עמדת המיקוח בעסקאות נפט וכן קידום השקעות זרות.

ישנה נקודה, הוא מסביר, במהלך משאים ומתנים בנושאי סחר והשקעות וכלכלה, בהם מגיעים למבוי סתום. במצב שכזה, הוא מדגיש, יש צורך בתקשורת ישירה בין מנהיגים כדי לקבל הכרעות אסטרטגיות.

המבקרים, בעיקר ברשתות החברתיות, לפחות בחלקם, לא כל כך משתכנעים. הציבור, נאמר, זקוק לראיות וכן לשקיפות; הציבור שומע על הרבה הסכמים בילטרליים ומולטילטרליים שנחתמים, כמו גם מזכרי הבנה והסכמי שיתוף פעולה, שלא לדבר על הבטחות הנשיא כי נסיעותיו התכופות מעבר לים תורמות רבות לאינטרסים הלאומיים. אך בפועל הציבור אינו רואה, כנטען, תוצאות של ממש בכיוון של שיפור מצבו הכלכלי.

בנוסף, נטען נגד סגנון הדיפלומטיה הפרסונלית של הנשיא שהיא כמו מייתרת את משרד החוץ. דיפלומטיה, נאמר, אמורה להתנהל על ידי הנציגויות בעולם ועסקאות כלכליות גם על ידי יזמים ואנשי סחר בינלאומי; כל אלה יכולים לנהל משאים ומתנים מעבר לים, ללא צורך בנסיעות הנשיא.

נטען כי הנשיא חוזר ומדגיש כי אינדונזיה מדינה גדולה וחשובה, ולכן הוא נשאל בספקנות משתמעת, מדוע "אנו" אלה שצריכים כל הזמן להרחיק כדי לפגוש מנהיגים זרים, ואילו הם אינם מגיעים "אלינו". ובכלל, לטענת מבקרים, ראוי לו לנשיא שיאזין לקולות עמו וישוב הביתה כדי לטפל קודם כל בנושאים הפנימיים, בבעיות הכלכליות הדוחקות.  

המבקרים, בעיקר ברשתות החברתיות, לא תמיד משתכנעים. הציבור, נטען, זקוק לראיות ולשקיפות. הוא שומע הבטחות ועל הסכמים בילטרליים ומולטילטרליים, אך בפועל אינו רואה תוצאות בשיפור מצבו הכלכלי

יצוין לצורך דיוננו כי פרבואו סוביאנטו הגיע לכס הנשיאות כאשר הוא כמו גורר מאחוריו שובל של סימני שאלה באשר למידת מחויבותו לדמוקרטיה; יש יאמרו סימני קריאה, שכן היה גנרל בתקופת שלטונו הסמכותני של סוהארטו. ולא זו בלבד, אלא שנטען נגדו כי היה מעורב באותה עת בפגיעה בוטה בזכויות אדם, לרבות בלוחמים למען דמוקרטיה ולקץ שלטונו של הדיקטטור.

ימים לא רבים אחרי תחילת כהונתו נקט במהלכים שהעלו חששות בציבור כי הוא מבקש, כפי שהיה בתקופת סוהארטו, למצב את הצבא גם כשחקן דומיננטי בניהול ענייני המדינה.

ובכן, האם סוג הדיאלוג שמנהל עתה הנשיא עם מבקריו הוא דווקא רכיב דמוקרטי? ספק אם כך הדבר. ה"דיאלוג" בין המנהיג לצבור הרחב ברשתות החברתיות תואם יותר את הדימוי הפופוליסטי של פרבואו, בבחינת המנהיג בעל הדימוי הכוחני והמחוספס הפונה ישירות אל קהל רחב, בעיקר ברשתות החברתיות. אולי, במשהו, הכיכרות של פעם – מעל ראשם של המוסדות, לרבות המערכת הפרלמנטרית.

אין ספק שהוא, כגנרל בצבא שנאבק במאי 1998 בלוחמים מהחברה האזרחית למען דמוקרטיה, ראה מקרוב מאוד כיצד אלה, ובראשם סטודנטים, הביאו אז לנפילת המשטר הסמכותני. ולא רק בהיסטוריה עסקינן. כשנה וחצי בלבד בכהונתו הנשיאותית והוא כבר חווה גלים של מחאות, בעיקר בהובלה של סטודנטים, ששורשיהן העמוקים מוליכים לתחושת מצוקה כלכלית בקרב שכבות רחבות וניכור מצד אליטות פוליטיות פריווילגיות.

פרבואו סוביאנטו הגיע לכס הנשיאות כשמאחוריו נגרר שובל של סימני שאלה באשר למידת מחויבותו לדמוקרטיה. יש יאמרו סימני קריאה, שכן היה גנרל בתקופת שלטונו הסמכותני של סוהארטו

אם בתחילה הדף הנשיא בביטול קולות מחאה, הרי נראה כי בהמשך הזחיחות התחלפה במידה מסוימת בחשש. לשון אחר, הערכת חסר של מידת המחויבות לדמוקרטיה בקרב מעגלים רחבים בחברה האזרחית התחלפה בהבנה כי הדור הצעיר דורש שקיפות, וכי הנבחרים נתבעים למתן דין וחשבון לבוחריהם ולעשייה למען הציבור. ואם לאו, הם לא יירתעו מלצאת לרחובות.

ד״ר גיורא אלירז הינו עמית נלווה במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן וכן בפורום לחשיבה אזורית.