לפי המסורת היהודית, החטופים היו אמורים להשתחרר מעזה הרבה קודם

במסורת היהודית, פדיון (שחרור) שבויים הוא מצווה מרכזית שיש להתאמץ כדי לאפשר אותה. פוסקי הלכה מודרניים כמו הרב שאול ישראלי קבעו כי המצווה הזאת חלה גם, ובמיוחד, על שבויים במלחמות מודרניות וחטופים בפעולות טרור.

ישראלי קבע כי "בתפיסת בני ערובה אין דוחים ודאי סכנה מפני ספק סכנה". כלומר, שהסכנה הברורה והמיידית לחיי החטופים היא שיקול חשוב יותר מאירועים שעלולים לקרות במהלכים הנדרשים לשחרר אותם, כמו שחרור אסירים ביטחוניים והסכמים מדיניים.

לכן, הרב יצחק יוסף, ששימש ב-2024 כראשון לציון (הרב הספרדי הראשי), פסק שמותר לשחרר מחבלים כדי להציל את החטופים, וכך פסקה גם מועצת גדולי התורה.

המשנה קבעה מגבלות על המחיר שחובה לשלם על פדיון שבויים. אבל הפוסקים המודרניים, מישראלי ועד הרב יוסף, הבהירו שמגבלת המחיר הזו אינה חלה על 251 בני האדם שנחטפו לעזה בטבח ב-7 באוקטובר. אפילו הרב יעקב אריאל, שהתנגד מסיבות פוליטיות לעסקאות השחרור שעמדו על הפרק, אישר שהמגבלות ההלכתיות מהמשנה על פדיון שבויים לא חלו על החטופים בעזה.

דיוקן הרמב"ם כפי שאויר על ידי סולומון סוזה במחנה יהודה שבירושלים, פברואר 2016 (צילום: רנה גרט-זנד)

מה אמרה ההלכה על שחרור החטופים מעזה?

המקורות היהודיים מייחסים חשיבות רבה לפדיון (שחרור) שבויים. הרמב"ם כתב בהלכות מתנות עניים (ח, י): "אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים; שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות. המעלים עיניו מפדיונו עובר על (מצוות) 'לא תאמץ את לבבך', על 'לא תעמוד על דם רעך', על 'לא ירדנו בפרך לעיניך' ועל "ואהבת לרעך כמוך".

ספר ההלכה הקאנוני של היהדות האורתודוקסית, השולחן ערוך (יורה דעה רנ"ב, ג) הבהיר: "כל רגע שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, הוי כאילו שופך דמים".

מצד שני, נכתב במשנה במסכת גיטין (ד, ו): "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם". כלומר, שקיימת מגבלה על המחיר שההלכה מחייבת לשלם על פדיון שבויים. 

ואולם, ההלכה המודרנית קובעת כי המגבלות הללו – שנועדו למשא ומתן שנוהל בזמנים עתיקים עם כנופיות וממלכות שחטפו יהודים לצורך קבלת כופר – אינן חלות על שבויי מלחמה במלחמות מודרניות וחטופים בפעולות טרור.

הרב שאול ישראלי, לשעבר ראש ישיבת "מרכז הרב" (צילום: "אני יצרתי". אושר לשימוש חופשי כ-Public Domain)

במלחמת יום הכיפורים נפלו 314 חיילים ואזרחים מישראל בשבי ונלקחו למצרים ולסוריה. בעקבות זאת, הרב שאול ישראלי – אז ראש ישיבת "מרכז הרב" וחבר בית הדין הרבני הגדול, תלמידו של הרב קוק ומחשובי הפוסקים ביהדות הדתית-לאומית והחרדית-ציונית, פסק אז (סימן טז של "חוות בנימין"),  כי בתפיסת בני ערובה ושבויי מלחמה לא קיימת שום הגבלה בפדיון השבויים, משום ש"אין דוחים ודאי סכנה מפני ספק סכנה".

בעקבות הרב ישראלי ופוסקים מודרניים נוספים שהתירו וחייבו עסקאות לשחרור שבויים וחטופים, פסק מי שהיה אז הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, ביולי 2024 כי "מותר לשחרר את כל המחבלים הארורים" תמורת שחרור החטופים, בנימוק ש"אין מה לעשות, משחררים מחבלים עם דם על הידיים, זה כואב הלב… אבל זה פיקוח נפש עכשווי".

הרב יוסף התייחס לעסקאות שעלו במשא ומתן העקיף מול חמאס לשחרור החטופים וסיום המלחמה ועוכבו על ידי חמאס וממשלת ישראל. בשיעור בספטמבר באותה שנה הרחיב הרב: "צריך לעשות הכול לשחרורם של החטופים, אפילו לשחרר מאות ואלפי מחבלים רוצחים עם דם על הידיים". הרב יוסף תלה זאת בחומרים קשים שראה על חטופים שנרצחו בשבי.

המנהיג הרוחני של ש"ס, הרב יצחק יוסף, בדרשה השבועית בבית הכנסת "יזדים" בירושלים, 7 ביוני 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

אחיו, הרב דוד יוסף, שהחליף אותו בספטמבר 2024 כראשון לציון, קיבל את פסיקת אחיו ותלה אותה בפסיקה של אביהם, מרן עובדיה יוסף. בדצמבר 2024 אמר דוד יוסף: "אבא שלי פסק פסק מאוד ברור שמותר וצריך לשחרר מחבלים, אפילו רוצחים עם דם על הידיים". בינואר 2025 ניסח את הכלל בקצרה: "פיקוח נפש עכשווי דוחה ספק פיקוח נפש עתידי".

אחותם של דוד ויצחק יוסף ובתו של הרב עובדיה, כלת פרס ישראל עדינה בר-שלום, נאמה ב-2024 בעצרת בכיכר החטופים, פנתה למנהיגי ש"ס בפומבי ושאלה: "האם כך ממשיכים את מורשת אבי זצ"ל?"

בעקבות הקריאה, במפלגת ש"ס בראשות אריה דרעי, שותפה מרכזית בקואליציה, שהרב יוסף הוא הפוסק ההלכתי והמנהיג הרוחני שלה, קראו אז "להמשיך במאמצים להשבת החטופים". אך המפלגה לא ניצלה את כוחה כדי לכפות על ראש הממשלה בנימין נתניהו לחתום על העסקה, ונשארה בממשלה למרות שהפרה במפורש וביודעין את ההלכה ואת פסיקת הרב ועיכבה את העסקה.

יו"ר ש"ס אריה דרעי והרב דוד יוסף בטקס לזכרו של הרב עובדיה יוסף בירושלים, 22 באוקטובר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

גם המנהיגות החרדית האשכנזית תמכה בעסקאות לשחרור החטופים. מועצת גדולי התורה החסידית הנחתה את שרי אגודת ישראל להצביע בעדן. אבל גם הפוליטיקאים של אגודת ישראל היו חברים בממשלה שדחתה את העסקאות.

גם מנהיגי הזרם הליטאי ביהדות החרדית תמכו בעסקאות, ובעקבות זאת, יו"ר המפלגה שלהם, דגל התורה, משה גפני, הצהיר בינואר 2025: "החזרת החטופים זה הדבר הכי חשוב מבחינתנו, בכל מחיר בכל צורה ובכל דרך, וזו גם דעת הסיעה". אבל גם גפני נשאר בממשלה שעיכבה את שחרור החטופים כשנתיים.

12 רבנים דתיים-לאומיים חתמו בדצמבר 2024 על מכתב תמיכה בעסקה כחובה דתית ומוסרית, ובהם ראשי ישיבת הר עציון הרב ברוך גיגי והרב משה ליכטנשטיין, הרב דוד סתיו והרב יובל שרלו: "ישראל נמצאת בעמדת כוח משמעותית. עמדה זו מאפשרת לישראל לשלם מחירים כואבים".

העמדה ההלכתית הברורה בעד עסקאות החטופים שהממשלה עיכבה תאמה, לפי הסקרים, את עמדת רוב הציבור. סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם בינואר 2025 מצא כי 57.5% מהישראלים תמכו בעסקה שהייתה על הפרק, שכללה סיום של המלחמה ושחרור אלפי אסירים ביטחוניים תמורת שחרור החטופים, מול 25% בלבד שהעדיפו את המשך המלחמה בכל מחיר.

ממצאים מתוך המנהרה שבה הוחזקו ששת החטופים שנרצחו בשבי, ספטמבר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

האם המגבלה מהמשנה על פדיון שבויים חלה על החטופים?

המשנה קבעה כאמור מגבלות על המחיר שראוי לשלם על פדיון שבויים. מתנגדי העסקאות לשחרור החטופים, ובראשם השרים שומרי המצוות – שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר – נופפו במגבלות הללו שוב ושוב כ"הוכחה" להתנגדותם לעסקאות וללחץ שהפעילו על נתניהו לסרב לעסקאות, שעלה במחיר חייהם של עשרות חטופים ומאות מחיילי צה"ל.

אבל הרב שאול ישראלי קבע כי כשהסכנה מוחשית ומיידית פוקעת מגבלת המחיר לחלוטין.

בתשובה שנדפסה בסימן טז של "חוות בנימין" אחרי מלחמת יום הכיפורים, תחת הכותרת "האם יש להיענות לסחטנות בפדיון שבויים ובני ערובה?", הקדיש פרק נפרד למחבלים שתפסו בני ערובה ומאיימים לרצחם, והבחין בינם לבין המשנה בגיטין שמתנגדי העסקאות ציטטו שוב ושוב:

"מכול מקום יש הבדל בין סכנת שבי לבין סכנה ברורה ומוחשית… שבכה"ג של סכנה מוחשית לא קיימת שום הגבלה בפדיון השבויים, ואעפ"י שקיים החשש 'דלא ליגררו ולייתי' – אין דוחים ודאי סכנה מפני ספק סכנה.

ועל פי זה נראה, שבמקרה של תפיסת בני ערובה, שהיא סכנה מוחשית וברורה, כי לא יבצר מהם להפיק זממם, כל כה"ג יש לסלק הצידה החששות לעתיד, ולהציל מהסכנה המוחשית הקיימת ברגע זה." הרב שאול ישראלי, "חוות בנימין" סימן טז

הירש גולדברג-פולין (מימין), אלכס לובנוב, אורי דנינו, אלמוג סרוסי, עדן ירושלמי וכרמל גת בהיותם בשבי חמאס ברצועת עזה בתיעוד שאיתרו כוחות הביטחון

ישראלי הזכיר בפסיקתו גם שהמשנה לא אסרה לשלם מחיר כלשהו תמורת פדיון שבויים, אלא רק הגבילה את המחיר שחייבים לשלם. ישראלי כתב: "לא אמרו אלא שאין חיוב בכה"ג, אולם אין גם איסור".

ישראלי שמט והפריך אפוא את כל ה"בסיס ההלכתי" השקרי שבן גביר, סמוטריץ' ותומכיהם המציאו כדי להצדיק את הפקרת החטופים: ההלכה לא אסרה מעולם על עסקה כלשהי לשחרור שבויים, ובמקרה הזה – חייבה אותה. 

בסיום התשובה הוא מסייג ומבחין בין סיכון בבחינת קידוש השם לבין סיכון "שבא על דרך כניעה", ומסכם: "על כן הדבר נראה להיות שקול, ונתון להכרעת אנשי הביטחון". 

זהו בדיוק הכלל שניסחו מחדש בניו ובתו של מרן עובדיה יוסף כחמישים שנה אחר כך.

הרב יעקב אריאל, צילום מסך מתוך שיעור "קניין חליפין – שיעור כללי במסכת קידושין"

האם הרב יעקב אריאל אסר הלכתית על עסקאות החטופים?

היו רבנים שהתנגדו לעסקאות שנדונו לשחרור החטופים, מסיבות פוליטיות. אחד מהם היה הרב יעקב אריאל, שחתם על "מכתב הרבנים" מיולי 2024 ועל מכתב מאה הרבנים מינואר 2025 נגד העסקאות. אבל במאמר הלכתי שכתב הבהיר שהתנגדותו לא נובעת מההלכה.

אריאל קבע במאמר "פדיון שבויים ע"י שחרור מחבלים" שההלכה לא הציבה תקרה למחיר על שחרור שבויים. אריאל פיתח במאמר את דברי רבו, הרב שאול ישראלי, דרך דיני שליחות:

"מכיוון שכל חייל יוצא בשליחות הכלל להגן על הציבור, לכן חייב כל הציבור, ובפרט המנהיגות הצבאית והמדינית להצילו ולהשיבו לביתו בריא ושלם, בכל מחיר אשר יושת עליו. ותקנת חכמים שאין פודין את השבויים יותר על כדי דמיהן לא חלה במקרה זה." הרב יעקב אריאל, "פדיון שבויים ע"י שחרור מחבלים"

הרב ישראלי, ובעקבותיו הרב אריאל, התייחסו בדבריהם לחיילים אבל בגרסה המורחבת של המאמר, שפורסמה במהלך המלחמה בעזה בחוברת "בעל מלחמות, מצמיח ישועות" מטעם מרכז תורה ומדינה, אריאל הרחיב את הפרשנות שלו על כלל החטופים:

"רבים מהאזרחים תושבי עוטף עזה שנחטפו בשמחת תורה לא היו חיילים. ולכאורה אין להגדירם כשליחי ציבור. אך באמת גם הם שליחי ציבור… גם הם ומשפחותיהם הם גבורי כוח עושי דברו. המדינה הבטיחה להגן ולשמור עליהם… וחובתה לפדותם, בדומה לחיילים. וכן אורחיהם של המתיישבים שבאו להתארח אצלם בחג, גם הם בכלל זה." הרב יעקב אריאל, גרסה מורחבת

שיירה המלווה את ארונו של החטוף החלל רן גואילי, בדרכה למכון לרפואה משפטית אבו כביר בתל אביב, 26 בינואר 2026 (צילום: אריק מרמור/פלאש90)

ההגדרה ההלכתית של הרב ישראלי, שפסק בעד שחרור שבויים ללא מגבלה על המחיר, כיסתה את כלל החטופים, ובכללם האזרחים שנחטפו מהקיבוצים בעוטף עזה וממסיבת הנובה (יהודים ולא-יהודים כאחד) כ"אורחי החג".

התנגדותו של אריאל לשחרור החטופים בעסקאות, כמו של רבנים אחרים מחוגי הימין הקיצוני, לא הייתה הלכתית, אלא ביטחונית: החשש שהשחרור יתמרץ חטיפות נוספות. העמדה הפוליטית הקיצונית הזאת סתרה את הפסיקה המפורשת של ישראלי, שקבע, כאמור, כי "בתפיסת בני ערובה אין דוחים ודאי סכנה מפני ספק סכנה".

האם רבנים דתיים-לאומיים תמכו בעסקאות החטופים?

בחברה הדתית-לאומית הייתה מחלוקת ערה סביב סוגיית שחרור החטופים. חלק ניכר מהרבנים, ומהציבור הדתי כולו, תמכו בעסקאות שהיו על הפרק; אחרים התנגדו להן, אך מנימוקים פוליטיים וביטחוניים, לא הלכתיים. חלק מהדתיים-לאומיים, בהנהגת בן גביר וסמוטריץ', התנגדו לעסקאות כיוון שראו במלחמה הזדמנות לחדש את ההתנחלויות בעזה ולא רצו לסיים אותה כדי להציל חיים. 

במרכז התמיכה בציבור הדתי-לאומי בעסקאות עמד צבי זוסמן, אביו של בן זוסמן שנפל בדצמבר 2023 בקרב בצפון עזה. יוזמתו "מתפללים למענם" כללה תפילה יומית בבית הכנסת הגדול בירושלים, אסופת מאמרים בת 47 כותבים, עצומה ומיזמי שטח. 

מתפללים בעצרת בכותל המערבי למען שחרור החטופים, לשלום כוחות הביטחון ולהחלמת הפצועים, 10 בינואר 2024 (צילום: AP Photo/Leo Correa)

התמיכה של רבים בציבור הדתי-לאומי בעסקה נשענה גם על מכתב שנים-עשר הרבנים, שלא הציג את העסקה כוויתור אלא כנגזרת של הישגי צה"ל.

"אנו, אנשים ונשים ציונים-דתיים מרחבי הארץ, מהעיר ומהכפר, מהקיבוצים, מהמושבים – מגבים את ממשלת ישראל להוביל בטווח זמן מיידי, הסדר אמיץ ונועז להשבת החטופים, שהם איבר מגופנו. השבתם היא ביטוי נעלה לערבות ההדדית בינינו ולאחריותה של מדינת ישראל כלפי אזרחיה. אנו רואים בכך מהלך הכרחי וקיומי – יהודי, מוסרי ואנושי. מדינת ישראל נמצאת בעמדת כוח המאפשרת לה לשלם מחירים כואבים אך נדרשים, על מנת להשיב את אחינו ואחיותינו הנתונים בסבל שאין לתארו, בבחינת 'רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ'." מעצומת ציבור הציונות הדתית

רבנים וקרובי משפחה של חטופים ארגנו תפילות למענם בכותל. אירוע תפילה המוני אחד נערך כבר בינואר 2024 (ערב ראש חודש שבט התשפ"ד) ביוזמתו של חן אביגדורי, שאשתו שרון ובתו נעם נחטפו ושוחררו, ושל העיתונאי החרדי ישראל כהן. רב הכותל, שמואל רבינוביץ', אמר באירוע "אנחנו עומדים כאן באחדות. אין פה שבטים ומחנות", וביקש שיהיה זה "חודש של גאולת השבויים".

אירוע נוסף, במרץ 2024 (תענית אסתר), היה ביוזמת מטה משפחות החטופים בשיתוף הקרן למורשת הכותל וארגון אש התורה – "קריאת שמע ישראל" המונית תחת הכותרת "לך כנוס את כל היהודים", ששודרה למוקדים ברחבי העולם בהשתתפות וירטואלית של אלפים.

מתפללות בעצרת בכותל המערבי למען שחרור החטופים, לשלום כוחות הביטחון ולהחלמת הפצועים, 10 בינואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

חיים ילין, ראש מועצת אשכול לשעבר וחבר קיבוץ בארי, אמר: "היום בכותל המערבי אנו כותבים פרק חדש בהיסטוריה של העם שלנו… על הערכים שלנו של מצוות פדיון שבויים".

שאלות שעולות מן הפסיקות

האם ההלכה אסרה את עסקת החטופים?

לא. היא חייבה אותה. הרב שאול ישראלי פסק (חוות בנימין סימן טז) כי בשחרור של שבויי מלחמה וחטופי טרור "לא קיימת שום הגבלה". והרבנים הראשיים הספרדים הרב יצחק יוסף והרב דוד יוסף התירו במפורש ואף חייבו שחרור מחבלים לצורך שחרור החטופים.

האם רק בשמאל החילוני תמכו בעסקאות החטופים?

לא. הראשון לציון תמך בעסקאות וכך גם מועצת גדולי התורה החסידית ורבנים מובילים מהזרם הליטאי, וכן חלק מהרבנים הדתיים-לאומיים, שחתמו על "מכתב 12 הרבנים" לתמיכה בעסקאות בדצמבר 2024. לפי סקרים, רוב הציבור החרדי, רוב הציבור המסורתי, חלק ניכר מהציבור הדתי-לאומי, רוב מצביעי המרכז, חלק ממצביעי הימין ורוב מוחלט של הציבור הישראלי והיהודי בכללותו תמכו בעסקאות שהממשלה הכשילה. מי שהתנגדו היו אנשי הימין הקיצוני בלבד.

מדוע היו רבנים שהתנגדו לעסקאות החטופים?

היו רבנים דתיים-לאומיים שהתנגדו בחריפות לעסקאות שהיו על הפרק לשחרור החטופים, אך ההתנגדות שלהם לא הייתה הלכתית אלא פוליטית. להפך: אותם רבנים הודו בעובדה שההלכה היהודית תומכת בשחרור שבויים גם במחיר כבד. הרב יעקב אריאל, ממובילי המתנגדים לעסקה, קבע במאמרו שקיימת חובה הלכתית להשיב את החטופים "בכל מחיר אשר יושת על הציבור".

משפחות של חטופים ישראלים באירוע תפילה לשחרורם בכותל המערבי, 25 באוקטובר 2023 (צילום: Arie Leib Abrams/Flash90)

מקורות מרכזיים

הרב שאול ישראלי, "האם יש להיענות לסחטנות בפדיון שבויים ובני ערובה?", חוות בנימין כרך א סימן טז, עמ' 87–91, בהוצאת ארץ חמדה תשנ"ב.

הרב יעקב אריאל, "פדיון שבויים ע"י שחרור מחבלים", מכון התורה והארץ, וגרסה מורחבת בחוברת "בעל מלחמות, מצמיח ישועות", מרכז תורה ומדינה, תשפ"ד.

מכתב שנים-עשר רבנים דתיים-לאומיים בעד עסקה, 17 בדצמבר 2024.

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.