הצבעה למפלגה שלא עוברת את הסף מחזקת את הגוש היריב

קול שניתן למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה אינו עובר לגוש שלה ואינו מחולק בין המפלגות הקרובות אליה. הוא נעלם מהחישוב כאילו לא הוצבע כלל.

בבחירות האחרונות בנובמבר 2022 אבדו כך 417,400 קולות, 8.76% מכלל הקולות הכשרים – השיא בתולדות המדינה. אחוז החסימה בישראל עומד על 3.25%, כ-150 אלף קולות.

לפי הסקרים, הבוחרים הנוטים לימין-מרכז, המאוכזבים מהממשלה הנוכחית אך חוששים להצביע למפלגות המרכז של האופוזיציה, הם אלה שעלולים בבחירות הקרובות ליטול סיכון ולהצביע למפלגות קטנות, ולכן חשופים לאובדן קולם יותר משאר הבוחרים.

כיצד משפיע קולך כשמפלגתך לא עוברת את אחוז החסימה?

מנגנון אחוז החסימה אינו מוכר לרבים בפרטיו, והפרטים הם שקובעים. כל הקולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה מנוכים מהמאגר הכולל עוד לפני חישוב גודל המנדט.

ספירת המעטפות הכפולות בוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, 10 באפריל 2019 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

המנדטים מתחלקים אז רק בין המפלגות שעברו, כאילו אותם קולות לא הוצבעו מעולם. הקולות אינם עוברים לגוש, אינם עוברים למפלגה הקרובה בעמדותיה, ואינם מבוטלים באופן ניטרלי. הם פשוט נעדרים מהחישוב, ובכך מגדילים את גודלו היחסי של כל מנדט שכן מתחלק.

גם במקרה שאחת המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה חתומה על הסכם עודפים, הסכם העודפים לא חל עליה והקולות של מצביעיה מבוזבזים. זאת, כיוון שהסכמי עודפים חלים רק במקרה ששתי המפלגות החתומות עליהם עברו את אחוז החסימה.

השפעת אובדן קולות על מאזן הגושים היא ישירה. בבחירות 2022, למרצ חסרו רק 4,062 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה. אם 4,062 אנשים ששקלו להצביע למרצ אך לבסוף לא הצביעו או הצביעו למפלגות אחרות היו מצביעים לה – היא הייתה עוברת את אחוז החסימה ומוסיפה כ-155 אלף קולות – ארבעה מנדטים לגוש מתנגדי נתניהו. הפער בין הגושים היה משתנה, ואולי ההיסטוריה כולה.

למרצ היה הסכם עודפים עם מפלגת העבודה, אך הקולות שלה לא צורפו לאלה של העבודה אלא בוזבזו, כיוון שלא עברה את אחוז החסימה.

זהבה גלאון (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

אילו אחוז החסימה היה עומד על 1% בלבד, מרצ הייתה עוברת אותו גם במספר המצביעים הנוכחי ומקבלת ארבעה מנדטים, בעוד הבית היהודי של איילת שקד, שקיבלה כ-57 אלף קולות, הייתה מקבלת מנדט אחד או שניים, ובל"ד שניים או שלושה. כלומר, הכנסת הנוכחית הייתה שונה מאוד גם בתרחיש הזה. 

להמחשה, שימו לב גם לדוגמה הסכמטית הבאה:

נניח שסך הקולות שהצביעו הוא 10,000. מהם 5,000 הצביעו למפלגות גוש א' ו-5,000 למפלגות גוש ב'. אם ב"כנסת" הסכמטית ישנם 100 מושבים, תיאורטית היה כל אחד מהגושים מיוצג על ידי 50 חברי כנסת (50%).

אבל מה קורה אם אחת המפלגות של גוש א', שהצביעו לה 800 קולות, לא עברה את אחוז החסימה? הקולות שהצביעו לה כלל לא נספרים, וסך הקולות המובאים בחשבון יהיה 10,000 פחות 800 – כלומר 9,200. מתוכם הצביעו לגוש א' 4,200 קולות (46% מהקולות המובאים בחשבון), ולגוש ב' 5,000 קולות (54%).

כלומר, כתוצאה מאובדן קולות שתמכו בגוש א', התחזק דווקא גוש ב'.

מכאן שהצבעה למפלגה שאינה חוצה את הסף אינה הצבעת מחאה ניטרלית. היא הצבעה שמסייעת בפועל לגוש היריב, משום שהיא גורעת קולות מהגוש שאליו התכוון הבוחר ומגדילה את משקל הקולות של הגוש המתנגד.

אזרח מצביע בקלפי בצפת בבחירות לכנסת, 1 בנובמבר 2022 (צילום: דוד כהן/פלאש90)

בכמה עלה אחוז החסימה מאז קום המדינה?

אחוז החסימה בישראל לא היה קבוע. הוא עלה חמש פעמים. לפי ניתוח המכון הישראלי לדמוקרטיה, ישראל היא המדינה ששינתה את אחוז החסימה הכי הרבה פעמים בעולם, או אחת מאלה ששינו הכי הרבה.

כל העלאה נומקה ברצון לצמצם את ריבוי המפלגות ולייצב את הקואליציות. ההיסטוריה מלמדת שהמנגנון לא השיג את מטרתו לאורך זמן: מספר המפלגות בכנסת נותר גבוה, ומספר הקולות האבודים דווקא גדל.

מתי אבדו הכי הרבה קולות בתולדות הבחירות?

שתי מערכות הבחירות שיצרו את שיא הקולות האבודים הן בעשור האחרון, לאחר העלאת הסף ל-3.25%.

פתקי הצבעה במחסני ועדת הבחירות המרכזית בשוהם, 12 באוקטובר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בבחירות באפריל 2019 (שכונו אחר כך "בחירות מועד א'") אבדו 366,016 קולות, 8.49% מהקולות הכשרים. מפלגת הימין החדש בראשות בנט ושקד החמיצה את הכניסה לכנסת ב-1,454 קולות בלבד, וכל 138,598 קולותיה ירדו לטמיון.

בנובמבר 2022 נשבר השיא: 417,400 קולות אבודים, 8.76% מהקולות הכשרים – המספר הגבוה ביותר אי פעם. למעלה משליש מהם ניתנו למרצ, שלראשונה מאז הקמתה ב-1992 לא עברה את הסף וחסרו לה כ-4,000 קולות בלבד. אילו מרצ הייתה עוברת, גוש נתניהו היה יורד מ-64 ל-62 מנדטים.

הנתונים מפריכים טעות נפוצה המבוססת על אינטואיציה שגויה: העלאת אחוז החסימה לא הקטינה את הקולות האבודים אלא הגדילה אותם. ככל שהסף גבוה יותר, כך מפלגה קרובה אליו מפילה יותר קולות כשאינה עוברת.

גלעד ארדן ויולי אדלשטיין בכינוס בתל אביב שבו הכריזו על התמודדותם בבחירות לכנסת במסגרת מפלגה חדשה, 6 באוגוסט 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

מי נמצאים בסיכון גבוה לבזבז את קולם בבחירות הקרובות?

בסקר המדד לחדשות 13 מאוגוסט 2026 נשאלו הבוחרים כיצד ינהגו אם המפלגה שהם שוקלים להצביע לה תהיה קרובה לאחוז החסימה. כמחצית מהם השיבו שייטלו את הסיכון ויצביעו לה בכל זאת.

מבט במפת הסקרים לקראת הבחירות מראה כי הסיכון הזה אינו רלוונטי למצביעים מכל הקשת הפוליטית. רוב המפלגות החדשות, הקטנות, שמוכרות לציבור הרחב אך עלולות שלא לעבור את אחוז החסימה, הן מפלגות ימין-מרכז שמצהירות על רצונן בממשלה ציונית רחבה, כמו הבית הציוני, ישראל תחילה, האחדות, עמך ישראל ועוד ועוד. 

מי ששוקלים להצביע למפלגות הללו הם בעיקר מצביעי ימין-מרכז, שהצביעו בעבר לליכוד ולמפלגות הימין הדתי, אך אינם מרוצים מהממשלה הנוכחית בשל השתמטות החרדים, הכישלון ב-7 באוקטובר, השחיתות, הקיטוב וההקצנה, ומצד שני – חוששים להצביע למפלגות המרכז הגדולות של האופוזיציה: ישר! בראשות גדי איזנקוט, ביחד בראשות נפתלי בנט וישראל ביתנו של אביגדור ליברמן.

המצביעים הללו נמצאים בסיכון הגדול ביותר לבזבז את קולם, אם יצביעו למפלגות הקטנות, החדשות של פורשי הליכוד. לאלה נוספים אנשי שמאל רדיקלי ששוקלים להצביע למפלגת מקום לכולנו, שלפי הסקרים גם לה אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה. 

יועז הנדל וחילי טרופר במסיבת עיתונאים בתל אביב בה הכריזו על ריצה משותפת בבחירות לכנסת, 7 ביולי 2026 (צילום: פלאש90)

למה אנשים מצביעים למפלגות שעלולות לא להיכנס לכנסת?

מחקר של מכון "המדד" מצא כי מעבר לחישוב הפוליטי שהצבעה למפלגה קרובת-סף היא לרוב ביטוי של מצב נפשי, לא רק של עמדה אידיאולוגית. אני נוטה להסכים עם מסקנת המחקר.

הבחירה האידיאולוגית ברורה: מי שמזדהה עם דרכו של מועמד מסוים רוצה לקדם אותה גם אם סיכוייה נמוכים. 

אך לצד האידאולוגיה פועל, בעיניי, גם מנגנון נפשי. לעיתים זו הדחקה – הבוחר מסתיר מעצמו את העובדה שהמפלגה כבר הבטיחה ולא קיימה, ושהסקרים מלמדים שכך יקרה שוב. לעיתים זו חשדנות כלפי הסקרים, מתוך הנחה שקיימת נביעת מצביעים סמויה שתתגלה רק ביום הבחירות. ולעיתים זו אדישות – הבוחר משלים עם האפשרות שקולו יושלך מחוץ לערימת הקולות המשפיעים.

ההיסטוריה הפוליטית מלאה בדוגמאות לכך. ב-1992, בבחירות שהכריעו בין ראשי הממשלה לשעבר יצחק שמיר ויצחק רבין, התמודד שר האוצר לשעבר יצחק מודעי בראש מפלגה עצמאית שלא עברה את אחוז החסימה.

אורלי לוי-אבקסיס (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

בבחירות ב-2019, אורלי לוי-אבקסיס רצה לבד בראש מפלגה ולא עברה, והיו מי שהאמינו שתעבור ושלחו את קולם בעקבותיה. בבחירות ב-2021, משה יעלון הקים מפלגה שלא יכלה להיכנס לכנסת, ופרש בתבונה לפני פתיחת הקלפיות.

הדפוס חוזר: מפלגת הפוליטיקאי הבודד והמאוכזב, ובוחרים שמהמרים עליה.

אבל הבחירות הן גורליות מכדי לבצע הימור כזה. לפי מחקר של המכון למדיניות העם היהודי, כשליש מהישראלים סבורים שהבחירות הקרובות הן החשובות ביותר בתולדות המדינה, ועוד כ-40% מגדירים אותן "חשובות במיוחד". דווקא על רקע תחושת גורליות זו, ההצבעה למפלגה שעלולה שלא לעבור הופכת להימור בעל מחיר גבוה במיוחד.

סגנית השר ח"כ שרן השכל משתתפת בדיון של ועדת החוץ והביטחון בכנסת בירושלים. 9 בדצמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

שאלות שעולות מן הנתונים

אם המפלגה שהצבעתי לה לא עוברת את החסימה, הקול עובר לגוש שלה?

לא. הקול של מצביע למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה מנוכה מהמאגר הכולל ונעלם מהחישוב. זאת, גם אם למפלגה שלא עברה היה הסכם עודפים עם מפלגה שכן עברה. המנדטים מחולקים רק בין המפלגות שעברו, ללא כל קשר לגוש שלהן, והתוצאה המתמטית עלולה דווקא להיות חיזוק הגוש המתנגד.

כמה קולות אבדו בבחירות האחרונות?

בנובמבר 2022 אבדו 417,400 קולות, 8.76% מהקולות הכשרים – השיא בתולדות המדינה. באפריל 2019 אבדו 366,016 קולות (8.49%).

האם העלאת אחוז החסימה הקטינה את הקולות האבודים?

לא. דווקא לאחר העלאת הסף ל-3.25% ב-2015 נרשמו שני שיאי הקולות האבודים, ב-2019 וב-2022. סף גבוה יותר מפיל יותר קולות כשמפלגה קרובה אליו אינה עוברת.

אידה קידר-מליץ היא סופרת. בעבר כיהנה כסגנית נשיא לכספים אלביט בע"מ. בעלת תואר M.Sc בניהול תעשייתי מהטכניון, ותואר M.A בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה.