חסד גדול עשו לוחמי "כוח 100" משדה תימן עם שלטון החוק ועם האמת ההיסטורית בהחלטתם להגיש תביעת נזיקין נגד שורה של בעלי תפקידים בפרקליטות הצבאית ובמשרד המשפטים, וכן נגד שורה של אנשי תקשורת, בסכום עתק של 18 מיליון שקלים.
לא משום שיש ממש בטענות המשפטיות הקלושות שהעלו, אלא מפני שלאחר שכתב האישום נגדם נמחק ונגנז, התביעה שתתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים תשמש הליך משפטי חלופי, שבו יתבררו הן מידת אשמתם בהתעללות בפלסטינים במתקן שדה תימן והן מידת "אשמתה" של הפצ"רית לשעבר, יפעת תומר־ירושלמי.
הפרקליט הצבאי הראשי אלוף איתי אופיר מונה לתפקידו בעקבות התפטרותה של הפצ"רית הקודמת, לאחר שנחשפה אחריותה להדלפת הסרטון משדה תימן.
בחודש מרץ האחרון הודיע הפצ"ר, בנסיבות תמוהות, על החלטתו למשוך את כתב האישום שהוגש לבית הדין הצבאי נגד חמשת לוחמי "כוח 100". ההחלטה נראתה כהתקפלות לנוכח הלחצים מצד הדרג הפוליטי
בחודש מרץ האחרון הודיע הפצ"ר, בנסיבות תמוהות, על החלטתו למשוך את כתב האישום שהוגש לבית הדין הצבאי נגד חמשת לוחמי כוח 100. ההחלטה נראתה כהתקפלות לנוכח הלחצים מצד הדרג הפוליטי, ובראשו שר הביטחון ישראל כ"ץ, שדרש להעלות את הנאשמים לדרגת קדושים, בד בבד עם סימון מטרה על מצחה של תומר־ירושלמי.
העבירה שבה הואשמו הלוחמים בכתב האישום שהוגש נגדם הייתה חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; עבירת מעשה סדום הושמטה מכתב האישום טרם הגשתו, נוכח העובדה ש"אחד מהנאשמים דקר את העצור בעכוזו באמצעות חפץ חד, שחדר בסמוך לפי הטבעת של העצור, וגרם לו לקרע בדופן הרקטום שלו".
העובדה שהפציעה נגרמה "בסמוך לפי הטבעת" ולא בו ממש הביאה למחיקת הסעיף בדבר מעשה סדום – ולפרוץ מחול שדים מצד הנאשמים וסנגוריהם, שטענו כי כביכול נוהל נגדם "ציד מכשפות" רווי האשמות שווא.
החלטתו של הפצ"ר אופיר לגנוז את כתב האישום הייתה חוליה נוספת בקמפיין, שעוגניו העיקריים הם שניים: זיכוי ציבורי מוחלט של לוחמי כוח 100, ובמקביל הפיכת אירוע הדלפת הסרטון משדה תימן לעיתונאי גיא פלג לאירוע הפלילי המרכזי בפרשה.
במילים אחרות, לא ההתעללות בעצירים פלסטינים במתקן שדה תימן היא הפשע, אלא הדלפת הסרטון על ידי הפצ"רית ואנשיה היא הפשע האמיתי. את מחזה האבסורד הזה תדלקו גורמים במערכת הפוליטית, שביקשו לגזור קופון על גבו השחוח של שלטון החוק.
אפילו הפצ"ר אופיר לא העז לכתוב בהחלטתו שלוחמי כוח 100 לא ביצעו את העבירות המיוחסות להם. "חומר הראיות בתיק הציג תמונה חמורה ומטרידה באשר למעשי הנאשמים", הוא כתב
אך אפילו הפצ"ר אופיר לא העז לכתוב בהחלטתו שלוחמי כוח 100 לא ביצעו את העבירות המיוחסות להם. "חומר הראיות בתיק הציג תמונה חמורה ומטרידה באשר למעשי הנאשמים", הוא כתב. אך מייד סתר את עצמו והציג את התשתית הראייתית באור בעייתי: "התמונה הראייתית הייתה מלכתחילה מורכבת".
המורכבות הזו נבעה, לשיטתו, מכך שסרטון האבטחה "אינו מציג תמונה חד־משמעית של האישומים המיוחסים לנאשמים", וכן מכך שיד נעלמה דאגה להשיב את העצור הפלסטיני לרצועת עזה באוקטובר 2025, במסגרת המתווה לשחרור החטופים הישראלים.
לצד המורכבות הראייתית הנטענת, כתב הפצ"ר כי יש לבטל את כתב האישום גם מטעמי הגנה מן הצדק, הנובעים מ"צבר נסיבות חריג וייחודי" – נסיבות שעניינן הדלפת הסרטון במהלך החקירה והסערה הציבורית והתקשורתית שהתעוררה בעקבותיה.
"נסיבות יוצאות דופן אלה מהוות חריגה משמעותית מאמות המידה המצופות מרשויות אכיפת החוק בצה"ל, ובוודאי מהעומדים בראשן", כתב הפצ"ר.
קריאה פשוטה של המסמך הזה מלמדת שאיש, אפילו לא הפצ"ר בהחלטתו לגנוז את האישום, לא קבע כי הם לא ביצעו את העבירות המזעזעות המיוחסות להם. אך הנרטיב הזה נעלם לחלוטין בכתב התביעה שהם הגישו כעת לבית המשפט, בדרישה לפיצוי עתק של מיליוני שקלים.
פרשת לוחמי שדה תימן מגלמת את אחד מרגעי השפל המוסריים של צה"ל, שנהג שנים רבות להתהדר בערכים נעלים של טוהר הנשק. היא גם מגלמת את קריסתו של שלטון החוק
הסיפור שמספר כתב התביעה הוא סיפור שבו לוחמי כוח 100 הם הקורבנות האמיתיים של הפרשה: הם "הוכפשו בתקשורת כמי שביצעו מעשי סדום", "עברו שנה וחצי של ייסורי דין קשים", נגרמו להם נזקים "כתוצאה מחבירה לקשר פלילי של בכירי רשויות האכיפה, בזדון וברשלנות חמורה", וכן הלאה.
התביעה הוגשה כתביעה אישית נגד תומר־ירושלמי, נגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, פרקליט המדינה עמית איסמן ושורה ארוכה של נתבעים נוספים. המטרה: רעש תקשורתי ופוליטי, והעלאת טענה מלאכותית כאילו אכן מדובר בתביעה אישית, כך שהפיצוי ישולם מכיסם של הנתבעים, ולא מכיסה של המדינה.
"קביעת האמת ההיסטורית – ככל שיש קיום למושג זה – הינה עניין להיסטוריונים ולא לבית המשפט", כתב בית המשפט העליון בפסק הדין המפורסם בתביעה של אריאל שרון נגד השבועון "טיים", בדבר אחריותו לטבח בסברה ושתילה. אך לפעמים אין מנוס – העיתונות כותבת את הטיוטה הראשונה של ספרי ההיסטוריה, ובית המשפט נאלץ לעיתים לכתוב את הטיוטה הסופית.
פרשת לוחמי שדה תימן מגלמת את אחד מרגעי השפל המוסריים של צה"ל, שנהג שנים רבות להתהדר בערכים נעלים של טוהר הנשק. היא גם מגלמת את קריסתו של שלטון החוק והתקפלות פוליטית של מקבלי ההחלטות במערכת אכיפת החוק.
תהום עמוקה פעורה בין הטענות הצדקניות שהשמיעה מדינת ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג על כך שכל הפרה של כללי המשפט הבינלאומי נחקרת ונאכפת על ידי מוסדות המשפט הלוקאליים בישראל, לבין מורך היד שהתגלה בפרשה זו.
משמעות גניזתו של כתב האישום על ידי הפצ"ר לפני כחצי שנה הייתה כי הפרשה לא תגיע לבירור מלא בבית משפט. כל שיישאר ממנה הוא טענות וטענות נגד. כעת, באדיבותם של הלוחמים, התמונה עתידה להשתנות
משמעות גניזתו של כתב האישום על ידי הפצ"ר לפני כחצי שנה הייתה כי הפרשה לא תגיע לבירור מלא בבית משפט. כל שיישאר ממנה הוא טענות וטענות נגד. כעת, באדיבותם של הלוחמים עצמם, התמונה עתידה להשתנות.
בין אם התביעה הוגשה כדי להציב אותם בעמדת המאשימים ואת בכירי רשויות האכיפה כמעין נאשמים, ובין אם היא הוגשה כצעד טקטי בשביל לגרום למדינה לשלם מיליונים במסגרת הסדר פשרה – כעת שוב מסתמן שמסכת ההאשמות תעבור את כור ההיתוך של ההליך השיפוטי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוטןהר הנשק? איזה טוהר נשק במדינה ערבית כמו שאנחנו. עם שליט מושחת ומשפחה מושחתת, המכונן דיקטטורה המושתת על מקורבים מושחתים כמוהו, אשר נשענת על ידי עובדי אלילים ומשיחיים מכל הסוגים, ועל מעריצים חסרי מוח….טוהר הנשק אלק.