שומעים את כל ההמולה הזו סביב הגנת הסביבה לקראת הבחירות? אתם לא טועים: שקט מהצד של המתמודדים על מקום בכנסת ישראל.
אחרים פחות שותקים. למשל, כבר בחודש מאי יותר מ-20 ארגוני חברה אזרחית קראו לפוליטיקאים לשלב את הנושא בקמפיין הבחירות שלהם. אולי בתקווה שהדבר יסייע לעורר עניין, הפעילים אף טרחו להחמיא לחברי הכנסת מכל הקשת הפוליטית שבלטו בנדון.
אם השקט מאז הוא מדד, נראה כי המאמץ טרם הניב פירות.
נכון, היה רגע קט שבו הסוגיה פרצה לחיינו כרוח סערה; זה היה בסוף אוגוסט, כאשר המיקרו-אצות סתמו את מתקני ההתפלה שלנו. אך מאחר שמי השתייה לא הפסיקו לצאת מהברזים וההזרמה לצורכי חקלאות חודשה בתוך זמן קצר, הקשב התקשורתי שב במהירות לאיראן, חזבאללה והפלסטינים.
סוגיית הסביבה עלתה לרגע כשמיקרו-אצות סתמו את מתקני ההתפלה, אך מאחר שמי השתייה לא הפסיקו לצאת מהברזים וההזרמה לחקלאות חודשה, הקשב התקשורתי שב במהירות לאיראן, חזבאללה והפלסטינים
בעיה: אמנם ההתעניינות בהופעת האצות נעלמה כאילו הבעיה באה על פתרונה, אך לא כך היה בשטח. מתקני ההתפלה, שאמורים לספק בשגרה כ-80 אחוזים ממי השתייה שלנו, לא חזרו לפעילות מלאה גם חודש ימים אחרי פרוץ המשבר.
דעיכתו הנמהרת של השיח הציבורי בנושא טשטשה את החשד כי עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לטיפול המקצועי בתקרית. הקצוות הפתוחים כוללים את משמעות שאיבת החירום מהכנרת וממאגרי המים התת-קרקעיים, כמו גם את ההחלטה לפזר ריכוזים גבוהים של נחושת גופרתית בים ליד אשקלון.
במבט רחב יותר: תקלת האצות חשפה עד כמה מסוכן לשקוע באזור הנוחות גם בתחום המים. הדבר דומה לתרבות ה"סמוך" אצלנו שנחשף לאחרונה בעקבות ניסיון החטיפה של טיסת פליי דובאי, שהזכיר שוב את הזחיחות שלנו ערב פלישת ארגוני הטרור הפלסטיניים ב-7 באוקטובר 2023.
אם כבר פלסטינים: דיווחים מצביעים על האפשרות כי סתימת האצות הייתה גם באשמת ביוב לא מטופל שנשפך לים מרצועת עזה, ולא רק בשל הזרימות ממצרים. לאור זאת, ונוכח ריבוי הידיעות על זליגת מי שופכין משטחי הרשות הפלסטינית למקורות המים בישראל, כדאי למתג את הגנת הסביבה כרלוונטית באופן ישיר לביטחון המדינה.
בכלל, אולי זה מה שיגרום להתעוררות הנושא בשיח הבחירות. הרי אין על מילת הקסם "ביטחון".
לא שהתעצמות משבר המים היא בגדר סוד מדינה. בחודש יוני מסרה רשות המים כי השנתיים האחרונות היו היבשות ביותר במאה האחרונה עבור הכנרת. בזירה הבינלאומית, רק לפני חודש פרסם האו"ם דוח חדש שלפיו העולם נכנס רשמית למצב "פשיטת רגל של המים".
תקלת האצות חשפה את סכנת השקיעה באזור הנוחות גם בתחום המים, בדומה למצב ה"סמוך" שנחשף בפרשת פליי דובאי, והזכיר שוב את הזחיחות שלנו ערב פלישת ארגוני הטרור הפלסטיניים ב-7 באוקטובר
כמובן, לא הכול רע בסוגיית המים. מאז חודש מרץ, "המוביל ההפוך" מזרים באופן נרחב מים מותפלים לכנרת דרך נחל צלמון תחתון. אוהבי טבע מספרים כי טיול באזור נעים יותר מאי פעם בעקבות זאת.
אבל גם אם נצליח לעשות סדר בתחום המים, נותרו אתגרים רבים אחרים שגם לגביהם קיימת שתיקה בשיח הבחירות. מעל כולם, בולטת סוגיית הפליטות המסכנות את בריאותנו.
לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה מספטמבר, ב-2025 נמשכה הירידה בפליטות אלו – מגמה עקבית מאז 2012, גם אם לאו דווקא בקצב המיוחל. אכן, אפשר לשאוב עידוד מכך שההפחתה המתמשכת בשימוש בפחם בהחלט משפיעה לטובה.
אולם, הפליטות שעוד איתנו נחשבות אחראיות לכ-5,500 פטירות בטרם עת מדי שנה; נתון עגום. כמו כן חשיפתנו נותרת גבוהה לחומרים מסרטנים, במיוחד כתוצאה משרפת פסולת – המקור ל-75 אחוזים מהחומרים המסרטנים הנפלטים לאוויר – מעשה בלתי חוקי באזורים שבשליטת ישראל וגם ברשות הפלסטינית.
בהקשר לסכנות סביבתיות: בחודש אוגוסט המשרד להגנת הסביבה העלה לאתרו את "הפורטל הלאומי לסיכוני אקלים", שבו אנו יכולים ללמוד מה מסכן אותנו באזורים שונים בארץ וגם מה הרשות במקום מגורינו עושה כדי להתמודד. לצערי, גיליתי כי ביישוב שלי "טרם הוכנה תוכנית היערכות"; מקווה שהמצב אצל אחרים טוב יותר.
גם אם נצליח לעשות סדר בתחום המים, נותרו אתגרים רבים שגם לגביהם קיימת שתיקה בשיח הבחירות. מעל כולם, בולטת סוגיית הפליטות המסכנות את בריאותנו ואחראיות לכ-5,500 פטירות בטרם עת מדי שנה
לאחר המים והאוויר, הגיע גם תורה של האדמה. גם כאן הבשורות מעורבות.
להמחשה: ייתכן שבשנה הבאה לא יהיה עוד מקום לפסולת מגוש דן באתר בנגב שבו מטמינים אותה היום. מתוך הנחה כי ייעוד הנגב איננו להיות רק פח האשפה של המדינה, הפתרון המתבקש הוא הגברת המיחזור וכן השימוש בפריטים מתכלים.
לגבי מיחזור, סקרים בשנים האחרונות מאשרים באופן עקבי שישראל עדיין מסתמכת בעיקר על הטמנה. אבל יש גם סיבה לאופטימיות: לאחרונה דיווח גרינפיס-ישראל כי מעל 40 אחוזים כבר משתמשים בכלים חד-פעמיים מתכלים לאירוח ביתי שוטף, אף שעלותם עד כדי פי ארבעה מכלים חד-פעמיים.
אך אליה וקוץ בה: גרינפיס גם גילה כי רבים מהפריטים האלה מסומנים באופן כוזב וכלל אינם מתכלים, מה שעלול לגרום למתלבטים לחשוב פעמיים. הרי אף ישראלי לא רוצה לצאת פראייר.
אסיים עם וידוי אישי: לא השבתת מתקני ההתפלה בסוף אוגוסט הניעה אותי להקדיש את פוסט טרום-הבחירות הזה לנושא הגנת הסביבה. המשבר ההוא פשוט נפל לידי כפרי בשל אחרי התפתחות אחרת.
מה שהקפיץ אותי במקור הייתה החלטת המועצה לביטחון לאומי (מל"ל), בחודש מאי, לחדול מלנהל את ההתמודדות עם המשבר האקלים. לא מהלך של מה בכך: כאמור, ידוע וגמור כי אצלנו הופעת המילה "ביטחון" מקימה את כולנו על הרגליים. כל נושא שאליו המילה הזו איננה מחוברת עלול להיחשב לשולי, גם אם אנשים משלמים בגללו בבריאותם – ואף בחייהם.
במשך שנים עסקתי כדיפלומט בסוגיות הקשורות בביטחון הלאומי של ישראל; אני גם בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל. ככזה, אין לי ספק כי הגנת הסביבה חייבת להיחשב, כפי שהיה בעבר, חלק אינטגרלי מתפיסת הביטחון הלאומי. אם לא, כולנו נשלם על כך מחיר כבד.
כבוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל ומי שעסק כדיפלומט בסוגיות ביטחון לאומי, אין לי ספק שהגנת הסביבה חייבת להיחשב, כפי שהיה בעבר, חלק אינטגרלי מתפיסת הביטחון הלאומי. או שנשלם מחיר כבד
טוב תעשה הממשלה הבאה אם תבחן מחדש את החלטת המל"ל בנדון. אם השבתת מתקני ההתפלה איננה ממחישה את הזיקה בין הגנת הסביבה לבין פגיעותנו הביטחונית הפוטנציאלית, אינני יודע מה כן.
יהודה יעקב כיהן כדיפלומט מקצועי בין 1989-2025. במהלך הקריירה שירת כראש הנציגות הדיפלומטית בבוסטון, יצר שלוש יחידות חדשות – האחרונה למדיניות אימפקט חברתי – וזכה בפרס למצוינות מטעם משרד החוץ על מעורבותו במאבק נגד האיום האיראני. כמו-כן כיהן כחבר בוועד המנהל של שתי עמותות ישראליות העוסקות בקידום שוויון חברתי. בוגר בית ספר לקולנוע "מעלה" במגמת תסריטאות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו