מי ראוי לאמון ובמי ניתן מבטחנו - ארבע המלצות לבוחר הישראלי

הבחירות בפתח והשאלה המכרעת עבור כל אזרח ואזרחית היא מי ראוי לאמון ובמי ניתן מבטחנו. אחרי הכול, הבחירות לכנסת הן האירוע הפוליטי המשמעותי ביותר לכלל אזרחי המדינה, באשר הוא מזמן לכל אחד ואחת אפשרות להשפעה משמעותית על דמות המדינה ועל מגמות התפתחותה העתידיות. הנה ארבעה קריטריונים מנחים שיכולים לסייע לכל בוחר ובוחרת לתת את מבטחם רק באלה הראויים לאמון.

1

הקריטריון הראשון, שקודם במהותו לכל השקפת עולם ואג'נדה פוליטית, נוגע ישירות לתנאים הנדרשים מכל אחד ואחת המבקשים את תמיכתנו הפוליטית כדי שנוכל לתת בהם אמון.

המונח אמון, בעברית, הוא מקור המילה אמת, דהיינו, הדברים המוצגים הם נכונים, כהווייתם, ולכן ניתן לסמוך עליהם – להגיד עליהם אמן. ומכאן שתנאי ראשון למתן אמון באנשים בכלל ובמנהיגים פוליטיים בפרט הוא שהם מאפשרים לכול לברר באופן חופשי, מושכל, שקוף וביקורתי את אמיתות ההיגדים שלהם, את תקפות טיעוניהם ואת צדקת עמדותיהם.

הקריטריון שקודם במהותו לכל השקפת עולם ואג'נדה פוליטית, נוגע ישירות לתנאים הנדרשים מכל מי שמבקש את תמיכתנו הפוליטית כדי שנוכל לתת בו אמון. המונח אמון, בעברית, הוא מקור המילה אמת

ובניסוח חיובי הלקוח מאחד מאבות ההשקפה הליברלית, ג'ון סטיוארט מיל, מתוך ספרו "על החירות": יכולים אנחנו לתת אמון באדם המבקש את תמיכתנו אך ורק "אם שמר את שכלו פתוח לביקורת על דעותיו ומעשיו… [אם הוא נכון] להקשיב לכל מה שיכול להיאמר נגדו… להבהיר את הכזב במה שהיה כוזב ולשמוע מה שיכולים לומר עליו אנשים בעלי דעה מכל סוג".

במילים אחרות, מאחר שבמקום שאוסר או משבש את בירור האמת והצדק קטנים הסיכויים עד אפסיים למוצאם ולהציגם, אזי עלינו להימנע מלתת מבטחנו בכל מי שנוהגיו הם העמדת מכשלות לבירור פומבי ופתוח של האמת והצדק.

2

קריטריון שני נוגע לטיב השקפת העולם והאידיאולוגיה הפוליטית שאותה הבוחר או הבוחרת רוצים לקדם. לקריטריון זה חשיבות רבה משום שבעידן הפוסט-אידיאולוגי והפוסט-אמת שבו אנו מצויים לרבים בציבור חסרה ההבנה הבסיסית של ההשקפות האידיאולוגיות השונות והשלכותיהן על החיים הממשיים – אלה שהיו ואלה שלפנינו.

יתר על כן, רבים הם בבחירות אלה – מטעמים שונים – המבקשים לאיין או להדחיק את הקטגוריות של שמאל וימין, אך בפועל לא אבד הכלח על קטגוריות אלה ויש בהבנתן תרומה רבה לבהירות ולמיקוד המחשבה בדבר החזון הרצוי או תמונת המציאות העדיפה לחברה הישראלית.

מאחר שבמקום שאוסר או משבש את בירור האמת והצדק קטנים הסיכויים עד אפסיים למוצאם ולהציגם, אזי עלינו להימנע מלתת מבטחנו בכל מי שנוהגיו הם העמדת מכשלות לבירור פומבי ופתוח של האמת והצדק

לפיכך דומה שהאידיאולוגיות הפוליטיות המתחרות בבחירות הקרובות הן כדלקמן. ימין בעל אוריינטציה שמרנית, דתית, לאומנית, קפיטליסטית, תומכת דמוקרטיה לא-ליברלית ושוללת פשרה עם הפלסטינים (בדגשים שונים אצל קבוצות ימין שונות); ושמאל בעל אוריינטציה דמוקרטית-ליברלית, הומניסטית-אוניברסלית, שוחרת שוויון מגדרי, שלום עם הפלסטינים וצדק חברתי (סוציאל דמוקרטיה).

לצד אלה עומדת לבחירתנו גם השקפה מרכזית כמצרף שעטנזי של ימין ושמאל מתונים וגם השקפה חרדית פונדמנטליסטית והשקפה משיחית פונדמנטליסטית החותרות כל אחת בדרכה לכינונה של מדינת הלכה.

3

קריטריון שלישי עניינו אופיים של המועמדים, מידת יושרתם או שמם הטוב במובן הבסיסי ביותר (ראו ספר קהלת) של תוכם כברם ושל מידת הפער שבין הכרזותיהם ותוכני הערכים והעמדות שהם מתיימרים להציג לבין מעשיהם בפועל, מהלכי חייהם ודבקותם ב"אני מאמין" הציבורי שלהם.

קריטריון זה של יושרה ואמינות הוא יותר אתי מאשר פוליטי והוא מתמקד ב"איזה בן אדם" הוא המועמד או המועמדת. יש בקצה האחד את אלה ששמם יצא ברבים כאופורטוניסטים, נכלוליים, אנוכיים, מושחתים ומניפולטיביים – כאלה שעל פי רוב מעמידים את טובתם האישית לפני טובת הציבור ולפני שלטון החוק וכללי המוסר. יש בקצה השני את ישרי הדרך, שלאורך התחנות השונות בחייהם הציבוריים ומול אתגרים וקשיים ממשיים הוכיחו עצמם כישרים, הגונים, ודבקים בחזונם הערכי והמעשי. ויש את כל האחרים שנמצאים אי שם על הציר בין שני קצוות אלה. כדאי לנו הבוחרים לבחון היטב את המועמדים והמועמדות על פי קריטריון זה, שהרי איננו רוצים לשים מבטחנו בדרך אחת ולמצוא עצמנו אבודים בדרכים אחרות.

קריטריון שלישי עניינו אופיים של המועמדים, יושרתם או שמם הטוב, ושל מידת הפער בין הכרזותיהם ותוכני הערכים והעמדות שהם מתיימרים להציג – לבין מעשיהם בפועל, מהלכי חייהם ודבקותם ב"אני מאמין" הציבורי שלהם

4

וקריטריון אחרון שיש לקוות שהוא עדיין רלוונטי למרבית אזרחי ואזרחיות ישראל בדרכם אל הקלפי, הוא היסוד המוסרי והשתלבותו במסגרת החזון הלאומי. עיקרון זה נוסח בצורה מופתית על ידי ההוגה הצרפתי אלבר קאמי, אשר בתקופת משבר של ארצו ביקש להיות בו-זמנית גם פטריוט צרפתי וגם אדם מוסרי. ובמילותיו שלו:

"רוצה אני לאהוב את מולדתי ולאהוב את הצדק כאחד. אינני מבקש כל גדולה למולדתי אם גדולה זו עשויה מדם ומשקר".

נמרוד אלוני הוא פרופ' אמריטוס לפילוסופיה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים. כיהן 20 שנה כמופקד קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי וראש תחום חינוך במרכז לאתיקה בירושלים. לימד בעבר באוניברסיטאות קולומביה, קונקורדיה ומונטקלייר, פרסם 11 ספרים מאמרים רבים, זכה בתואר "אביר איכות השלטון", ב"פרס החינוך של העיר תל אביב-יפו", בפרס אגודת בוגרי לימודי החינוך באוניברסיטת קולומביה, וב"מגן האתיקה" מטעם ארגון רוטרי.