אוחנה הוא אנרכיסט משטרי שחייב להיות מודח

יו"ר הכנסת היוצא, ח"כ אמיר אוחנה, חייב להיות מודח מתפקידו ללא דיחוי. קביעה זו נכונה ככל הנראה גם במישור הפוליטי: בכוונת גוש השינוי, שייהנה מרוב פרלמנטרי בכנסת החדשה שתתכנס לראשונה מוחרתיים, להדיח את אוחנה מהתפקיד בהקדם האפשרי.

ואולם, הקביעה הזו תקפה בראש ובראשונה במישור המשפטי: אוחנה הוא פורע חוק, אנרכיסט משטרי של ממש. כל שעה נוספת שבה הוא יושב על כס יו"ר הכנסת מבזה את בית המחוקקים הישראלי.

פסק דינו של בג"ץ מיום שלישי האחרון, בעתירה שביקשה להורות לאוחנה לקיים הצבעה לבחירת מבקר המדינה הבא על ידי הכנסת היוצאת, לא העניק לעותר את הסעד שביקש. המבקר הבא ייבחר על ידי הכנסת החדשה: בין בהליך בחירה שיתקיים מראשיתו, תוך הגשת שמותיהם של מועמדים חדשים לתפקיד, ובין בדרך של אשרור הבחירה במועמד היחיד שנותר מסבב ההצבעה הקודם – השופט בדימוס יוסף אלרון – לאחר שעו"ד מיכאל ראבילו פרש מהמרוץ.

לצד דחיית העתירה, השופטים הפנו אצבע מאשימה כלפי יו"ר הכנסת היוצא כמי שבחר, באופן אקטיבי, לפעול הן בניגוד להוראת חוק והן בניגוד להוראה מפורשת של בג"ץ עצמו

אך לצד דחיית העתירה, השופטים הפנו אצבע מאשימה כלפי יו"ר הכנסת היוצא כמי שבחר, באופן אקטיבי, לפעול הן בניגוד להוראת חוק והן בניגוד להוראה מפורשת של בג"ץ עצמו.

זהו צפצוף ארוך וקולני מצד ח"כ אוחנה על כללי משפט בסיסיים – אולי כמעין סיבוב מקדים להתנהלותו הצפויה עם התכנסות הכנסת החדשה, בבואו לטפל בדרישת הרוב הפרלמנטרי לקיים הצבעה מיידית לבחירת יו"ר כנסת.

יו"ר הכנסת אמיר אוחנה מצביע במליאה בבחירות לתפקיד מבקר המדינה, 3 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אוחנה נמנע מלקיים את חובתו החוקית פעמיים: הפעם הראשונה הייתה בתחילת חודש יולי, בעקבות פסק הדין בעתירה שהגיש עו"ד יהודה רסלר. במסגרת פסק דין זה נפסלה ההצבעה שבה ח"כים ושרים מהליכוד תיעדו את הצבעתם מאחורי הפרגוד לטובת המועמד שבנימין נתניהו חפץ ביקרו.

בעקבות כך, אוחנה היה מחויב להורות על קיום הצבעה חדשה בהקדם האפשרי לאחר מתן פסק הדין, אך ישב באפס מעשה.

הפעם השנייה אירעה לאחר שהוגשה עתירה נוספת שבה נדרש לקיים הצבעה – צעד שתאם גם את עמדתה של היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק. אך אוחנה החליט – לראשונה בתולדות הכנסת – להיות מיוצג בבג"ץ בייצוג פרטי, תוך שהוא הודף מעליו את העמדה המשפטית הממלכתית.

בסופו של דבר בג"ץ דחה את העתירה מטעמים פרקטיים בלבד – מבחינה מעשית, לא נותרה עוד אפשרות לקיים את ההצבעה בכנסת היוצאת. אך בד בבד, בית המשפט עמד על מידת החומרה בהתנהלותו של אוחנה

בסופו של דבר בג"ץ דחה את העתירה מטעמים פרקטיים בלבד – מבחינה מעשית, לא נותרה עוד אפשרות לקיים את ההצבעה בכנסת היוצאת. אך בד בבד, בית המשפט עמד על מידת החומרה בהתנהלותו של אוחנה:

"מתחם שיקול הדעת הנתון ליו"ר הכנסת אינו פוטר אותו מקיום חובותיו לפי דין", כתבה השופטת רות רונן, בפסק הדין שעליו חתמו גם נשיא העליון יצחק עמית והשופט חאלד כבוב. "החובה לציית לפסקי דין ולכבדם היא תנאי יסוד במשטר דמוקרטי הפועל לפי עקרון שלטון החוק. חובה זו מוטלת על הציבור כולו, ועל אחת כמה וכמה על רשויות השלטון, שאינן מעל לחוק.

השופטים רות רונן, דפנה ברק־ארז, יצחק עמית, נעם סולברג וגילה כנפי־שטייניץ בדיון בעתירות נגד מינוי עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה, 28 ביוני 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"בענייננו, הימנעות ממושכת מקיום פסק הדין בעניין רסלר כמוה כהפרתו, ולא ניתן להשלים עם פגיעה כזו בסדרי השלטון והמשטר, שהינם הכרחיים לתפקודה השוטף של המדינה".

ולקראת סיום פסק הדין הקצר, הוסיפה השופטת רונן: "אין בדחיית העתירה משום מתן אישור להתנהלותו החמורה של יו"ר הכנסת. לא ניתן להשלים עם הפגיעה הקשה שיוצרת ההתנהלות באינטרס הציבורי בהגנה על שלטון החוק, וזאת בייחוד על ידי גורם שלטוני.

"לפגיעה זו מצטרפת גם פגיעה במעמדה של הכנסת ושל בית המשפט; פגיעה במועמדים שהתמודדו בסבב ההצבעה הראשון, ומעל הכול – פגיעה בציבור, בשל חוסר איוש מתמשך של תפקיד מבקר המדינה".

אוחנה הצליח לדרדר עוד יותר אפילו את הרף הנורמטיבי הנמוך שקבע אדלשטיין: הוא לא טרח אפילו להתפטר מתפקידו, אלא בחר פשוט להתעלם מהוראות החוק המחייבות

ניתן להיווכח שהשופטת רונן שמה את מרכז הכובד מבחינת חומרת התנהלותו של אוחנה על כך שלא ציית לפסק הדין בעניין רסלר. שם קבע השופט נעם סולברג, שכתב את פסק הדין העיקרי: "חזקה על הכנסת שתשלים את הליך ההצבעה בהקדם האפשרי, כפוף להוראות הדין, כדי לאפשר כניסתו של מבקר מדינה לתפקיד".

לדידם של השופטים שדנו בעתירה הנוכחית, הוראה זו היוותה ציווי אופרטיבי, על אף ניסוחה הנינוח. יש בכך מסר עתידי ברור: גם כאשר שופטי בג"ץ מדברים ומתנסחים בלשון רכה, מילותיהם הן בגדר ציווי.

יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ושר המשפטים יריב לוין בכנס של מפלגת הליכוד לקראת הפריימריז במפלגה, חיפה. 16 באוגוסט 2026 (צילום: שרון לייבל/פלאש90)

אין זו הפעם הראשונה שבה מי שאוחז בתפקיד יו"ר הכנסת מתנהג בצורה המהלכת על גבול הפרת הדין בפרק הזמן של שלהי כהונתו. בשנת 2020 סירב יו"ר הכנסת היוצא דאז, ח"כ יולי אדלשטיין, לכנס את המליאה לשם בחירת יו"ר כנסת חדש, בנימוק תמוה שיש להמתין עד לגיבוש קואליציה חדשה, כדי שלא ייווצר מצב של "יו"ר לעומתי" לממשלה החדשה שתקום.

באופן תמוה עוד יותר, היועץ המשפטי לכנסת באותה עת, עו"ד איל ינון, נתן רוח גבית לעמדה בלתי חוקית זו.

בג"ץ הורה לאדלשטיין לכנס את הכנסת בתוך יומיים לצורך קיום הצבעה לבחירת יו"ר חדש. אדלשטיין, במקום לקיים את הצו השיפוטי, בחר להתפטר. אוחנה הצליח לדרדר עוד יותר אפילו את הרף הנורמטיבי הנמוך הזה: הוא לא טרח אפילו להתפטר מתפקידו, אלא בחר פשוט להתעלם מהוראות החוק המחייבות אותו לציית לצו שיפוטי.

כל העיניים יופנו אל אוחנה עם התכנסות הכנסת החדשה השבוע. האשראי שלו אזל. יש להניח שכל חריגה של מילימטר מהצעדים שהוא מחויב להם – תיענה ביד ברזל

"ידענו בעבר מקרים שבהם רשויות השלטון גררו רגליים בקיום צווי בית משפט, וכן מקרים שבהם לא מילאו אחר צווים אלה בשל טענות לקושי ביישומם או באכיפתם או בשל צורך בהתארגנות", כתבה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, בפסק הדין בעניין אדלשטיין ב־2020.

"אך מעולם עד היום לא אירע בדברי ימי המדינה שגורם שלטוני סירב בריש גלי ובהתרסה לקיים צו שיפוטי באומרו כי צו מצפונו לא מאפשר לו לקיים את פסק הדין. הפגיעה שגרם בהתנהגותו זו לאינטרס הציבורי בהבטחת שלטון החוק ובקיום פסקי דין וצווי בית משפט – אין שיעור לחומרתה".

יולי אדלשטיין ואמיר אוחנה, 12 ביוני 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אפשר לתהות שמא אוחנה ביקש לנרמל בדרך כלשהי את ההתנהלות הזו, שבה יו"ר הכנסת רואה עצמו חופשי מציות להוראות בג"ץ. אך למעשה הוא גרם לתוצאה ההפוכה: כל העיניים יופנו אליו עם התכנסות הכנסת החדשה השבוע. האשראי שלו אזל. יש להניח שכל חריגה של מילימטר, ימינה או שמאלה, מהצעדים שהוא מחויב להם – תיענה ביד ברזל.