בקינגהאם פינת בלפור

מאז החלה מערכת הבחירות, נדד הקמפיין המבולגן של בנימין נתניהו וחבר מלחכיו בתקשורת האלטרנטיבית בין אינספור מסרי ליבה ומימרות:

מ"אני רוצה ממשלת אחדות רחבה" ל"גדי איזנקוט רוכב על גבו של מנסור עבאס", ל"גדי איזנקוט הוא מרוקאי מומר וג'ובניק", ל"הם יקימו ממשלה עם יאיר גולן", ל"מספיק עם החרמות נגד ילדים במצוקה", ל"לא העירו את ראש הממשלה והייתה מיסקלקולציה", ועד לסיבוב הנוכחי, השפל והמטומטם מכולם: "יאיר גולן היה מוכן ומלובש בשבעה באוקטובר בזמן שראש הממשלה ישן".

בדרך פספסתי מן הסתם עוד כמה סבבים, משום ששום דבר לא תופס אחיזה בציבור, אף סיסמה לא נותרת רלוונטית בשיח הציבורי המרכזי, והכול נראה מודבק ברוק של טופז לוק ויונתן אוריך.

לראות ראש ממשלה של מדינה גדולה וחזקה משתף סרטון בינה מלאכותית שבו מנסור עבאס מתעופף ונוחת על גבו של מנהיג המחנה שכנגד – זה לא מקומם, סתם מביך

אני לא קמפיינר, אבל אם למדנו משהו אחד מאדריכל השקרים והפטרון הפוליטי הגדול של נתניהו בעידן הקודם, ארתור פינקלשטיין – שהיה אחראי לאחד הקמפיינים המצליחים בהיסטוריה – הרי הוא זה: "תמצא מסר קליט אחד שמרגש או מלחיץ את הציבור ותדבק בו עד שיחדור גם למוח האטום מכולם".

הגישה הזאת, הגורסת שכדי לגרום למישהו לקנות מוצר הוא לא צריך לאהוד אותו, אלא רק לזמזם את הג'ינגל המעצבן שמלווה אותו ברדיו, הפכה את "פרס יחלק את ירושלים" לסלוגן של שנות ה־90. נתניהו שכפל את הרעיון גם בקמפיין המזהיר שלו ב־2015, שבו הכה שוק על ירך את נשיא מדינת ישראל הנוכחי בעזרת הפחדה מהשמאל שעומד להשתלט ומהערבים שנעים לקלפיות.

עד כה ההתנהלות של נתניהו מזכירה יותר את הברדק של בחירות 1999 – אז אפילו פינקלשטיין הרים ידיים, כנראה כבר מתחילת מערכת הבחירות – כשנתניהו הובס על ידי אהוד ברק.

את שרה, את היית המלכה שלנו

במקום הסרטונים החדים וההומוריסטיים מפעם, השתלט עלינו בשבועות האחרונים הומור של נערים שיכורים במסיבת קולג', מבית היוצר של הילדים חובבי קטאר מלשכתו של הבן של ביבי. לראות ראש ממשלה של מדינה גדולה וחזקה משתף סרטון בינה מלאכותית שבו מנסור עבאס מתעופף ונוחת על גבו של מנהיג המחנה שכנגד – זה לא מקומם, סתם מביך.

כמובן, הכול עוד יכול להתהפך שמונים פעם, וזה עוד לפני שהזכרנו את האפשרות שנתניהו ינסה להבעיר את השטחים או אפילו את האזור כולו, ויצליח להחזיר את השיח לביטחון, למדינה פלסטינית ולשנאת ערבים.

כמובן, הכול עוד יכול להתהפך שמונים פעם, וזה עוד לפני שהזכרנו את האפשרות שנתניהו ינסה להבעיר את השטחים או אפילו את האזור כולו, ויצליח להחזיר את השיח לביטחון, למדינה פלסטינית ולשנאת ערבים

אבל עד שזה יקרה, כדאי להתבונן באירוע המכונן של השבוע: הריאיון המלוקק והמהונדס של הבובה טל מאיר מערוץ התעמולה 14 עם אוויטה פרון הישראלית. במדינה שבה מחזור החיים העיתונאי של סיפור התקצר מ־24 שעות ל־24 דקות בקושי, הסיפור הזה מחזיק, באופן פלאי, זמן רב מאוד בצמרת ההתעניינות של הציבור והעיתונות.

הצצה אל מאחורי הקלעים של בית המלוכה היא תמיד אירוע "מרגש". ההנחה שמאחורי דלתות סגורות רוזנים ונסיכות מתנהגים אחרת מכפי שהם מנסים לשדר באירועים פומביים היא המקום היחיד שבו יש גושפנקה רשמית לרכילות להפוך לכותרת ראשית.

העיסוק בבקינגהאם פינת בלפור הישראלית הפך השבוע מאגדה למציאות. נתניהו עצמו נכנס לאולפנו של ינון מגל לצלילי שירת "ביבי מלך ישראל" והתענג במשך שניות ארוכות, לפני שהעיר בחיוך: "אני לא מלך, אני עדיין צריך להיבחר בעזרתכם". למרות ה"די, תמשיכו" הזה, הקהל לא חדל לשיר לו.

בצד ישבה, קפוצה ומתוחה, המלכה על כורסה רחבת ידיים שנראתה כאילו הוכנסה למקום במיוחד עבורה. בשלב מסוים זינקה לעברה טל גלבוע, היועצת לענייני סביבה ואחת הקונספירטוריות שמלוות את בני הזוג כבר כמה שנים (ואף הייתה מועמדת לרגע לתפקיד הדוברת), והשתיים התלחשו בדאגה. ניכר היה שנתניהו מתלוננת על דבר מה, אולי על כך שמצלמים אותה.

למוחרת, בריאיון, סיפרה שרה נתניהו איך "בכיר באחד הערוצים" התוודה בפניה ובפני נתניהו ש"אם אתה לא היית המנהיג של המחנה הזה והיית המנהיג שלנו – היית המלך שלנו. ואז הם הסתכלו עליי ואמרו, 'ואת כמו שאת לא היית צריכה לשנות כלום – היית המלכה שלנו'".

משעשע לחשוב עד כמה שרה נתניהו מנותקת שם למעלה מהוויית המחנה הליברלי הישראלי, שלא רק שאינו ממליך אף אחד, אלא מצטיין בעיקר בלעשות את המוות למנהיגיו ולסלק אותם חמש דקות אחרי שנבחרו

משעשע לחשוב עד כמה שרה נתניהו מנותקת שם למעלה מהוויית המחנה הליברלי הישראלי, שלא רק שאינו ממליך אף אחד, אלא מצטיין בעיקר בלעשות את המוות למנהיגיו ולסלק אותם חמש דקות אחרי שנבחרו (באף עקום ובאכזבה קשה).

אבל פוזיציית המלוכה נוחה גם לראש הממשלה, לפחות בתודעה הציבורית. רק מלך יכול להגיד שהנתינים "לא העירו אותו" בלילה ולכן לא הורה על תקיפה נגד חמאס; רק מלכה יכולה לדבר על ראש ממשלה כמי ש"לא שולט בכלום, במה הוא כבר שולט?"

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה בארוחת ערב עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בבית הלבן, 7 ביולי 2025 (צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP)

אחרי כמעט 30 שנה בשלטון (עם הפסקות קלות באמצע), הדוכס והדוכסית מקיסריה מתמכרים לגינוני המלכות המזויפים ומנסים לייבא את ארמונות המלוכה מאירופה הקרירה אל רחובות ישראל ההבילים, לייצר אשליה של דג מעושן בתוך לאפה של שווארמה:

עדת מעריצים שמלווה אותם לאולפן בשירה, החלפת טירות קדחתנית, גדוד מופרע של מאבטחים "לכל החיים" שמלווה אותם אפילו לחוף הים, שמות בדויים, מטוס מיוחד שנבנה רק עבורם, סיפורי רכילות זולים מהסוג שמסעיר את צהובוני בריטניה (תהיה חתונה? לא תהיה חתונה?), ראיונות מביכים עם בובות תקשורת מהונדסות, ילדים סוררים שעושים לארמון את המוות ואגדות על האימה המתרחשת מאחורי הקירות.

בינתיים, כשאפילו טלי גוטליב מצליחה לזהות התנהלות בלתי שפויה ומתרחקת מהמותג "ליכוד" כמו מאש, צריך לומר את האמת: על לוח ריק רק מלך ומלכה

ייתכן שנתניהו עוד יצליח להפוך את הקערה על פיה, חרף קמפיין מעוות ומופרך שמציג אותו גם כנטול עוצמה, גם כקורבן לשינה עמוקה, גם כעבד נרצע לאישה מטורללת, גם כנתין של חבורת ילדים חסרי בינה, גם כבודד בצמרת וגם כקופירייטר כושל.

אבל בינתיים, כשאפילו טלי גוטליב מצליחה לזהות התנהלות בלתי שפויה ומתרחקת מהמותג "ליכוד" כמו מאש, צריך לומר את האמת: על לוח ריק רק מלך ומלכה.