לקראת העשור האחרון של האלף הקודם נכנסתי לראשונה למעבדת הוראה בכימיה אורגנית. שש שעות ארוכות כל שבוע בסמסטר א' של שנה ב' של לימודי הכימיה. באחת המעבדות הראשונות הראה לנו פרופסור ארנון שני איך לבנות מערכת זיקוק. זה די פשוט, אבל עד היום אני לא חובב גדול של כימיה אורגנית.
בתחתית כלי מבעבע התוצר של ריאקציה, נוזל חום ועכור שיש בו הכול, מגיבים שלא הגיבו, תוצרי לוואי, זפת, ואיפשהו בפנים גם מולקולת המטרה. מחממים בעדינות. האדים מטפסים במעלה הזכוכית, פוגשים שרוול כפול שבו זורמים מים קרים, מתעבים, ובצד השני נאספות טיפות שקופות של חומר נקי. זיקוק לא ממציא דבר, הוא רק מפריד. מה שלא היה בכלי לא יופיע בבקבוק האיסוף.
בחודש האחרון ערכה הפוליטיקה הישראלית שני זיקוקים, אחד אצל הדמוקרטים ואחד בליכוד. שניהם הצליחו יפה. כל אחד מהם הפריד בדייקנות את מה שבאמת היה בכלי.
זיקוק, בכימיה אורגנית, לא ממציא דבר, הוא רק מפריד. בחודש האחרון ערכה הפוליטיקה הישראלית שני זיקוקים, אחד אצל הדמוקרטים ואחד בליכוד. שניהם הצליחו יפה. כל אחד מהם הפריד בדייקנות את מה שבאמת היה בכלי
אצל הדמוקרטים עמד על שולחן המעבדה כלי שהוא בעצמו תוצר של ריאקציה, האיחוד של העבודה ומרצ, ובתוכו שלוש שנים וחצי של כימיה אלימה, הפיכה משטרית, מלחמה, רחובות. ב-20 ביולי הודלקה הלהבה. הצבעה דיגיטלית בטלפון, 112 אלף מתפקדים, יותר מ-97 אלף מצביעים, 86 אחוז השתתפות.
"ניצולת גבוהה", היינו כותבים בדוח המעבדה. טמפרטורה גבוהה, התנגשויות רבות בין מולקולות, קצב ריאקציה שמפלגות ותיקות שכחו שהוא בכלל אפשרי. ומה יצא בצד השני של המעבה? תחילה חברי הכנסת שהחזיקו את החזית הפרלמנטרית בשנות ההפיכה, ומיד אחריהם, במקומות ריאליים לגמרי, תרכובות חדשות שסונתזו ברחוב, ממובילי המחאה למען הדמוקרטיה ומאחים לנשק.
עקבות הריאקציה של השנים האחרונות ניכרים בתוצר, וזה בדיוק מה שזיקוק אמור לעשות. ואשר לפיפטה הידנית, אותן משבצות שריון שכל מנהל מעבדה שומר ליום סגריר, יאיר גולן קיבל שתיים, ובחר להחזיר אותן למגירה בלי להשתמש בהן, לאו דווקא לשמחת כולם סביבו. התוצר עבר מהמעבה לבקבוק כפי שהוא.
בליכוד התחילו מבחירת המכשור. מערכת הצבעה דיגיטלית נבחנה ונפסלה. הנימוק הרשמי, חשש מזיהום זר של הדגימה. הנימוק שגורמים במפלגה סיפרו לעיתונאים היה פשוט יותר – ספירה ידנית מחזירה את הכוח לפוקדים הגדולים, ובאחוזי הצבעה גבוהים ההרפתקה גדולה מדי. אז נייר, מעטפות ולילה שלם של ספירה ידנית בבלומפילד.
אצל הדמוקרטים הצביעו 86 אחוז בטלפון, בליכוד הגיעו לקלפי 53.5 אחוז, 75 אלף איש, פחות מאשר בפריימריז הקודמים, אבל אותה ניצולת פחות או יותר מאז הונהגו פריימריז בליכוד.
אצל הדמוקרטים עמד על שולחן המעבדה כלי שהוא בעצמו תוצר של ריאקציה, האיחוד של העבודה ומרצ, ובתוכו שלוש וחצי שנים של כימיה אלימה, הפיכה משטרית, מלחמה, רחובות. ב-20 ביולי הודלקה הלהבה.
ומה טפטף מן המעבה? אותה צמרת של השנים האחרונות בריכוז מוגבר. כאילו כל התהליכים הקשים שקרו פה לא שינו את התרכובת הליכודית. להפך, נראה שתהליך הזיקוק הגביר את אותה מולקולה.
שלושת הראשונים שיצאו ממערכת הזיקוק כיהנו בצמרת השלטון לכל אורך ההפיכה והמלחמה, ואדריכל הרפורמה המשפטית, שדורג שלישי, מיהר להבהיר שהמנדט שבידיו הוא להשלים אותה.
המולקולה החדשה היחידה בצמרת לא סונתזה בליכוד – היא יובאה מהמדף של מפלגה שכנה מימין, ובאותם ימים ממש נדחקה שרה אל מחוץ למקום ריאלי, וכבר מדברים על מדף בשבילה אצל אותה שכנה. כימאים קוראים לזה ריאקציית חילופין.
ומה סולק מהתמיסה? אחרוני הנציגים של ליכוד מדור אחר. מולקולות עם היסטוריה של נדידה בין כלים גילו שהתמיסה אינה סולחת. מי שהרשה לעצמו להיות אופוזיציה פנימית נדחק במורד הרשימה, מי שהרשתה לעצמה להרעיש הוענשה בדירוג, ומי שחולם להיות יום אחד ראש ממשלה נאחז בציפורניים במקום הריאלי האחרון.
בנימין נתניהו בירך על "התחדשות ושילוב כוחות חדשים בצמרת", וזה בדיוק העניין. זה לא היה זיקוק להתחדשות, זה היה זיקוק לנאמנות, וכל מחזור חימום מעלה את ריכוז החומר הפעיל. לתהליך הזה יש שם בכימיה – רפלוקס. האדים עולים, המעבה מחזיר אותם לאותו הכלי, הנוזל רותח שנים ודבר אינו עוזב את המערכת. רפלוקס, למי ששכח, הוא גם השם הרפואי של צרבת. ובניגוד לדמוקרטים, כאן הפיפטה הידנית עדיין באוויר. חלק מהשריונים כלל טרם הוכרזו, נתניהו יכול לשבץ, להצריח ולדחוק, והמקום ה-16 בתוצאות האמת הוא ממילא רק ה-26 ברשימה בפועל.
בליכוד הזיקוק לא הסתיים כשכבתה הלהבה, הוא נמשך גם עכשיו, בטפטוף ידני, על שולחנו של אדם אחד. והקטליזטור עצמו משתתף בתהליך, מאיץ אותו, ובסופו נמצא שוב במקום שבו התחיל.
נתניהו בירך על "התחדשות ושילוב כוחות חדשים בצמרת", וזה בדיוק העניין. זה לא היה זיקוק להתחדשות, זה היה זיקוק לנאמנות, וכל מחזור חימום מעלה את ריכוז החומר הפעיל. לתהליך הזה יש שם בכימיה, רפלוקס
ויש מעבדות שמדלגות על הזיקוק לגמרי. בישר של גדי איזנקוט ובביחד של נפתלי בנט ויאיר לפיד אין פריימריז, אין להבה, אין מעבה. המנהיג מרכיב את התמיסה ביד, לפי העין והאף, שופך לבקבוק ומדביק תווית.
כימאי שמסתכל על בקבוק כזה מזהה תרחיף, לא תמיסה. כל עוד הקמפיין מנער אותו הוא נראה אחיד, ברגע שהניעור נפסק החומרים שוקעים ונפרדים לשכבות. והבעיה העמוקה יותר היא שאיש לא מדד מה באמת נמזג פנימה.
חלקם מתגלים כזרזים מצוינים, חלקם מתפרקים באמצע הקדנציה או נודדים לכלי אחר, ויש גם מי שהתחיל טוב וגמר בחוות תנינים. זיקוק הוא תהליך איטי, מסורבל ולפעמים אכזרי, אבל בסופו יודעים לפחות מה יש בבקבוק.
ומסביב לכלים הגדולים מרחפים רסיסים. שברי תרכובות מהעולם שלפני הריאקציה הגדולה, לכל אחד אלקטרון לא מזווג, וכולם מחפשים בוחר להיקשר אליו. בכימיה קוראים להם רדיקלים חופשיים. פעילים מאוד, יציבים הרבה פחות, ואורך חייהם קצר אלא אם ימצאו במהירות למי להתחבר.
יש מי שהדביק תווית חדשה על בקבוק ישן, יש מי שהוסיף לשם המותג שנת ייצור, כמו על אצוות כימיקלים. אחת מהן אף החנתה משאית קמפיין מול חלון המעבדה של הליכוד בערב הספירה, בתקווה ללכוד מולקולות שנמלטות מהכלי.
בתחתית המשפך מחכה לכולם פילטר עדין אחד, אחוז החסימה, שתופס כל חלקיק קטן מדי. עד אוקטובר נדע מי הספיק להתרכב למשהו גדול יותר ומי יישאר על נייר הסינון.
ב-27 באוקטובר תיכנס כל התערובת למערכת הזיקוק הגדולה מכולם, כמה מיליוני מצביעים, והיא אינה מתרשמת מתוויות. כדאי לזכור מה זיקוק עושה ומה הוא אינו עושה. הוא אינו יוצר חומר חדש, הוא רק חושף מה היה בכלי מלכתחילה. בכלי של הדמוקרטים היה הרחוב, וזה נראה ברשימה. בכלי של הליכוד היה הליכוד, וגם זה נראה ברשימה. מי שמוכר לכם התחדשות מתוך מערכת סגורה מוכר רפלוקס באריזה של חדשנות. אפשר להרתיח את אותו הנוזל עוד עשור, הוא לא יהפוך לחומר אחר.
ויש מעבדות שמדלגות על הזיקוק לגמרי. בישר של גדי איזנקוט ובביחד של נפתלי בנט ויאיר לפיד אין פריימריז, אין להבה, אין מעבה. המנהיג מרכיב את התמיסה ביד, לפי העין והאף, שופך לבקבוק ומדביק תווית
באותו שיעור ראשון, ביקש מאיתנו פרופ' שני להרים את הראש ולהסתכל על התקרה. מעל לכל עמדת עבודה היה כתם גדול. ריאקציות תקרה הוא קרא להם. תוצאות של תהליכי זיקוק שיצאו משליטה עקב חום גדול מדי והתפרצו כלפי מעלה. לכן צריך לזכור שהכלי הוא המדינה, והלהבה דולקת על חשבון כולנו.
פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.



תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו