איראן וארצות הברית מצהירות שהן מוכנות להילחם. השאלה החשובה יותר היא אחרת: כמה זמן כל אחת מהן יכולה להרשות לעצמה להמשיך להילחם. לא מי מהן מכה חזק יותר – אלא מי מהן יכולה להחזיק מעמד.
חילופי האש המחודשים במפרץ, התקיפות האמריקאיות והאיומים האיראניים סביב חופש השיט במצר הורמוז ממחישים שהעימות רחוק מסיום. איראן אף מאיימת להרחיב את המערכה לזירה הכלכלית ולפגוע בתשתיות אנרגיה באזור.
מאחורי ההצהרות הנחושות והאיומים ההדדיים, לשני הצדדים יש שעון שמתקתק. רק שכל אחד מהם מודד משהו אחר.
חילופי האש המחודשים במפרץ ממחישים שהעימות רחוק מסיום. מאחורי ההצהרות הנחושות והאיומים ההדדיים, לשני הצדדים, ארצות הברית ואיראן, יש שעון שמתקתק. רק שכל אחד מהם מודד משהו אחר
באיראן חזרו בשנים האחרונות לעמדות מפתח אנשי "המשמר הוותיק", שחלקם עוצבו על ידי מלחמת איראן-עיראק. מבחינתם, הלקח ההיסטורי ברור: איראן כבר נלחמה בתנאי נחיתות, ספגה מכות קשות, שרדה והמשיכה להילחם במשך שנים.
אבל יש גם לקח הפוך.
אותה מלחמה הסתיימה כאשר האייתוללה חומייני נאלץ, במילותיו המפורסמות, "לשתות את כוס התרעלה" ולהסכים להפסקת אש. וזו בדיוק הנקודה שבה ההיסטוריה פוגשת את ההווה.
כי הפעם מצבה הפנימי של איראן מורכב במיוחד. הלחץ הכלכלי גובר, הסנקציות פוגעות ביכולת לייצא נפט, המסחר נפגע והמחסור וההתייקרות מורגשים יותר ויותר. בנמל בנדר עבאס, למשל, הדיווחים האחרונים מתארים פגיעה חריפה בפעילות המסחרית ובפרנסת התושבים.
המשטר האיראני לא צריך רק לנצח בשדה הקרב. הוא צריך לוודא שהמלחמה לא הופכת את המצוקה הכלכלית למשבר פוליטי.
וזה אולי השעון החשוב ביותר של טהרן: כמה זמן הציבור האיראני יהיה מוכן לשלם את המחיר?
אבל גם לארצות הברית יש שעון.
המשטר האיראני לא צריך רק לנצח בקרב, אלא לוודא שהמלחמה לא הופכת את המצוקה הכלכלית למשבר פוליטי. השעון החשוב שלו: כמה זמן הציבור האיראני יהיה מוכן לשלם את המחיר. אך גם לארה"ב יש שעון
וושינגטון יכולה להפעיל כוח צבאי בהיקפים שאיראן מתקשה להתמודד איתם, אבל גם לאמריקאים אין משאבים בלתי מוגבלים. ספינות, מטוסים, מערכי הגנה ותחמושת דורשים כסף, תחזוקה, כוח אדם וזמן. ובמקביל, ארצות הברית אינה יכולה להתעלם מסין, מרוסיה ומזירות אפשריות אחרות.
לכן מצר הורמוז הוא הרבה יותר מנתיב מים. הוא המקום שבו שני השעונים נפגשים.
עבור ארצות הברית, שמירה על חופש השיט היא אינטרס אסטרטגי וכלכלי. עבור איראן, עצם היכולת לאיים על אחד מעורקי האנרגיה החשובים בעולם מעניקה לה מנוף גדול בהרבה ממשקלה הכלכלי. הירידה החדה בתנועת הספנות במצר כבר ממחישה עד כמה האיום הזה משמעותי.
ויש גם שחקנית נוספת שחייבת להסתכל על השעון: ישראל.
ככל שהעימות האמריקאי-איראני מתארך, כך ישראל נדרשת לשמור על יכולת הגנה לאורך זמן ולהיערך לאפשרות של התחדשות הירי ולזליגה לזירות נוספות. ובעיקר, היא נדרשת לוודא שהתיאום עם וושינגטון נשאר הדוק גם כאשר סדרי העדיפויות האמריקאיים מתחילים להשתנות.
כי זו אולי השאלה הגדולה באמת. לא מי מסוגל להכות חזק יותר. אלא מי מסוגל להמשיך להכות מבלי להישבר מבפנים.
במלחמות קצרות, העליונות הצבאית יכולה להכריע. במלחמות התשה, התמונה שונה. שם נבחנים הכלכלה, העורף, המלאים, הבריתות, הלכידות הפוליטית ובעיקר – הסבלנות.
עבור ארה"ב, שמירה על חופש השיט היא אינטרס אסטרטגי וכלכלי. עבור איראן, היכולת לאיים על עורק האנרגיה הזה מעניקה לה מנוף גדול בהרבה ממשקלה הכלכלי. ויש שחקנית נוספת שחייבת להסתכל על השעון: ישראל
איראן בונה על כך שהיא יכולה לשרוד יותר ממה שוושינגטון מוכנה להילחם. ארצות הברית בונה על כך שהלחץ שהיא מפעילה יגרום לטהרן להתקפל קודם. ובין שתי ההנחות האלה נמצא גורל המערכה.
בסופו של דבר, ייתכן שהמלחמה הזאת לא תוכרע על פי השאלה מי ינצח בקרב הבא – אלא על פי השאלה למי נשאר יותר אוויר כשהקרבות יימשכו גם מחר.
רו״ח גיא עמוסי הוא אל״מ במי״ל במערך ההגנה האווירית ודירקטור בחברות ביטחוניות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו