רואה החשבון של גוש השינוי

אביגדור ליברמן הוא פוליטיקאי פיקח וחד, ואדם בעל מראה מאיים. אי אפשר להתעלם מכך מהרגע שהוא נכנס לאולם. ליברמן לא מתאמץ לאיים, הוא לא מדבר באופן מאיים, לא מרים את קולו, לא עושה פרצופים מאיימים ולא דופק על השולחן. למעשה, פרצוף הפוקר שלו קפוא כתמיד, וקולו מונוטוני כמעט ללא הפוגה.

ובכל זאת, זו לא רק סטיגמה, ולא רק הבדיחות על העדים שהלכו לעולמם במהלך חקירת השחיתות שלו, שנמשכה קרוב לעשור והתפוגגה לבסוף בלא כלום. זו גם התדמית שהוא משדר, בין במכוון ובין בעל כורחו: איתי לא מתעסקים. עשרות שנים "בכל הצמתים של קבלת ההחלטות", כפי שהוא מגדיר זאת, לא לימדו אותו שלפעמים יש לאמפתיה יותר כוח מלכל המספרים והטיעונים.

"רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה, מייד עושה לי טוב"? הצחקתם אותו. ליברמן הגיע השבוע לדיור המוגן ברחובות כדי לנאום ולהמחיש עד כמה מצבה של ישראל מחריד כעת, ולא כדי לשוחח עם אלה שאמורים לשנות אותו. הוא לא צריך דף נייר, הוא פשוט שולף מספרים וטיעונים כמו תוכנת מחשב משוכללת, ולא מתבלבל אפילו פעם אחת.

בשלב מסוים שטף התיאורים של כל מה שגרוע ומחפיר, מבית היוצר הליברמני, מתחיל להתיש. "אבל מה אתה מתכנן לעשות?" ממלמלת מישהי מהקהל, ואחר שואל: "יש לך גם משהו טוב להגיד?"

לא ממש מעניין אותו מה אתם חושבים ומה מציק לכם. גם לא ממש דחוף לו לפרגן לחבריו לגוש השינוי, או לצורך העניין לחיילי צה"ל, לישראלי העובד והלומד או לקהל שלפניו, שבנה את המדינה הזאת ומתעורר בכל בוקר בחיל ורעדה שלנכדים שלו לא יישאר איפה לחיות.

הוא לא בא לעשות לכם נעים בגב, ובטח לא לייצר איזו תקווה. תצביעו ליברמן – או שהכול פה יתמוטט לפני שתספיקו לשתות את הקפה בקפטריה בחוץ.

ח"כ אביגדור ליברמן בכנס בחירות לגיל השלישי ברחובות, אוקטובר 2026 (צילום: אבנר הופשטיין)

בל נטעה, ליברמן משכנע מאוד כשהוא מדבר על מה שהוא חזק בו: המספרים. עשרות המיליארדים שהולכים לעמותות חרדיות מושחתות, 100 המיליארד שנוספו בבת אחת לתקציב הביטחון ואין מאיפה לשלם אותם, והסיוע האמריקאי שהולך קאפוט גם בגלל מדיניות חוץ מופקרת.

כשהוא מספר על חברים במשרד החוץ בהולנד או בלונדון, שהדהימו אותו כשגילה שאיש ממשרד החוץ הישראלי אפילו לא טרח להתקשר ולברר מה קורה עם הסנקציות – הוא משכנע מאוד. יש פה הפקרות מוחלטת בשלטון. מישהו פשוט נטש את המשרדים והשאיר אותם פרוצים לרוחות הרוע והסכנה.

אתה לא בוחר את השכנים שלך

הקהל מנענע בראשו בעצב ובהשלמה: כן, מישהו פה גנב לנו את המדינה. וכן, חייבים שינוי. אבל בשלב מסוים שטף התיאורים של כל מה שגרוע ומחפיר, מבית היוצר הליברמני, מתחיל להתיש. "אבל מה אתה מתכנן לעשות?" ממלמלת מישהי מהקהל, ואחר שואל: "יש לך גם משהו טוב להגיד?"

מה שליברמן כנראה לא מבין: בחירות הן לא דוח חשבונאי שמגישים לרשם העמותות במאי בכל שנה. הן אף פעם לא היו, גם לא בימים שבהם שיקרו לנו קצת פחות

כאמור, לא לליברמן. לא רק שהוא לא בא לסמן תקווה והתחדשות, יציאה מהקיפאון ודרך חדשה – הוא אקטואר שהגיע לספר לכם שיש רק אחד שיכול (הוא), כי היה שר אוצר שהגדיל את הקצבאות לחיילים, והיה שר ביטחון שהתריע מפני חמאס, והיה אחד הראשונים להבין שבנימין נתניהו מוליך אותנו באף.

הכול נכון. נכון גם שליברמן, בתבונה, זיהה כבר ב־2014 (יחד עם נפתלי בנט) שנתניהו מבלשט לגבי המנהרות שנותרו מאחור, ונשען על פלאי המכשול התת־קרקעי שיציל אותנו מאסון. אותו מכשול שקרס לחלוטין בבוקר אחד, בשעה 6:29.

כרזת בחירות של ישראל ביתנו בנתיבי איילון בתל אביב, 7 באוקטובר 2026 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אבל הנה מה שליברמן כנראה לא מבין: בחירות הן לא דוח חשבונאי שמגישים לרשם העמותות במאי בכל שנה. הן אף פעם לא היו, גם לא בימים שבהם שיקרו לנו קצת פחות, יונתן אוריך עוד לא היה בתכנון, והנתניהו המפורסם ביותר היה יוני.

בחירות הן עסק מורכב שאיש לא הצליח מעולם לפצח באמת. הן הצבעה שבטית וחיבור רגשי, הן תחושה כללית וחשבון נפש, הן ניסיון (בלתי אפשרי) להבין אם יש לי מכנה משותף עם מישהו, ומי סתם "מעצבן אותי" בלי שום סיבה נראית לעין.

ליברמן גם ממחיש עד כמה "גוש השינוי", המורכב מארבעה ראשי ממשלה פוטנציאליים, אינו באמת גוש אלא אוסף של פרודות. על אף המתמטיקה העילאית שלו, הגוש הזה עוד עלול לסיים את הבחירות עם משוואה של אחד כפול ארבע שווה אפס שלטון.

בהתאם לסיכום בין נציגי מפלגות השינוי, ליברמן מבהיר שאין ראש ממשלה מוסכם. "נחליט אחרי הבחירות". מי זה "נחליט"? איך "נחליט"? לפי איזה מפתח? ליברמן לא מפרט

בהתאם לסיכום בין נציגי מפלגות השינוי, ליברמן מבהיר שאין ראש ממשלה מוסכם. "נחליט אחרי הבחירות". מי זה "נחליט"? איך "נחליט"? לפי איזה מפתח? ליברמן לא מפרט. פתאום השקיפות והבהירות מפנות את מקומן לפוליטיקה.

פעם אחר פעם ליברמן מאותת שיעשה לגדי איזנקוט חיים קשים אם וכאשר יגיע הרגע להקים ממשלה. מנסור עבאס? בשום פנים ואופן. רק ממשלה של ציונים עם זקן של הרצל. אולי חרך לשילוב אנשי דגל התורה? ליברמן מתיז רעל על נכונותו של איזנקוט להתגמש לכיוון 420 פטורים במחזור. "אסור אפילו סדק הכי קטן בסכר. ברגע שאתה עושה חור – הוא מתרחב. אף פטור!"

מחאת החרדים נגד מעצר עריקים יוצאת מירושלים לעבר בית ליד, 24 ביוני 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

ואז מגיע שלב "השאלות". לא יודע למה, אבל רוב המועמדים לא מבינים שזה מה שחשוב. כאילו לא צפו מעולם בביל קלינטון מפלרטט עם קהל, בנתניהו אוחז בידיהן של אימהות מעריצות כאילו הוא המשיח, ביצחק רבין מסתחבק עם אנשי השוק ומוריד איתם שוט של ויסקי.

פתאום אין יותר אחד על אחד. ליברמן לא מסתכל על הקהל בכלל, ומסרב בתחילה לקבל שאלות. תודה ושלום, הוא מבשר ומסמן לכיוון היציאה. סיימתי את תפקידי.

מישהו בקהל צועק "יש לי שאלה", וליברמן מתרצה בחוסר חשק. "אני רואה שיש פה אנשים שמתעקשים אז ניקח שתי שאלות וזהו". הוא אפילו מחייך עכשיו, חיוך שב"ערוץ 14" אולי היו מכנים "מפה לאוזן" – כלומר דק, רגעי ועקום. כאילו רוצה לומר: ניצחתם אותי. אהיה נדיב בשבילכם.

והוא אכן לוקח רק שתי שאלות. שתיהן מבהירות עד כמה הדיאלוג לא רלוונטי לנבחרי ציבור, עד כמה התרחקו המנהיגים מהבסיס, ועד כמה הוא נותר חייזר ממאדים בממלכת כדור הארץ

והוא אכן לוקח רק שתי שאלות. שתיהן מבהירות עד כמה הדיאלוג לא רלוונטי לנבחרי ציבור, עד כמה התרחקו המנהיגים מהבסיס, ועד כמה הוא נותר חייזר ממאדים בממלכת כדור הארץ.

"כל המפלגות באופוזיציה מדברות על אותם נושאים, פחות או יותר", מאבחנת השואלת. "הדבר היחידי שלא שמעתי זה על המבוגרים. אני יצאתי לפני 20 שנה לגמלאות. הביטוח הלאומי עלה בדיוק ב־200 שקל ב־20 שנה. עוד לא שמעתי אף מפלגה שמדברת על הגמלאים".

אביגדור ליברמן בטקס חשיפת רשימת מפלגת ישראל ביתנו לבחירות הקרובות, 6 בספטמבר 2026 (צילום: טל שניידר)

מחיאות כפיים. ליברמן מהנהן, ואפשר לראות איך הקומפיוטר שבראשו מעבד את הטעות: הוא לא קרא נכון את הקהל. מייד הוא שולף אמירות על הגמלאים ועל הביטוח הלאומי. "המצע שלנו כולל פרק שלם על זה", הוא מבהיר, ומבטיח גם שהנושא נמצא על סדר היום המפלגתי ושיש לו רקורד של טיפול בנושא. מעט מדי, מאוחר מדי.

השאלה השנייה הפעימה אותי אף יותר: מישהו מהשורה השלישית שואל אותו איך הוא יכול לשבת עם יאיר גולן, שיסכים למדינה פלסטינית. איך הוא יכול לשבת עם איזנקוט, שלא מתאים להיות ראש ממשלה. וכן הלאה.

ליברמן על שותפיו לגוש: "אתה לא בוחר שותפים פוליטיים. מבחינתי כל אלה שייכים לגוש המשרתים. אם הייתי בוחר אנשים בעולם האידיאלי – מי הבן אדם הכי טוב, הכי חכם, הכי מנוסה, אז אולי היה משהו אחר"

זאת ההזדמנות של ליברמן להגיד: יש פה ארבעה מועמדים מצוינים, גולן הוא גיבור ישראל, איזנקוט הוא אדם עתיר ניסיון. לחבק את הגוש, להבהיר שיש פה בחירה בין ארבעה מועמדים ראויים.

אבל ליברמן הוא לא איש של חיבוקים, אפילו לא חיבוקי דב. המקסימום שהוא מצליח להוציא מהפה הוא המשפט המוחמץ: "אתה לא בוחר את השכנים בבניין שבו אתה גר. אתה לא בוחר שותפים פוליטיים. מבחינתי כל אלה שייכים לגוש המשרתים. אם הייתי בוחר אנשים בעולם האידיאלי – מי הבן אדם הכי טוב, הכי חכם, הכי מנוסה, אז אולי היה משהו אחר. אבל זה מה שיש".

ראשי מפלגות גוש השינוי בביתו של יאיר לפיד בתל אביב. מימין: אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, יאיר גולן, גדי איזנקוט ויאיר לפיד, 26 בספטמבר 2026 (צילום: ליהיא לפיד)

ועם המחמאות האלה, שמשאירות טעם של צרבת, מסתיים המפגש בחוסר חשק. ליברמן עונה "לא!" כמעט בצעקה על בקשה לשאלה נוספת, ויוצא מהאולם.