סיפור לשבת כשדארווין מתהפך בקברו

השם צ'ארלס דרווין מוכר לכם, אני מניח.

דרווין ידוע בכינויו "אבי תורת האבולוציה", הגם שהיו לפחות עוד שני חוקרים ומדענים בני זמנו שהגיעו לאותן תובנות ומסקנות במקביל אליו. אבל דרווין, שהבין שהוא עלול לאבד את זכות הראשונים על התאוריה של האבולוציה והברירה הטבעית, מיהר לפרסם את ספרו "מוצא המינים", ששמו המלא הוא: "על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית, או השתמרותם של גזעים מועדפים במאבק לחיים", וזכה בתהילה לעולמי עולמים.

על קצה המזלג, התאוריה מסבירה שאורגניזמים על פני כדור הארץ נמצאים במלחמת הישרדות תמידית אל מול אורגניזמים אחרים על משאבים טבעיים (ובימינו גם לא טבעיים). במאבק זה מי שמותאם יותר לסביבתו, כמו גם מותאם יותר למאבק בין האורגניזמים השונים, שורד. בהישרדותו הוא מעביר את הגנים שלו לדור הבא אחריו, וכך מדור לדור, ממוטציה למוטציה, מהתפתחות להתפתחות ומשינויים גנטיים לשינויים גנטיים, הולכים ומשתכללים מאגרי הגנים של כל דור.

וכך בדרך של ברירה שדרווין קורא לה "טבעית", הגנים משתבחים.

המונח "טבעית" בא לציין שאין כאן התערבות של יד אלוהית או כוח עליון כלשהו, אלא השתלשלות טבעית של ההתפתחות.

"אפשר להגיד בלשון משל ומליצה שבכל יום ויום ובכל שעה ובכל חלקי תבל בוחן הבירור הטבעי את השינויים הקלים ביותר, פוסל את הגרועים ומצרף את הטובים, פועל לאיטו בלי שחשים בו בכל רגע ובכל מקום שהזדמנות באה לידו, כדי לשפר כל יציר אורגני ביחסיו עם התנאים האורגניים והבלתי אורגניים של החיים" (מוצא המינים, פרק רביעי: "הבירור הטבעי או השארת המסוגלים ביותר").

התאוריה של דרווין גם הראתה שמוצא המינים הוא מאב קדמון משותף, שממנו התפצלו והתפתחו במהלך מיליוני ומיליארדי שנים עד למגוון העצום של אורגניזמים ובעלי חיים הקיים היום על פני הכדור, מגוון שאותו הגזע האנושי מקפיד להכחיד אט אט.

התאוריה של דרווין הראתה שמוצא המינים הוא מאב קדמון משותף, שממנו התפצלו במהלך מיליארדי שנים למגוון העצום של אורגניזמים ובעלי חיים הקיים היום, מגוון שאותו הגזע האנושי מקפיד להכחיד אט אט

בניגוד לטעות נפוצה, דרווין לא טען מעולם שמוצא האדם מהקוף, אלא שהאדם והקוף מוצאם מאב קדמון משותף – תאוריה שממצאים ארכאולוגיים, אנתרופולוגיים ופלאונטולוגיים מוכיחים ומאששים כיום.

בניגוד לתאוריה של דרווין, וכפי שכבר טענתי לא פעם בטור זה, מתברר שהגזע האנושי נותן במסגרת הברירה הטבעית עדיפות ברורה לתכונת הטיפשות, אם בוחנים כמה היא נפוצה בקרב האורגניזם הזה.

במסגרת טיפשות זו, הגישה מדינת טנסי שבארצות הברית כתב אישום בשנת 1925 נגד ג'ון תומאס סקופס, מורה בבית ספר, שלימד את תלמידיו את תורת האבולוציה של דרווין, דבר שהוצא מחוץ לחוק במדינת טנסי באותה שנה. המשפט נגד המורה סקופס נקרא בשם הפופולרי "משפט הקופים", משום הטענה הפופולרית והשגויה, כאמור, כאילו טען דרווין שמוצא האדם מהקוף. סקופס נמצא אשם ונידון לשלם קנס כספי, שבוטל מאוחר יותר בערכאת ערעור, אבל רק בשנת 1967 פסל בית המשפט העליון של ארצות הברית את החוק.

מכיוון שמטרתה של הברירה הטבעית לפי דרווין היא להשביח את מאגר הגנים של האורגניזמים, ובמקרה שלנו – להשביח את מאגר הגנים האנושי, עמותת מתנדבים בשם "אגודת פרס דרווין" החליטה להעניק פרס לאנשים שתרמו להשבחת המין האנושי בכך שהביאו לכך שהגנים שלהם עצמם ייכחדו ולא יעברו לדור המשך.

הפרס נקרא "פרס דרווין".

*  *  *

למען הסר ספק, אני מציין כאן שוב – פרס דרווין ניתן לאנשים שבטיפשותם הכחידו את עצמם או את יכולתם להעביר את הגנים שלהם לדור הבא, ועל ידי כך תרמו להשבחת מאגר הגנים האנושי.

אני יודע שכל אחד מאיתנו מכיר הרבה אנשים שלגביהם לא פעם עלה בדעתו: "וואו, מה יהיה על הגזע האנושי אם האיש או האישה האלה יפיצו את הגנים שלהם? לאן נגיע?"

כמו שאני חושב לא פעם כשאני שומע שר או חבר כנסת מהימין מדבר.

אבל פרס דרווין עוסק במקרים שבהם אנשים כאלה באמת נקטו צעד מעשי והביאו להכחדת האפשרות שלהם להפיץ את הגנים שלהם הלאה, ואין ספק שהאנושות אסירת תודה להם על כך.

פרס דרווין עוסק במקרים שבהם אנשים כאלה באמת נקטו צעד מעשי והביאו להכחדת האפשרות שלהם להפיץ את הגנים שלהם הלאה, ואין ספק שהאנושות אסירת תודה להם על כך

ולהלן כמה דוגמאות לזוכי פרס דרווין:

1

בשנת 1999 עברה ישראל כדרכה לשעון קיץ בהגיע האביב. ברשות הפלסטינית התנגדו למעבר זה, בין אם בגלל בעיית שעת הקריאה הראשונה במסגדים, ובין אם מתוך התנגדות פוליטית כללית. אי לכך, רבים ברשות הפלסטינית המשיכו להתנהל בשעון חורף. בין אלה היו שני מחבלים, שהיו אמורים להסיע במכוניתם מטען חבלה שהופעל על ידי שעון. יצרן המטען, שהרכיב ומסר להם אותו, כיוון את הפעלתו לשעה 05:30 – לפי שעון ישראל, שהייתה מקום היעד להפעלתו. ושעון ישראל, כזכור, היה שעון קיץ. אלא שהמחבלים שבמכונית השאירו את שעונם מכוון לשעון חורף. בשעה 04:30 לפי שעונם הייתה להם עוד שעה עד הפיצוץ, אלא שהמטען כאמור היה מכוון לפי שעון קיץ, שבו השעה כבר הייתה 05:30, והמטען התפוצץ כשהמחבלים איתו במכונית. הם זכו בפרס דרווין ובהנצחה בכל אתרי דרווין המוכרים.

2

מחבל ממוצא עיראקי שלח בארצות הברית מעטפת נפץ אבל לא הדביק עליה מספיק בולים. המעטפה חזרה לשולח והוא פתח אותה. לאנושות נחסך מאגר הגנים שלו.

3

אחד המקרים הידועים בתולדות פרס דרווין: צלם שקפץ ממטוס כדי לצלם צנחנים, אבל ברוב התלהבותו מהאירוע שכח לחגור מצנח.

4

עיתונאי אמריקאי רצה לכתוב כתבה על חיי חסרי הבית בארצות הברית מתוך ידע וניסיון אישיים. הוא קפא למוות בשנתו. כנראה גם כדי להיות חסר בית צריך לדעת איך. הוא לא זכה בפוליצר אבל לפחות זכה בפרס דרווין.

5

בחור צ'כי ניסה לפתוח רימון צבאי בעזרת דיסק חשמלי – הרימון אכן נפתח, אבל לא כפי שתכנן. שרידיו זכו בפרס המכובד.

6

שודד אמריקאי החליט לשדוד חנות נשק. בחנות היו באותה עת 11 קונים. הוא נכנס וירה שתי יריות באוויר וצעק: "כולם להרים ידיים" בנתיחה שלאחר המוות נמצאו בגופתו כדורים מחמישה אקדחים שונים. הוא מוכר כפושע שזכה במקום הראשון בקטגוריית הפושעים בפרס דרווין היוקרתי.

בשעה 04:30 לפי שעונם הייתה למחבלים שבמכונית עוד שעה עד הפיצוץ, אלא שהמטען היה מכוון לפי שעון קיץ של ישראל, שבו השעה כבר הייתה 05:30, והמטען התפוצץ כשהמחבלים איתו במכונית

אבל הזוכים הגדולים מכלם, לדעתי, הם אלה:

שמעתי על מדינה מסוימת, לא ברור איזו, אי שם במזרח התיכון, שכבר שנים – עשרים שנה לפחות – אזרחיה בוחרים לראשות הממשלה אדם שמחריב את המדינה מבפנים, מסכסך קשות בין האזרחים, מנצל את משאבי המדינה לטובתו האישית באורח גלוי ובוטה.

אדם שהתעלם מכל אזהרה על סכנה איומה וגדולה שמתקרבת והביא לאסון הגדול ביותר במדינה הזו מאז הקמתה, ובסופו של דבר, כפי שהדברים נראים, יביא לחורבנה הסופי אם תהליך ההרס הזה לא ייעצר. ובכל זאת חצי מהאזרחים במדינה ההיא מעריצים אותו כאילו היה מלך, ובוחרים בו בכל פעם מחדש. אבל מאחר שמטבעי אני אדם אופטימי שאוהב לראות תמיד את חצי הכוס המלאה, אין לי אלא לראות את החצי המלא של הכוס הזו גם הפעם. כשהאיש ההוא יצליח במטרתו, והמדינה ההיא תיחרב, וכלל אזרחיה ילכו לאבדון, ויחד עימם יאבד מאגר הגנים של המצביעים עבורו – רק תחשבו בכמה יושבח מאגר הגנים האנושי בכללו.

אין פרס דרווין מספיק גדול לבטא את תודת האנושות על כך, אני מניח.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.