בג"ץ מנגב את הרצפה עם טענותיו של קרעי ושם סוף לשיתוק תאגיד השידור

שלטון החוק צריך לשלוח זר פרחים לשר התקשורת היוצא שלמה קרעי – בראש ובראשונה על תרומתו המתמשכת לגיבוש הכללים בנוגע לגבולות ההתערבות הפוליטית בהחלטות של רשויות מנהליות בכלל, ובתחום התקשורת הרגיש והחיוני לתפקוד דמוקרטי תקין בפרט.

פסק דינו של בג"ץ מאמש (חמישי) בנוגע למינויים למועצת תאגיד השידור הציבורי ולהארכת כהונתו של מנכ"ל התאגיד גולן יוכפז הוא דוגמה נוספת לכך, בשרשרת פסיקות מהחודשים האחרונים המציגות את קרעי ככלי ריק.

דיבורו הרהוט של השר עשוי לעורר תחושה שהוא יודע על מה הוא מדבר. אבל קרעי וטיעוניו המגוחכים אינם מהווים אתגר אינטלקטואלי של ממש לשופטי בג"ץ. עופר גרוסקופף, שכתב את פסק הדין, מנגב איתו את הרצפה.

דיבורו הרהוט של השר עשוי לעורר תחושה שהוא יודע על מה הוא מדבר. אבל קרעי וטיעוניו המגוחכים אינם מהווים אתגר אינטלקטואלי של ממש לשופטי בג"ץ. גרוסקופף, שכתב את פסק הדין, מנגב איתו את הרצפה

ארבע העתירות של עמותת "הצלחה" הוגשו, על ידי עו"ד אלעד מן, החל משנת 2022 – והן היוו התרעה חוזרת ונשנית כי מועצת תאגיד השידור הולכת ומידלדלת, והיא עלולה להגיע למצב שבו לא תוכל עוד לתפקד.

פסק הדין מאמש סיים את האירוע, תוך שהוא כולל בתוכו סעדים מרחיקי לכת מבחינת אופן יישומם: נקבע שכהונת ארבעת חברי מועצת התאגיד שעליהם נסבה המחלוקת נכנסת לתוקף או שתוקפה מוארך לקדנציה נוספת, החל מאתמול; כי קרעי יחויב לחתום על כתבי המינוי שלהם בתוך שבוע ימים – וכי גם אם לא יעשה כן, המינויים ייכנסו לתוקף מכוחו של פסק הדין.

שופט בית המשפט העליון עופר גורסקופף בדיון בעתירות נגד שר המשפטים יריב לוין, 20 במאי 2026 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

באשר לכהונתו של מנכ"ל התאגיד יוכפז, שאמורה הייתה להסתיים בחודש נובמבר הקרוב, השופטים נקטו מהלך לא שגרתי:

שאלת הארכת כהונתו של יוכפז עד אשר תוכל להתכנס מועצה מתפקדת של התאגיד ולבחור מנכ"ל חדש, כלל לא עמדה על הפרק כאשר הוגשה כל אחת מארבע העתירות שבהן ניתן פסק הדין אמש. צו הביניים שהשופטים הוציאו בהקשר זה, והמאריך את כהונתו עד לאחר כינוס מועצת התאגיד, חורג אם כך מהסעדים המקוריים שהתבקשו בעתירות.

השופט גרוסקופף דחה את טענותיו של קרעי בעניין זה, כפי שהועלו על ידי בא כוחו, המשוריין החדש בליכוד, עו"ד דוד פטר. גרוסקופף הסביר כי "לאור התמשכות הטיפול בעתירות, ובהיעדר התקדמות במינוי חברי מועצת התאגיד, הפך הנושא לדחוף ואף אקוטי בעת מתן הכרעתנו זו", ולכן "הקשר שבין סעד נוסף זה לנושאי העתירות הדוק ומתבקש".

בהקשר זה, בית המשפט מפנה למקרה קודם שבו ניתן סעד תחום בזמן במסגרת פסק דין: בעתירות שעניינן חובת הגיוס של תלמידי הישיבות בהתאם לחקיקה הקיימת. במקרה ההוא היה מדובר בהארכת תקופת השירות הקבועה בחוק לעניין גיוסם ושירותם של תלמידי הישיבות – מה שכונה אז "ריקון הבריכה" של מועמדים לגיוס.

גרוסקופף הסביר כי "לאור התמשכות הטיפול בעתירות, ובהיעדר התקדמות במינוי חברי מועצת התאגיד, הפך הנושא לדחוף ואף אקוטי בעת מתן הכרעתנו זו"

גם במקרה ההוא, בפסק דינו של השופט נעם סולברג, וגם במקרה הנוכחי, הסעד יוצא הדופן הזה הוסבר על ידי השופטים בחיוניותו.

מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי גולן יוכפז בוועדת הכלכלה של הכנסת. 18 בדצמבר 2024 (צילום: דוברות הכנסת, נועם מושקוביץ)

"אין טעם טוב שבגינו יתאפשר למי שמשתמט מחובת גיוס, בניגוד לחובה החוקית החלה עליו – להפיק מכך יתרון או תועלת", כתב אז סולברג. ובמקרה הנוכחי כתב גרוסקופף: "סעד זה הפך חיוני לצורך הגשמת התכלית שביסוד כל העתירות שהגישה העותרת – מניעת שיתוק של פעילות התאגיד".

על כך יש לומר, שגם חיוניותו של צעד שיפוטי כלשהו אינה הופכת אותו בהכרח לסעד שניתן לתיתו. צו ביניים הוא כלי שיפוטי שנעשה בו שימוש לאורך חייה של עתירה, משלב הגשתה ועד לסגירת התיק בפסק דין. חריגה מכך היא בעייתית.

הדוגמה שנתן סולברג בפסק דין הגיוס, המצדיקה זאת, אינה שייכת לעניין: בפרשת ביטול חוק טל, בית המשפט לא נתן "צו ביניים" להמשך ההימנעות מגיוס תלמידי הישיבות, אלא קבע תחולה נדחית של ביטול חוק טל – סעד מוכר, ושונה לחלוטין, הלקוח מחוברת ההפעלה של המשפט החוקתי.

אם אפשר להפיק משהו להבא מפסק הדין הזה כעיקרון כללי, זהו הכלל בדבר גבולות יכולתם של גורמים פוליטיים לסטות מהמלצות מקצועיות, ובפרט של ועדות איתור ושל ועדות מינויים.

אם אפשר להפיק משהו להבא מפסק הדין הזה כעיקרון כללי, זהו הכלל בדבר גבולות יכולתם של גורמים פוליטיים לסטות מהמלצות מקצועיות, ובפרט של ועדות איתור ומינויים

המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדיון בבג"ץ בעתירות נגד מינוי עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה, 18 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

קרעי החליט שהמלצות ועדת המינויים בנוגע לחלק מהמועמדים למועצת התאגיד אינן מקובלות עליו, ושעדיף להמתין עד שהרכב מועצת התאגיד יתדלדל עוד יותר, כדי שניתן יהיה למנות את המועצה הבאה כמקשה אחת. גרוסקופף הבהיר לו שמחשבה כזו עומדת בניגוד מוחלט לכוונת המחוקק:

"כפי שקבוצת כדורגל ששוערה נפצע באמצע המשחק אינה יכולה להמתין עם החילוף עד שניתן יהיה להחליף את כלל השחקנים, כך גם מועצת התאגיד אינה יכולה להרשות לעצמה להחסיר את מומחיותו של אחד מחבריה עד להחלפת כלל חברי מועצת התאגיד".

ואם כך ביחס לשיקולים הרוחביים של השר, כך ביתר שאת גם ביחס לשיקולים הפרטניים שלו, שבעטיים החליט לדחות את המלצות ועדת האיתור:

"הוועדה לבדיקת מינויים בחנה את שאלת זיקתם האפשרית [של המועמדים שהומלצו לנבחרי ציבור בזירה הפוליטית] המונעת את מועמדותם. בנסיבות אלה, לא די בהעלאת טענות לקוניות מצד השר בדבר זיקות כאלה ואחרות הפוסלות את המועמדים. כך בפרט שעה שהייתה פתוחה בפניו הדרך להעבירן לבחינת הוועדה והוא לא עשה כן".

שר התקשורת שלמה קרעי וח"כ גלית דיסטל אטבריאן בדיון הפתיחה של הוועדה המיוחדת לחוק התקשורת בכנסת, 8 בדצמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

זהו מסר חשוב לפוליטיקאים המבקשים להתנכל למועמדים לתפקידים ציבוריים מקרב הפקידות, שאינם לרוחם: להמלצות מקצועיות של ועדות איתור ושל ועדות מינויים יש משקל רב, לעיתים כמעט מכריע.

לשר או לממשלה, שהם בעלי הסמכות לבצע את המינוי בפועל, יש אמנם מרחב שיקול דעת, אך הוא אינו שרירותי ואינו מתיר מהלכים של "טיהור פוליטי" בלתי מנומק.

ובכלל, מוטב לשר התקשורת היוצא להסתכל גם במראה. מדובר, אחרי הכול, במי שרק לאחרונה ביקש להציף את מועצת הרשות השנייה באנשי שלומה של הקואליציה, ואלה נפסלו בסופו של יום רק בגלל הרשלנות שהפגין בתהליך המינוי.