"אדם הוא אדם"

"מישהו אמר לי לאחרונה 'אני בדיוק כמוך'. בהתחלה לא קישרתי למה הוא מתכוון, והוא הסביר שגם הוא תרם לפני שנתיים. זה משהו שעשיתי לא מזמן אבל קצת נשכח ממני. חזרתי לחיים כאילו שזה לא קרה", אומר צבי רוזנברג, שלפני חמישה חודשים תרם כליה לאישה נוצרייה משפרעם, שאותה לא הכיר.

"עזרתי למישהי שיש לה מחלה גנטית, אמא שלה ואחותה נפטרו מזה ויש לה אח שקיבל תרומת כליה מאשתו וניצל. היא לא הייתה שורדת עוד הרבה זמן. היא כתבה לי כמה הודעות תודה רבה וגם את זה אני לא צריך. אני יודע שהחיים של מישהי השתנו, כי ללכת לדיאליזה כמה פעמים בשבוע זה סבל נוראי והיא לא צריכה לעשות את זה יותר", הוא מוסיף.

לדבריו, הניתוח עצמו ארך חמש שעות וההתאוששות הייתה מהירה. כבר ביום שלאחר מכן הוא ירד שלוש קומות. "הנתרמת הייתה כמה חדרים ממני. המשפחה שלה באה להגיד תודה וביום למוחרת הלכתי באותו מסדרון לחדר שלה ואמרנו שלום והכול. אתה נכנס לניתוח, מוציאים לך את הכליה שנשארת שם ואז הנתרם מגיע מייד אחריך. הצוות נשאר שם, אותם מרדימים ואותו מנתח".

"עזרתי למישהי שיש לה מחלה גנטית, אמא שלה ואחותה נפטרו מזה ויש לה אח שקיבל תרומת כליה מאשתו וניצל. היא לא הייתה שורדת עוד הרבה זמן"

חששת?
"לא. כמו כל דבר, כשמתקרב הרגע אז יש פרפרים בבטן. אומרים לך את כל הסיכונים, ובגלל שזה כל כך נפוץ וקורה כבר שנים אז יכולתי לדבר עם אנשים שעברו את זה, ויש לי במושב שניים שתרמו לפניי. בעולם הדתי־לאומי זה סוג של טרנד, למרות שאני היום לא במיינסטרים של החברה הזו. מבחינתי זה משהו שאמור לקרות בכלל המגזרים".

הוא בן 44 ומתגורר עם אשתו ושבעת ילדיהם בנטור שבדרום רמת הגולן. הריאיון עימו נערך בטלפון, כשהוא נמצא כקילומטר צפונית למנרה, בתוך שטח לבנון, במסגרת שירות מילואים של שלושה חודשים. בסבב הקודם, לפני שנה, הוא כבר היה לאחר הוועדות הרפואיות שבדקו את כשירותו לתרום, אך דחה את הניתוח לטובת הצבא ("יש לי סדרי עדיפויות").

צבי רוזנברג בכרם ברמת הגולן (צילום: באדיבות המצולם)

שלושה שבועות לאחר התרומה הוא כבר חזר לכרם שבו הוא עובד ליד ביתו, ובין לבין הוא עובד גם כמדריך טיולים. "היה שבוע–שבועיים של משככי כאבים בסיסיים, ואחרי עשרה ימים הפסקתי לקחת בכלל.

"חזרתי לעבוד בכרם בפול גז אחרי שלושה שבועות, כשאסור לי להרים יותר מחמישה קילו, אז לא יכולתי להרים את התינוק שנולד כחודשיים קודם לכן למשך כמה שבועות".

"חזרתי לעבוד בכרם בפול גז אחרי שלושה שבועות, כשאסור לי להרים יותר מחמישה קילו, אז לא יכולתי להרים את התינוק שנולד כחודשיים קודם לכן למשך כמה שבועות"

רוזנברג הגשים חלום כשהפך לחקלאי ("אני פועל פשוט בכרם כבר 14 שנה, ומדי פעם יוצא להדרכות כמורה דרך"), וכעת הגשים גם חלום נוסף: "שמעתי על זה פה ושם. גדלתי בחברה דתית בירושלים, וזה משהו שתמיד רציתי לעשות: לתרום כליה זה להציל חיים בלי מאמץ גדול ואפשר להמשיך בחיים בלי הרבה בלגן, וכבר שנים רציתי שזו תהיה מתנת גיל ה־40 שלי והצלחתי בסוף".

עם הרצון שנבט בו להציל חיים, יצר רוזנברג קשר עם ארגון "מתנת חיים" לפני כשנה וחצי. הארגון שלח אותו לבדיקות ("לראות שזה לא יפגע בי פיזית, נפשית ומשפחתית"), והוא קיבל ליווי ושידוך בינו לבין הנתרמת ולמרכז להשתלות כליה בבית החולים שיבא.

תורמי כליה בכנס של ארגון "מתנת חיים" ונשיא המדינה יצחק הרצוג בבנייני האומה, ינואר 2026 (צילום: "מתנת חיים")

"היא חיכתה שלוש שנים עם דיאליזות ואמרתי בשמחה. אמרו לי שהיא לא יהודייה ואמרתי 'בסדר, אדם הוא אדם'. פגשתי אותה לראשונה רק לאחר הניתוח".

לתרום כליה בלי תמורה

בישראל יש בכל רגע נתון יותר מ־900 מטופלים הממתינים להשתלת כליה, ובינתיים עוברים טיפולי דיאליזה מתישים, שנועדו לחקות את פעילות האיבר המסלק פסולת מהגוף.

"היא חיכתה שלוש שנים עם דיאליזות ואמרתי בשמחה. אמרו לי שהיא לא יהודייה ואמרתי 'בסדר, אדם הוא אדם'. פגשתי אותה לראשונה רק לאחר הניתוח"

הרב ישעיהו הבר ז"ל היה אחד מאלה שעברו את הטיפולים, ולבסוף קיבל תרומת כליה בעצמו. מתוך ההכרה בחשיבות התרומה הוא ייסד את "מתנת חיים" ב־2009, ולאחר מותו ב־2020 הפכה אלמנתו רחל ליו"ר הארגון.

בשנת הפעילות הראשונה ארגן הארגון ארבע תרומות, בשנה שלאחר מכן 11, ובשנים האחרונות עברו דרכו יותר מ־200 תרומות מדי שנה. בסך הכול מדובר ביותר מ־2,000 תורמים ב־17 שנות פעילות, ובינואר הצטלמו 965 מהם עם נשיא המדינה, בתמונה שזיכתה אותם בשיא גינס למספר תורמי האיברים שהצטלמו יחד. במקביל, יש גם כמה עשרות תורמים שמגיעים ישירות דרך משרד הבריאות.

בקרב התורמים יש רוב לציבור הדתי והחרדי, ובין התורמים המוכרים אפשר למנות את חילי טרופר, ארנון סגל ומשה פייגלין. בעמותה מבקשים להרחיב את מעגל התורמים לכלל המגזרים, ודוברת הארגון, ענת קורנהויזר, חילונית שתרמה בעצמה, היא דוגמה לכך.

התורמים הפוטנציאליים צריכים להיות בני 27 ומעלה, ונשים יכולות לתרום רק לאחר סיום הילודה. מגיל 45 ומעלה יש שוויון מגדרי בקרב התורמים והתורמות.

ב"מתנת חיים" מועסקות כ־15 עובדות, שרובן חרדיות, והעמותה פועלת ללא מטרות רווח. גם התורמים עצמם אינם מקבלים תמורה כספית, כך שהביטוי "לתרום כליה" נכון במובנו המילולי

ב"מתנת חיים" מועסקות כ־15 עובדות, שרובן חרדיות, והעמותה פועלת ללא מטרות רווח. גם התורמים עצמם אינם מקבלים תמורה כספית, כך שהביטוי "לתרום כליה" נכון בישראל במובנו המילולי, בניגוד למדינות מסוימות בחו"ל שבהן קיימים מודלים של פיצוי או תשלום.

ישראל אף התברגה בצמרת העולמית בשיעור התורמים האלטרואיסטיים ביחס לאוכלוסייה. עם זאת, מסיבות שונות, מספר תרומות האיברים מאנשים שמתו נמוך יחסית. אחת ההטבות לתורמים היא כניסה חינם לאתרי רשות הטבע והגנים.

צבי רוזנברג (צילום: באדיבות המצולם)

אלא שבמקרה של רוזנברג, גם בהטבה הזו אין צורך, שכן הוא ממילא נכנס לאתרים האלה בחינם כמורה דרך. "לא הרווחתי, אבל כשאתה מסתכל בסוף החיים שלך ועושה חשבון נפש, יש דברים שאם לא תעשה במהלך החיים תגיע לסוף ותפספס. אנחנו עושים הרבה בחירות ואני מסתכל על זה בתור 'היילייט', משהו שהשארתי בעולם".

במשפחתו של רוזנברג יש כנראה משהו מיוחד: כשהיה בעיצומו של תהליך הבדיקות, סיפרה לו אחותו הגדולה, להפתעתו, שגם היא בדרך לתרום, מבלי שתיאמו זאת ביניהם. "היא תרמה קצת לפניי וגם במקרה שלה זה היה עבור מישהי לא יהודייה מירושלים. שנינו תרמנו בטווח של שלושה חודשים. זו לא אידאולוגיה, פשוט רצון לתת למי שצריך".

"אתה רוצה קצת להימנע מהתחושה של יותר מדי הרגשה טובה, אבל בכל זאת, עשית משהו טוב ועזרת וזה מחזק. אם זה יגרום למישהו לעשות את זה, עשיתי את שלי"

"בזמן הניתוח לא ידעתי יותר מדי פרטים על הנתרמת ואז אחותי שתרמה כמה חודשים קודם ישבה עם אבי וחבר טוב שלי מחוץ לחדר הניתוח וראו אנשים ממול שיושבים ומחכים. זו התחלופה, הם מחכים שחייה יינצלו וככה הם דיברו וניסו להבין מי הבחור שתורם. זה היה מאוד מרגש שהם דיברו עם המשפחה שלי.

אתה לא מחפש או צריך את הפרסום. ועדיין, קשה להתחמק מהתהייה מה יצא לך מזה. אולי איזושהי עוצמה פנימית?
"בלי ספק. תחשוב על להתנדב במקום מסוים, למשל עם ילדים במצוקה, אולי יש בזה משהו קצת אגואיסטי כי אתה מקבל יותר ממה שאתה נותן.

כנס תורמים של ארגון "מתנת חיים" בבנייני האומה בירושלים, ינואר 2026 (צילום: דוברות "מתנת חיים")

"אתה רוצה קצת להימנע מהתחושה של יותר מדי הרגשה טובה, אבל בכל זאת, עשית משהו טוב ועזרת וזה מחזק. אם זה יגרום למישהו לעשות את זה, עשיתי את שלי. שתמיד נהיה בצד הנותן, כל עוד אפשר".