אביגדור ליברמן, מי שהפך בשנים האחרונות לנושא הדגל של המאבק בחוק הגיוס ולסמל הדרישה לשוויון בנטל, הודיע לאחרונה כי הוא מוכן ל"פשרות כואבות" בנושא הגיוס כדי להקים ממשלה. "האינטרס הלאומי מחייב אותנו לקבל החלטות קשות", הסביר. על פניו, מדובר בפרגמטיות פוליטית במיטבה – מנהיג המוכן לבלוע צפרדע כדי לחלץ את ישראל מהפלונטר הפוליטי.
אולם, מאחורי המילים המכובסות על "אחריות לאומית" או "יציבות שלטונית", מסתתרת אמת כלכלית קרה וחותכת שרבים מהססים לבטא בקול רם: כל ממשלה – תהא זו ממשלת ימין, שמאל, אחדות, "ביביסטית" או "רל"ביסטית" – שתוותר על השתלבותה הממשית של החברה החרדית במעגל היצרני, ולא משנה מאיזו סיבה, תהיה הממשלה שתחתום על תעודת הפטירה של הפלא הישראלי.
מדינת ישראל היא נס כלכלי בקנה מידה היסטורי: מדינה קטנה המוקפת איומים ביטחוניים כבדים, שהפכה למעצמת חדשנות עולמית. מהו המנוע של הנס הזה? ההון האנושי. מדובר באזרחים שלומדים מתמטיקה ואנגלית, משרתים בצבא, רוכשים מקצוע, עובדים קשה, משלמים מיסים גבוהים ומניעים את גלגלי המשק.
החברה החרדית היא האוכלוסייה הצומחת ביותר. אולם חלק הולך וגדל מאוכלוסייה זו אינו מקבל את הכלים הבסיסיים הדרושים להתמודדות עם שוק העבודה המודרני
קבוצה זו היא הקטר המוביל את הרכבת: היא שמממנת את הכבישים, את בתי החולים, את מערכת החינוך, ומעל לכול – את מערכת הביטחון היקרה וההכרחית של צה"ל.
אלא שהקטר הזה עומד כיום בפני קריסה, והסיבה לכך היא דמוגרפית גרידא. החברה החרדית היא האוכלוסייה הצומחת ביותר בישראל. מדובר בתהליך דרמטי המלווה בכשל מערכתי שמדינת ישראל מסרבת לתקן: חלק הולך וגדל מאוכלוסייה זו אינו מקבל את הכלים הבסיסיים הדרושים להתמודדות עם שוק העבודה המודרני.
כאשר ילדים אינם לומדים מקצועות ליבה – מתמטיקה, מדעים ואנגלית – נגזר עליהם להישאר מאחור בכלכלה גלובלית הנשענת על מיומנויות גבוהות.
התוצאה היא מעגל קסמים הרסני. במקום להכשיר את הדור הבא לעצמאות כלכלית, המערכת מתמרצת אורח חיים הנשען על קצבאות, הנחות בארנונה, סבסוד מעונות והטבות ממשלתיות, תוך ויתור על שירות צבאי או אזרחי.
הכלכלה הישראלית מתנהלת הלכה למעשה כפירמידה רעועה ונטולת איזון: קבוצה הולכת ומתכווצת של אזרחים נדרשת לעבוד שעות רבות יותר, לשלם יותר מיסים ולשרת חודשים ארוכים במילואים – והכול כדי לממן קבוצה הולכת וגדלה שאינה נושאת בנטל הכלכלי והביטחוני.
לאלו הטוענים שמוטב "לבלוע את הצפרדע" עד לעידן שאחרי בנימין נתניהו ורק אז לתקן – כדאי להזכיר שייתכן מאוד כי אז כבר יהיה מאוחר מדי
כמו בכל פירמידה פיננסית, גם לזו יש תאריך תפוגה. יום אחד פשוט לא יישארו מספיק כתפיים שיישאו את האלונקה. לאלו הטוענים שמוטב "לבלוע את הצפרדע" עד לעידן שאחרי בנימין נתניהו ורק אז לתקן – כדאי להזכיר שייתכן מאוד כי אז כבר יהיה מאוחר מדי.
עד כמה מאוחר? עוד בטרם תסיים הממשלה הבאה את כהונתה החוקית המלאה, צפויים להיות בישראל יותר תלמידי כיתה א' בזרם החינוך החרדי מאשר בזרם הממלכתי.
שום מודל כלכלי בעולם לא יוכל להחזיק אז קבוצה כה משמעותית באוכלוסייה שאינה מייצרת הכנסה בפריון גבוה ואינה שותפה למאמץ הקיומי. כשליברמן מדבר על "פשרה" בחוק הגיוס או על העלמת עין מלימודי הליבה תמורת יציבות קואליציונית, הוא מציע למעשה למשכן את עתידנו בתמורה לשקט פוליטי קצר טווח.
האזהרות הפוליטיות שלפיהן נתניהו יזנק בסקרים אם לא תושג פשרה עם החרדים, לא יעצרו את הפירמידה מלהמשיך לקרוס. המשוואה פשוטה: בלי לימודי ליבה לא תהיה תעשיית הייטק; בלי הייטק וכלכלה יצרנית לא יהיו מיסים; בלי מיסים לא יהיה צבא חזק; ובלי צבא חזק במזרח התיכון – מדינת ישראל פשוט תחדל מלהתקיים.
המשוואה פשוטה: בלי לימודי ליבה לא תהיה תעשיית הייטק; בלי הייטק וכלכלה יצרנית לא יהיו מיסים; בלי מיסים לא יהיה צבא חזק; ובלי צבא חזק במזרח התיכון – מדינת ישראל פשוט תחדל מלהתקיים
אפשר להקים קואליציה עם החרדים, אפשר לחתום על הסכמים ואפשר לעקם חוקים, אך מול המציאות אי אפשר להתפשר. כל הסכם פוליטי שיוותר על שילוב החרדים בכלכלה אולי יבטיח לממשלה 61 אצבעות בכנסת, אך עלול להשאיר אותנו ללא מדינה שניתן לקיימה לאורך זמן.
הברירה הנותרת אינה פשוטה, אך היא ברורה מאי פעם: להקים ממשלה שתחולל שילוב עמוק ואמיתי של החברה החרדית בחינוך, בכלכלה ובביטחון. זאת גם אם הציבור יתקשה לקבל את המהלך בטווח הקצר, וגם אם מנהיגים ישלמו על כך מחיר בקלפי. כל דרך אחרת אינה אלא נתיב ללא מוצא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו