החלטתו מאתמול (שלישי) של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, לאסור על נציגי מפלגות ומשקיפים בוועדות קלפי לדווח באמצעות אפליקציות למפלגותיהם בזמן אמת על זהות האזרחים שהתייצבו להצביע במהלך יום הבחירות – היא החלטה המשקפת שמרנות משפטית, במובן הקלאסי של מונח זה.

סולברג פירש את הדין הקיים, העניק מעמד בכורה לזכות היסוד החוקתית לפרטיות ולא התיימר לייצר דין חדש – אף שההחלטה משנה את הפרקטיקה שהייתה נהוגה במערכות הבחירות האחרונות, שבהן משתמשות מפלגות באפליקציות דוגמת "ויקטורי" ו"אלקטור" כדי להתחקות אחר התייצבות אזרחים להצביע, באמצעות נציגיהן בקלפיות.

אף שההחלטה נכתבה כמעין פסק דין או החלטה שיפוטית, האוחזת 34 עמודים צפופים ומפורטים, היא לא ניתנה בסופו של הליך שיפוטי.

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית חובש שני כובעים לראשו, הכובע השיפוטי והכובע המנהלי. פנייתו של עו"ד שחר בן מאיר אל ועדת הבחירות נעשתה במכתב, לפני כחצי שנה.

סולברג ביקש את התייחסות המפלגות השונות, וכן את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, ולבסוף פרסם את החלטתו בכובעו המנהלי, כמי שנושא באחריות לאופן התנהלות ההצבעה בקלפיות ברחבי הארץ ביום הבחירות

סולברג ביקש את התייחסות המפלגות השונות, וכן את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, ולבסוף פרסם את החלטתו בכובעו המנהלי, כמי שנושא באחריות לאופן התנהלות ההצבעה בקלפיות הפזורות ברחבי הארץ ביום הבחירות.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדיון בבג"ץ בעתירות נגד מינוי עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה, 18 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

פירוש הדבר הוא שלכאורה, אין קושי להגיש לבג"ץ עתירה נגד החלטתו זו ואפשר שחלק מהמפלגות שהביעו אתמול את זעמן על האיסור לשגר מידע על מצביעים בזמן אמת מהקלפיות אל מטות המפלגות – אכן יעשו זאת.

אם כך יבחרו לעתור, הן למעשה ידחקו בבג"ץ לעשות מעשה אקטיביסטי באופן חריג. שהרי לא מדובר בהליכי ערעור רגילים, המקנים מתחם התערבות משמעותי לערכאת הערעור. שופטי בג"ץ למעשה יתבקשו לקבוע שהחלטתו של עמיתם, בתפקידו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, לוקה באי-סבירות קיצונית.

שתי מערכות דינים חולשות על הסוגיה – האחת היא דיני הגנת הפרטיות, והשנייה היא דיני הבחירות, ובעיקר הזכות לחשאיות המעוגנת בסעיף 4 לחוק יסוד הכנסת.

רק לפני חודש פסק בג"ץ, בעניין בחירתו של עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה ובהתבסס על הוראת החשאיות בסוגים מסוימים של הצבעות המתקיימות במליאת הכנסת, כי תיעוד עצמי של המצביעים בדבר אופן הצבעתם מפר את עקרון החשאיות.

במקרה של בחירות כלליות לכנסת, מתעוררת השאלה אם דיווח על עצם העובדה שאזרח התייצב בקלפי על מנת לממש את זכותו להצביע מפר את עקרון החשאיות, לצד השאלה אם יש בכך כדי להפר את פרטיותו

במקרה של בחירות כלליות לכנסת, מתעוררת השאלה אם דיווח על עצם העובדה שאזרח התייצב בקלפי על מנת לממש את זכותו להצביע מפר את עקרון החשאיות, לצד השאלה אם יש בכך כדי להפר את פרטיותו.

הצבעה בבחירות לכנסת, 1 בנובמבר 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

הליכוד והמפלגות הדתיות התייצבו להליך וטענו כי פרקטיקת הדיווח על זהות המצביעים מסייעת למפלגות למקד את מאמציהן להמריץ בוחרים לצאת ולהצביע, ובכך הן מסייעות לשרת את תכלית הגדלת שיעור ההצבעה, ובנוסף מצטמצמת ההטרדה הציבורית הכרוכה בקבלת הודעות אלה מטעם המפלגות.

סולברג דחה את הטענה, וקבע כי "אם נציגי המפלגות במקום הקלפי מעבירים להן מידע על נוכחותו של אדם בקלפי לשם מימוש זכותו או על עצם הצבעת אדם, לצורך מאמצי המפלגות בהמרצת בוחרים וניהול מערכת הבחירות שלהן – הרי שזו פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, בהינתן שלא התקבלה הסכמת הבוחר".

לצד דיני הפרטיות, גם דיני הבחירות מכירים ברגישות המידע בעניינו של בוחר – לא רק השאלה לאיזו מפלגה הצביע, אלא אף השאלה אם בחר בכלל להצביע.

דיני הבחירות לא הסמיכו את נציגי המפלגות בקלפיות להעביר למפלגותיהם את המידע בדבר התייצבות בוחרים. מאחר שהם נושאים בתפקיד רשמי ביום הבחירות, ואף שהם עושים זאת מטעמן של מפלגות, חל עליהם "עקרון חוקיות המנהל", שלפיו מותר לנושאי תפקיד רשמיים לעשות רק מה שהחוק הסמיך אותם לעשות. והחוק לא הסמיך אותם להעביר הלאה את המידע הזה.

מאחר שהם נושאים בתפקיד רשמי ביום הבחירות, ואף שהם עושים זאת מטעמן של מפלגות, חל עליהם "עקרון חוקיות המנהל", שלפיו מותר לנושאי תפקיד רשמיים לעשות רק מה שהחוק הסמיך אותם לעשות

אפליקציית אלקטור של הליכוד בבחירות 2020 (צילום: צילום מסך)

החלטתו של סולברג היא החלטה שמרנית, במובן זה שהוא מצהיר על הדין החל, שאותו קבע המחוקק ובהתאם לפרשנות שהעניק לו סולברג עצמו, וקובע כי זהו הדין המחייב. הפרקטיקה שהתגבשה במערכות הבחירות בעשור האחרון – בד בבד עם התפתחות הטכנולוגיה כך שמתאפשרת העברת מידע בזמן אמת באמצעות אפליקציות ייעודיות – אינה משנה את הוראות הדין המחייבות.

מי שיבקש מיו"ר ועדת הבחירות או מבג"ץ לצקת פרשנות אחרת להוראות הדין, יבקש מהם לעשות מעשה אקטיביסטי, בין אם מדובר בעצם השינוי בפרשנות ובתוצאה האופרטיבית לעומת קביעתו של סולברג, ובין אם מדובר בבקשה שהדבר ייעשה על ידי ערכאה שיפוטית ולא על ידי המחוקק.

אמש כבר הופצה ידיעה שלפיה בכוונת כמה מהמפלגות ליזום חקיקת בזק שתעבור עוד לפני הבחירות, ותאפשר לנציגי המפלגות להזרים למפלגותיהם את המידע שסולברג אסר. קשה להניח שהיועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, תאפשר מהלך חקיקתי שכזה בימיה האחרונים של הכנסת היוצאת ואחרי פיזורה.

לא רק מחמת הכלל שלפיו כל פעולה של הכנסת כעת דורשת את אישור "ועדת ההסכמות" של מרכזי הקואליציה והאופוזיציה, אלא אף מחמת הכלל שלפיו אין משנים את כללי המשחק תוך כדי משחק, ואין משנים חקיקה הנוגעת לבחירות במהלך תקופת בחירות.