חשבו על בית ספר חדש. כשהמדינה מתקצבת את הקמתו, הוויכוח הציבורי מתמקד כמעט תמיד בסכום: האם התקציב גדול מדי, קטן מדי, ואיך הוא משתווה לזה שמקבלים בתי ספר במגזרים אחרים. אלא שהשאלה החשובה באמת היא לא רק כמה כסף הושקע במבנה, אלא איזה חינוך יקבלו הילדים שילמדו בו.
כלומר, האם הם יסיימו את הלימודים כשהם יודעים אנגלית, מסוגלים לרכוש מקצוע מבוקש ולהתקבל לאוניברסיטה? האם יהיו להם הכלים להשתלב בכלכלה מתקדמת, לתרום לחדשנות הישראלית ולחוסנה של המדינה?
זה בדיוק מה שמתפספס בוויכוח על תוכנית החומש שמציע אריה דרעי למגזר החרדי. ברגע שמדברים על עשרות מיליארדי שקלים, כולם שולפים מחשבונים. הדר מוכתר, המשמשת כראש מטה הצעירים בליכוד, משווה בסרטון ויראלי את הסכומים שמקבלים חרדים לאלה שמקבלים מילואימניקים, ומייד מתחיל ויכוח על המספרים. אלא שהשאלה החשובה באמת היא מה אותם מיליארדים קונים.
תעודת בגרות אינה המדד היחיד לכישרון או להצלחה, אבל היא כן משקפת כמה אפשרויות נסגרות כבר בגיל צעיר. מי שירצה לפתוח אותן מחדש בגיל 25 יצטרך להשלים שנים של לימודים שלא קיבל בזמן
אבל הסיפור הגדול אינו כמה מיליארדים יושקעו היום במגזר החרדי, אלא מה תהיה התשואה עליהם בעוד עשור או שניים. אותם סכומים יכולים להפוך למאות מיליארדים שיתווספו למשק – או למאות מיליארדים שיילכו לאיבוד.
לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשנת הלימודים 2022–2023 רק 6% מהבנים במוסדות החינוך החרדיים היו זכאים לתעודת בגרות, לעומת 86% בחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי. תעודת בגרות אינה המדד היחיד לכישרון או להצלחה, אבל היא כן משקפת כמה אפשרויות נסגרות כבר בגיל צעיר. מי שירצה לפתוח אותן מחדש בגיל 25 יצטרך להשלים שנים של לימודים שלא קיבל בזמן.
את הפערים בחינוך רואים אחר כך גם בשוק העבודה. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2025 עמד שיעור התעסוקה של גברים חרדים בגילי העבודה העיקריים על כ־53%, ואילו בקרב נשים חרדיות הוא הגיע ל־81%. הנתון הזה לבדו כבר מראה עד כמה האמירה הגורפת ש"החרדים לא עובדים" מחמיצה חלק משמעותי מהתמונה.
אולם, גם בקרב העובדים נותר פער גדול: שכרו החודשי הממוצע של שכיר חרדי ב־2023 עמד על 56% משכרו של שכיר יהודי לא־חרדי. לעבוד זה חשוב, אך כדי להתפרנס היטב צריך גם הכשרה שמאפשרת להתקדם.
וכאן מתחבאים המספרים הגדולים שמאחורי הוויכוח על "כמה מיליארדים החרדים מקבלים". כשההשתכרות נמוכה, נגבים פחות מיסים ויש צורך רב יותר בסיוע ציבורי.
לפי מוסד שורש, חרדים היו ב־2023 כ־26% מהילדים בישראל בגילי אפס עד ארבע. הילדים האלה כבר כאן. אם יגדלו עם כישורים שיאפשרו להם לבחור מקצוע ולהשתכר היטב, הגידול במספרם יכול להיות כוח אדיר למשק
מחקר שהוביל ד"ר מיכאל שראל בחן את המיסים שמשקי בית משלמים לעומת שווי השירותים וההעברות שהם מקבלים. לפי המחקר, משק בית חרדי קיבל בסוף העשור הקודם בממוצע כ־4,000 שקל בחודש יותר מכפי ששילם, בעוד שמשק בית יהודי לא־חרדי שילם כ־6,000 שקל יותר מכפי שקיבל.
אין שום פגם בכך שמשפחה עם ילדים רבים מקבלת מהמדינה שירותים רבים. לשם כך יש מדינה, וילדים אינם אמורים "להחזיר השקעה". הפגם הוא בהחלטה הציבורית לשלם עבור חינוך שאינו מעניק לרבים מהם אפשרות אמיתית לעמוד על רגליהם כבוגרים. המדינה משלמת פעם אחת על המסלול הזה, ופעם נוספת על הפערים שהוא יוצר.
עכשיו תוסיפו לתמונה את ממד הזמן. לפי מוסד שורש, חרדים היו ב־2023 כ־26% מהילדים בישראל בגילי אפס עד ארבע. הילדים האלה כבר כאן. אם יגדלו עם כישורים שיאפשרו להם לבחור מקצוע ולהשתכר היטב, הגידול במספרם יכול להיות כוח אדיר למשק. אבל אם רבים מהם יישארו מחוץ למעגל ההכנסות הגבוהות, הפער שמופיע היום במחקר על משק בית אחד יוכפל על פני דור שלם.
ישראל נשענת על בסיס מס צר מכפי שנדמה. כ־93% מתשלומי מס ההכנסה מגיעים משני עשירוני ההכנסה העליונים. המשמעות ברורה: אי אפשר להעמיס עוד ועוד צרכים על קבוצה קטנה יחסית של בעלי הכנסות גבוהות, ובאותה שעה לוותר על הכשרתם של מי שיכולים להצטרף אליה.
כאן גם טמון האיום הקיומי – מילה שקל להפריז בשימוש בה, אבל קשה להתחמק ממנה במקרה הזה. שירותי בריאות טובים, אוניברסיטאות, תשתיות ויכולת להתמודד עם משברים דורשים כלכלה יצרנית ואנשים מיומנים. אם מספרם היחסי קטן והעומס עליהם גדל, חלקם עשויים לחפש עתיד במקום אחר, כפי שכבר קורה בשנים האחרונות.
מיליארדים שיושקעו במוסדות שמלמדים אנגלית, מתמטיקה וכישורי עבודה – עשויים להיות השקעה מצוינת. לעומת זאת, מיליארדים שמממנים את המשך הפערים אינם פחות מכתיבת גזר דין מוות למדינה
כשדווקא אלה שמחזיקים חלק גדול מהמערכות עוזבים, העומס על הנשארים גדל עוד יותר. זהו סיכון, לא גזירת גורל. שינוי בחינוך ובאפשרויות התעסוקה יכול לשנות את המסלול.
לכן הניסיון למדוד את תוכנית החומש של דרעי רק לפי מספר האפסים, או הניסיון לעשות בדיקת עובדות למספרי ההשוואה שמעלה מוכתר, משחק לידיהם של מי שתומכים בהמשך המצב הקיים.
מיליארדים שיושקעו במוסדות שמלמדים אנגלית, מתמטיקה וכישורי עבודה, בודקים מה הילדים למדו ופותחים מסלולי הכשרה גם למבוגרים – עשויים להיות השקעה מצוינת ומבורכת. לעומת זאת, מיליארדים שמממנים את המשך הפערים אינם פחות מכתיבת גזר דין מוות למדינת ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו