פרויקטים לאומיים גדולים נוטים לסבול מתסמונת מוכרת: הצהרות חגיגיות לתקשורת לחוד, ומציאות לחוד. אבל כשמגיעים לפרויקט הרכבל לעיר העתיקה, פרויקט שכבר מאז 2017 ממומן מכספי ציבור מבלי שהתקדם אפילו במילימטר אחד, הפער הזה נמתח עד לקצה.
השבוע הופיע מהנדס העיר ירושלים, יואל אבן, בתכנית בערוץ 12 ואמר כבדרך אגב כי "הרכבל מתחיל ביצוע". הנושא אפילו לא היה במרכז הדברים. הדברים נאמרו בשולי הדיון, כאמת ברורה מאליה, ולכן המשפט הזה הקפיץ פעילים רבים בירושלים.
אלא שמי שעוקב אחרי ההחלטות של ועדת המכרזים של הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י), מכיר מציאות אחרת, לפיה הפרויקט רחוק מביצוע, ונמצא לכל היותר בתהליכי "התנעה מחדש".
השבוע אמר מהנדס העיר ירושלים בערוץ 12, כבדרך אגב, כי "הרכבל מתחיל ביצוע". אלא שמי שעוקב אחרי ההחלטות של ועדת המכרזים של הרשות לפיתוח ירושלים יודע שהפרויקט נמצא לכל היותר בתהליכי "התנעה מחדש"
ארבע שנים חלפו מאז בג"ץ דחה את העתירות נגד הפרויקט ואפשר את התוכנית השנויה במחלוקת. עשרות מיליוני שקלים של כספי ציבור כבר הושקעו ונשפכו על תכנון, ייעוץ והכנות – ועד היום אפילו מכרז לא פורסם. עובדה נוספת: כמעט כל עשרות המיליונים שהרל"י הוציאה שולמו באמצעות פטור ממכרז.
כשמהנדס עיר מצהיר שהפרויקט "יוצא לביצוע" בשעה שאפילו קבלן מבצע אין באופק, רמת האמינות של הדיווחים הציבוריים מטעם העירייה והרשות שואפת לאפס.
אנחנו בעמק שווה מושקעים בנושא. אנחנו סבורים שהרכבל יפגע באופן עמוק באגן ההיסטורי, בנופיו הקדומים ובעיקר באוכלוסייה שתיכלא מתחתיו, והכול מטעמים פוליטיים בשירות עמותת מתנחלים.
לא פחות מכך שאנחנו מודאגים מהתקדמות הפרויקט הפוליטי, מעניין אותנו כמה כסף ירד לטמיון סביבו. לכן פנינו לאחרונה לרשות לפיתוח ירושלים בבקשת חופש מידע פשוטה ובסיסית: ביקשנו לקבל את פרוטוקולי הדיונים, תוכניות העבודה, פירוט התקציבים שנוצלו וההסכמים שנחתמו מול קבלנים בעשור האחרון.
ארבע שנים מאישור התוכנית, עשרות מיליונים מכספי ציבור כבר נשפכו על תכנון, ייעוץ והכנות – ועד היום אפילו מכרז לא פורסם. לפי מהנדס העיר הפרויקט "יוצא לביצוע", אך אפילו קבלן מבצע אין באופק
התשובה של הרל"י שוברת שיאים של זלזול בחוק ובזכות הציבור לדעת.
בתשובה הראשונה דחתה הרל"י את הבקשה על הסף בטענה שמדובר ב"בקשה רחבת היקף באופן חריג" שאיסופה ייקח "למעלה מ-200 שעות עבודה", ולכן חל סעיף הפטור של "הקצאת משאבים בלתי סבירה".
כשהקשינו וביקשנו לקבל הערכה של שעות העבודה הנדרשות לכל סעיף ולכל שנה בנפרד – כדי שנוכל למקד את הבקשה כפי שהם עצמם הציעו – הרל"י שלחה מכתב סירוב נוסף. הפעם נטען כי אפילו הכנת הערכת השעות עצמה מצריכה "עבודת איתור ומיפוי בהיקף משמעותי", ולקינוח הוסיפו את המשפט הציני: "אין באמור משום אישור בדבר קיומו של מידע כלשהו בידי הרשות".
במילים אחרות: גוף ציבורי שמנהל פרויקט כל כך רגיש, ומגלגל מאות מיליוני שקלים, טוען שאין לו אפשרות לדעת כמה שעות יידרשו כדי למצוא את המסמכים של עצמו, ואף מסרב לאשר אם המסמכים והפרוטוקולים על המיזם בכלל קיימים אצלו.
כשפרויקט תקוע במשך שנים, כשכספי עתק זורמים ליועצים ולמתכננים ללא שום תוצר בשטח, וכשאין יכולת להציג מכרז או לוח זמנים ריאלי – הדרך הקלה ביותר היא לחסום את המידע מעיני הציבור.
אבל לציבור הירושלמי והישראלי מגיעות תשובות. מגיע לו לדעת כמה מכספו כבר בוזבז על הרכבל, אילו קבלנים הועסקו תוך הקלה מפליגה מהצורך במכרז, ומדוע נציגים רשמיים מפזרים בתקשורת הצהרות על "יציאה לביצוע" בשעה שהפרויקט תקוע בשלבי הניירת ו"התנעה מחדש".
גוף ציבורי שמנהל פרויקט כה רגיש, ומגלגל מאות מיליוני שקלים, טוען שאין לו אפשרות לדעת כמה שעות יידרשו למציאת המסמכים של עצמו, ואף מסרב לאשר אם המסמכים והפרוטוקולים על המיזם בכלל קיימים אצלו
כשהרשות לפיתוח ירושלים אינה עומדת בחובתה הבסיסית לפי החוק, כשמסתירים את המידע ונלחמים בבקשות חופש מידע – עולה החשש שלהרל"י יש הרבה מאוד מה להסתיר.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו