JavaScript is required for our website accessibility to work properly. מעקב זמן ישראל: "מכונת הנקמה" של ועד עובדי הדסה נחשפת בבית הדין | זמן ישראל
יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן, 27 באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן, 27 באוגוסט 2013
"מכונת הנקמה" של ועד עובדי הדסה נחשפת בבית הדין

חיבוק דב של אמנון ברוכיאן

מעקב זמן ישראל בביה"ד לענייני עבודה נחשף טפח מדאיג סביב התנהלותו של יו"ר ועד עובדי הדסה ● אמנון ברוכיאן, שנחשף בתחקירי זמן ישראל ככוחני ומתנקם בעובדים, נדרש לענות לשאלות סביב פיטוריה השנויים במחלוקת של תמר שלום – עובדת ותיקה שביקשה להתמודד מולו לוועד ● תשובותיו סתרו מסמכים וחלק מתשובות ההנהלה ● הוא מתעקש שהגן על העובדת, "אך ללא הצלחה"

עריכה

לתמר שלום הייתה בקשה אחת כשהוזמנה לשימוע לפני פיטורים אחרי 30 שנות עבודה בבית החולים הדסה בשנת 2024. הבקשה הזו הייתה חריגה, ואף שכולם זוכרים אותה היטב – היא זכתה להתעלמות דווקנית, עד לפיטורים עצמם. שלום ביקשה שיו"ר ועד העובדים אמנון ברוכיאן לא ייכנס לשימוע שלה, שלא "יעזור" לה – ובעיקר שלא יתערב.

למודת ניסיון מהסיבוב הקודם בשנת 2020, כשיו"ר הוועד – ומי שנחשב לאיש החזק ביותר בבית החולים – כמעט הוביל, לטענתה, לפיטורי נקמה נגדה על רקע כוונתה להתמודד מולו על מקום בוועד. אותו ועד שהוא שמורת הטבע הפרטית שלו ומבצר כוח אדיר שהוא מסרב להרפות ממנו מאז 2006. היא ידעה היטב שמכונת הנקמה עלולה לעבוד גם הפעם לרעתה.

לכן, ביקשה מברוכיאן עצמו לא לייצג אותה בדיון, ואף פנתה במיוחד לבכיר בהסתדרות וביקשה ממנו שיתערב וימנע נקמה בה. למרות הבקשות החוזרות והנשנות והחשש המופגן שהביעה מפני התנכלות – זה לא עזר לה. יו"ר הוועד החליט להיכנס לשימוע (ככל הנראה על דעת עצמו ובניגוד לרצונה של העובדת), והשאר היסטוריה: שלום פוטרה אחרי 30 שנה של עבודה מסורה בבית החולים.

בשנת 2020 נראה שעשתה את "הפשע" הגדול מכולם: היא החליטה להקים סיעה חדשה שתתמודד מול ועד העובדים המכהן. זו הייתה החלטה שבדיעבד אולי תתחרט עליה

תביעתה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגד הדסה, הוועד וההסתדרות, מתנהלת בימים אלה וחושפת טפח מהאופן שבו הוועד שולט באורגני בית החולים ומפעיל מדיניות נקמנית ושרלטנית לכאורה – כפי שחשפנו בסדרת תחקירי זמן ישראל.

שלום – מפרנסת יחידה עם בעיות רפואיות, שבעלה ובנה הבכור מוכרים כנכי צה"ל – נחשבה לעובדת טובה. כל הצדדים הכירו בכך שעם השנים אגרה לא מעט מכתבי המלצה (שהוזכרו גם על ידי מפטריה במהלך המשפט).

תמר שלום, מזכירה לשעבר במחלקה האונקולוגית בבית החולים הדסה (צילום: באדיבות המצולמת)
תמר שלום, מזכירה לשעבר במחלקה האונקולוגית בבית החולים הדסה (צילום: באדיבות המצולמת)

אך בשנת 2020 נראה שעשתה את "הפשע" הגדול מכולם: היא החליטה להקים סיעה חדשה שתתמודד מול ועד העובדים המכהן. זו הייתה החלטה שבדיעבד אולי תתחרט עליה. 14 שנה לא התמודד איש על הזכות לייצג את 3,000 העובדים המנהליים בהדסה, ובמהלכן צבר ראש הוועד, ברוכיאן, כוח ועוצמה בלתי רגילים.

מאותו הרגע, כך היא טוענת בתביעה שהגישה לבית הדין לעבודה, נחרץ למעשה גורלה המקצועי. היא מצאה את עצמה מחוץ לבית החולים וטוענת ש"נתפרו" לה תיקים דווקא בידי ראש הוועד הוותיק, האיש שנחשב כבר למעלה מעשור לאדם החזק ביותר בבית החולים הציבורי.

"עם התקרב המועד שנקבע לבחירות, כל אחד ואחת מחברי הסיעה שלנו קיבלו זימונים להגיע לסמנכ"ל משאבי אנוש דאז [לשיחות איום]", כתבה שלום בתצהירה. "היה ברור שמעבירים אותנו מסע הפחדות מההנהלה, המבקשת את טובתו של ברוכיאן, ידיד ההנהלה".

בסופו של יום מישהו כנראה נבהל, והפיטורים נמנעו ברגע האחרון. איומיה לחשוף את השיטה, כך נראה, נשאו פרי – והיא נוידה למחלקה אחרת ואף קודמה

הדסה מכחישה כל קשר בין הפגיעה במעמדה של שלום לבין מועד הבחירות, אך ציר הזמן מצביע על סמיכות תמוהה בין השניים. שלום הקימה את הסיעה שלה בפברואר 2020, ורק אז, לטענתה, החלו ההתנכלויות כלפיה. ביולי שלחה כמה תלונות נגד ברוכיאן למבקר ההסתדרות, וזמן קצר לאחר מכן נשלחו אליה מכתבי תלונה מצד גורמים בהנהלה.

לקראת סוף אוגוסט, כשבועיים לפני הבחירות, הוזמנה לפתע לבירור רשמי. מועד הבירור נקבע ליומיים לפני הבחירות, ב־6 בספטמבר. שלום הודיעה שלא תסכים להתייצב לפני הבחירות, והבירור נדחה ליום שלאחריהן, ב־9 בספטמבר 2020.

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן לצד יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד (צילום: ועד עובדי הדסה)
יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן לצד יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד (צילום: ועד עובדי הדסה)

ניסיון הפיטורים טרפד את כוונותיה של שלום, והיא אף נפלה לדבריה למשכב. בסופו של יום מישהו כנראה נבהל, והפיטורים נמנעו ברגע האחרון. איומיה לחשוף את השיטה, כך נראה, נשאו פרי – והיא נוידה למחלקה אחרת ואף קודמה לתפקיד ראש מדור.

אורח לא רצוי בשימוע של העובדת

שלום חזרה לעבודה. ארבע שנים חלפו, ובמהלך 2024 היא הביעה בפני חבריה את כוונתה להתמודד מחדש בבחירות לראשות הוועד, בראש סיעה נפרדת. אך כמו בתחושת דז'ה וו, היא זומנה שוב לבירור משמעתי לפני פיטורים (ומשום מה, גם הפעם, כונה השימוע "בירור משמעתי", בניגוד לכאורה לחוק).

הטענה שהושמעה הפעם נגד שלום שנויה במחלוקת כשלעצמה: שלום תיקנה חוסרים בדוח הנוכחות באיחור של חודש, לבקשת מחלקת משאבי אנוש – פרקטיקה מקובלת למדי במוסדות ציבוריים רבים.

על אף הישגיה המקצועיים המוכחים, הוותק שצברה, בקשות מפורשות מטעם ההנהלה להשאירה, התנצלות רשמית מצידה ומצבה המשפחתי המורכב – שלום מצאה עצמה ברחוב, שש שנים לפני הפנסיה

התיקונים – כ־12 במספר – נעשו על סמך זיכרון, אך בהדסה טענו כי השעות אינן תואמות במדויק את השעות שבהן מכוניתה נצפתה נכנסת לבית החולים, והאשימו אותה בזיוף.

על אף הישגיה המקצועיים המוכחים, הוותק הרב שצברה, בקשות מפורשות מטעם ההנהלה להשאירה, התנצלות רשמית מצידה ומצבה המשפחתי המורכב והמאתגר (שעליו אין עוררין) – שלום מצאה עצמה ברחוב, שש שנים לפני הפנסיה.

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן בבית הדין האזורי לענייני עבודה בירושלים, נובמבר 2026 (צילום: אבנר הופשטיין)
יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן בבית הדין האזורי לענייני עבודה בירושלים, נובמבר 2026 (צילום: אבנר הופשטיין)

במהלך דיוני ההוכחות במשפט, התחרו נציגי הדסה זה בזה בכינויים החמורים שהדביקו למעשיה של שלום: מ"זיוף" ועד "בגידה".

בית החולים – שסובל מגירעונות עצומים למדינה, שתחת קורת גגו מתנהל מכבש מטורף של יחסי הון־שלטון אל מול ראש ממשלת ישראל, ושנשמעו בו טענות על מסעות התעמרות בממדים חסרי תקדים, גזענות נגד עובדים וטיוח חוזר ונשנה של פרשות – לא מצא אויבת גדולה יותר מעובדת פשוטה (וטובה) שטעתה בדיווח השעות שלה.

כשנשאל ברוכיאן מעל דוכן העדים מדוע נכנס לשימוע אף שהתבקש לא לעשות זאת, הסתבך בגרסה מתעתעת. הוא נשאל אם ידע על שיחה של שלום עם אייל לוי, סגן יו"ר האגף המקצועי בהסתדרות ירושלים, שבה ביקשה שימנע מיו"ר הוועד להשתתף בשימוע מחשש שיבולע לה – ואישר בחוסר רצון: "זה נאמר לי, יכול להיות".

ברוכיאן נשאל אם ידע על שיחה של שלום עם סגן יו"ר האגף המקצועי בהסתדרות ירושלים, שבה ביקשה שימנע מיו"ר הוועד להשתתף בשימוע מחשש שיבולע לה – ואישר בחוסר רצון: "זה נאמר לי, יכול להיות"

אך כשנשאל אם לוי סיפר לו על הפגישה לפני השימוע, הכחיש. מדובר בפרט חשוב, כיוון ששלום ביקשה מראש שראש הוועד יימנע מלייצג אותה. היות שזהו שימוע שלה – זכותה המלאה לבחור מי יבוא מטעמה.

"העובדת ביקשה מאייל שלא תבוא?" שאל אותו עורך הדין אליהו מזרחי, פרקליטה של שלום. "יכול להיות", השיב ברוכיאן והוסיף: "אני לא זוכר אם הוא אמר לי".

צוות רפואי מפגין מחוץ לבניין ההסתדרות בתל אביב נגד המהפכה המשפטית, 25 ביולי 2023 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
צוות רפואי מפגין מחוץ לבניין ההסתדרות בתל אביב, 25 ביולי 2023 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

בהמשך ברוכיאן נזכר חלקית, כשעורך הדין חזר לנושא: "אחרי שתמר קיבלה את הזימון, היא פנתה לאייל לוי ולא אליך, והודיעה לו שאתה בניגוד עניינים (בגלל התמודדותה לוועד מולו, א"ה). אייל אמר לה: 'אל תדאגי, אמנון יעשה את העבודה שלו', ובכל זאת היא התעקשה שהיא לא רוצה אותך".

ברוכיאן נאלץ לאשר: "כשהגעתי לשימוע כבר ידעתי: אייל סיפר לי שתמר התייעצה איתו ולא רצתה אותי, ואמרתי לה (כלומר אייל אמר לה, א"ה) כמה אני אדם טוב ויכול להילחם בשבילה".

"למה נכנסת לחדר?" נשאל ברוכיאן. "זה תפקידי. דיברתי איתה בחוץ לפני שנכנסתי. היא נראתה רגועה". עורך הדין: "אף אחד לא רגוע לפני דיון משמעתי". ברוכיאן משנה שוב גרסה: "היא אישרה שאני אייצג אותה".

כשלוי, סגן יו"ר האגף המקצועי, עלה להעיד, הוא הציג תזמון שונה מזה של חברו יו"ר הוועד: שלום שוחחה עימו לבקשתה זמן מה לפני השימוע, והוא עדכן את ברוכיאן בחששותיה מייד אחרי הפגישה עימה

ברוכיאן אישר לבית המשפט שגם בשנת 2020 ביקשה שלום שלא ישתתף בהליכים נגדה. במילים אחרות: לשלום יש היסטוריה של חשש מיו"ר הוועד. "היא לא רצתה, ולא הייתי", אמר על אירועי 2020.

כשלוי, סגן יו"ר האגף המקצועי, עלה להעיד, הוא הציג תזמון שונה מזה של חברו יו"ר הוועד: שלום שוחחה עימו לבקשתה זמן מה לפני השימוע, והוא עדכן את ברוכיאן בחששותיה מייד אחרי הפגישה עימה.

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן, 27 באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן, 27 באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"אני מאמין שדיברתי איתו מייד אחרי הפגישה איתה. הוא לא היה מופתע. היא אמרה לי, אם אני זוכר נכון, שהיא חוששת מאוד שבגלל שהתמודדה בסיעה מול אמנון, אולי הוא יראה בזה סוג של נקמה. אני אמרתי לה: 'אני מכיר את אמנון הרבה שנים מבחינה מקצועית. בעיניי הוא אדם ישר דרך. יש שטענו שאמנון נקם בהם מכל מיני סיבות כאלה ואחרות, אבל לדעתי אין כל סיבה לחשוש'".

לוי הודה כי לא קיבל בקשה חריגה שכזאת מעובדת בעבר, ולכן לא יכול היה באמת לדעת ש"אין כל סיבה לחשוש". מאידך, אישר כי קיבל תלונות בעבר על ברוכיאן. מכאן שאין אלא להסיק שבחר להגן על ברוכיאן מבלי להתחשב דיו בחששותיה של העובדת, שביקשה את עזרתו מתוקף תפקידו כנציג ההסתדרות.

כפי שפרסמנו בעבר, לוי התערב בבחירות לוועד לטובתו של ברוכיאן, שיבח אותו (על אף שהיה אמור להישאר ניטרלי כאחראי על הבחירות) ואפילו הסתובב עימו במהלך יום הבחירות בבית החולים – מהלך שמטיל צל מסוים על טוהר הבחירות.

לוי וברוכיאן שניהם טענו כי "נלחמו" בחירוף נפש למען השארתה של שלום בעבודה, כפי שתפקידם כנציגי ההסתדרות והוועד מחייב אותם. אולם כאשר נדרשו לפרט באיזה אופן נלחמו, התקשו לספק פרטים

הוא נשאל האם העלה בפני ברוכיאן את האפשרות שישלח חברי ועד אחרים במקומו, כאלה שאינם בניגוד עניינים מול התמודדותה של שלום, והשיב: "לא, לא אמרתי לו לשלוח. סיפרתי לו שהיא הביעה חשש, וזה נגמר".

יו"ר הוועד וסמנכ"לית משאבי אנוש לא מכירים את החוקה

וזה אכן נגמר. לוי וברוכיאן שניהם טענו כי "נלחמו" בחירוף נפש למען השארתה של שלום בעבודה, כפי שתפקידם כנציגי ההסתדרות והוועד מחייב אותם. אולם כאשר נדרשו לפרט באיזה אופן נלחמו, התקשו לספק פרטים.

עורך דין אליהו מזרחי
עורך דין אליהו מזרחי (צילום: באדיבות המצולם)

"בוא נקרא ביחד את חוקת הדסה, סעיף 59, אמצעי משמעת", אמר עורך דינה של שלום ליו"ר הוועד, והציג בפניו תפריט שלם של סנקציות שיכולות היו למנוע פיטורים: "ההנהלה תוכל לנקוט אמצעי משמעת נגד עובד שאינו ממלא את התפקיד שהוטל עליו, נעדר מהעבודה, מאחר לעבודה, או העושה מעשה פשיעה.

"האמצעים: א. נזיפה בכתב. ב. שלילת התוספת השנתית, לא יותר מחצי שנה, לאחר התייעצות עם ועד העובדים. ג. שלילת התוספת השנתית יותר מחצי שנה, הפחתת משכורת או הורדה בסוג או בדרגה".

ברוכיאן לא הכיר את החוקה כלל ולא חשב על האפשרויות האלה. "התייעצו איתך?" נשאל והשיב: "לא". "הצעת [להם לתת לה] נזיפה?" "לא", השיב ברוכיאן. "הצעתי לתת לה צ'אנס נוסף".

ברוכיאן נפל בפח, והודה שקיבל את עמדת ההנהלה ולא באמת חשב שמגיע לשלום צ'אנס: "לשיטתי, מי שעושה את זה (משנה שעון נוכחות) יחזור על זה. זו דעתי האישית"

"האם הצעת שלילת תוספת שנתית [כפי שהחוקה מציעה]?" נשאל ברוכיאן והשיב: "לא". "הורדה בדרגה?", "לא", ענה ברוכיאן ואף הוסיף: "הדברים האלה לא עלו, ואף אחד לא פנה אליי".

הפסיביות של ברוכיאן – אחד מראשי הוועדים החזקים במשק, שאינו נוקף אצבע מעשית להגנה על עובדת, ומסתפק באמירה שביקש "לתת לה צ'אנס" – הקפיצה את עורך דינה של שלום: "אתה מגן על עובדים הרבה זמן. הסעיף הזה [הוא] פגיעה קשה בעובד. אתה חושב שזה היה מרתיע [את שלום, אם היו מסתפקים בסנקציה]?"

בית החולים הדסה עין כרם, 17 בדצמבר 2019 (צילום: משה שי/פלאש90)
בית החולים הדסה עין כרם, 17 בדצמבר 2019 (צילום: משה שי/פלאש90)

ברוכיאן נפל בפח, והודה שקיבל את עמדת ההנהלה ולא באמת חשב שמגיע לשלום צ'אנס: "לשיטתי, מי שעושה את זה (משנה שעון נוכחות) יחזור על זה. זו דעתי האישית. זה היה מחזיר להדסה את הכסף, אבל הנהלת הדסה לא מוכנה שיהיו בקרבה עובדים כאלה".

ברוכיאן נשאל אם שלום היא המקרה הראשון שבו היה מעורב בפיטורים של עובדת שביקשה להיבחר לוועד, והשיב שלמיטב זיכרונו – כן. אך אז נשלף פסק דין של הרשות לשיפוט של ההסתדרות משנת 2021, שבו נקבע כי יו"ר הוועד פגע בזכויותיה של חברת ועד אחרת בעבר, שפוטרה אף היא אחרי 30 שנה, ולא יוצגה על ידו כראוי. הוא אף חויב לשלם לה פיצויים באופן אישי.

הטריבונל של רשות השיפוט קבע אז כי הפיטורים היו נמנעים לו ברוכיאן היה עושה את עבודתו: "ברגיל הייתה הנהלת הדסה נמנעת מאקט כזה [של פיטורים], שכן ועד העובדים לא היה מאפשר זאת, במיוחד כשבראש ועד העובדים עומד אדם חזק וכוחני, מר ברוכיאן (כקביעת הבורר), שהדסה אינה ששה להיכנס עמו לעימותים".

ברוכיאן נאלץ להקריא בקול את הכרעת השופט שלפיה: "אני קובע במקרה שבפניי […] שיושב ראש הוועד, ורק הוא, נושא באחריות לאי ייצוג התובעת"

ברוכיאן נאלץ להקריא בקול את הכרעת השופט שלפיה: "אני קובע במקרה שבפניי […] שיושב ראש הוועד, ורק הוא, נושא באחריות לאי ייצוג התובעת". פרקליטתו של ברוכיאן ושל ועד העובדים התקוממה והזכירה שהייתה ערכאת ערעור – אולם מהר מאוד התברר שגם בערכאת הערעור יו"ר הוועד הפסיד.

לא רק יו"ר הוועד כשל בהגנה על העובדת. נטען כי גם נציג ההסתדרות לא חשב שיש להילחם עבורה, על אף שהודה ש"עובדים בדרך כלל לא פונים אליי" ושהמקרה של שלום – עובדת שמתמודדת לוועד ופונה מחשש שיו"ר ועד חזק במיוחד מתנכל לה – הוא מקרה ייחודי.

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן, 24 באפריל 2014 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן, 24 באפריל 2014 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"כל מה שביקשתם, אתה ואמנון, זה 'תנו לה צ'אנס'?" נשאל לוי והשיב: "אמרנו שהיא עובדת ותיקה, 30 שנה, עם הבן שנפצע. ביקשנו, יותר מביקשנו, כמו שאנחנו עושים תמיד".

עורך הדין המשיך לשאול: "אתה, כנציג עובדים, לא אמרת להם, 'אם תפטרו כל עובד על כל פיפס, לא יישארו לכם עובדים'? יש לכם בחוקה [אפשרות לבקש] נזיפה, שלילת תוספת, הורדה בדרגה? הלכתם עד הסוף? לא ראיתי בפרוטוקול שאמרתם להנהלה 'ותרו לה'. אתה גוף חזק, יש להסתדרות כוח".

לוי השיב: "אני מסכים, להסתדרות יש כוח, אבל היא לא כל־יכולה", ואז המשיך לתשובה המוזרה הזו לגבי האפשרויות לסנקציות חלקיות על פי החוקה: "אני לא נותן רעיונות למעסיק. למה שאתן למעסיק רעיון להוריד בדרגה? אני רוצה שישאירו אותה. המעסיק יודע את חוקת הדסה, וההחלטה בסוף שלו". במילים אחרות: אם המעסיק רוצה לפטר, אנחנו לא נלחמים ולא מחפשים פשרות.

"למה שאתן למעסיק רעיון להוריד בדרגה? אני רוצה שישאירו אותה. המעסיק יודע את חוקת הדסה, וההחלטה בסוף שלו". במילים אחרות: אם המעסיק רוצה לפטר, אנחנו לא נלחמים ולא מחפשים פשרות

האם נציג הוועד וההסתדרות באמת ביקש להשאיר את העובדת שאיימה על ההגמוניה המוחלטת של ראש הוועד, או שהייתה כאן קנוניה שנועדה לנקום בה? ובכן, לשם כך יש לחזור גם לעדותה של סמנכ"לית משאבי האנוש, סימה בן־חמו.

בן־חמו קיבלה את התפקיד ב־2024 לאחר תקופה של "מינוי זמני" – ללא מכרז, בניגוד לנדרש בתפקידים בכירים מסוג זה בשירות הציבורי, ועם ניסיון מועט מהמקובל. מינוי זה הוביל לשורת טענות, שלפיהן בן־חמו למעשה "הונצחה" בתפקידה על ידי ההנהלה.

בתגובה, אישרה "הדסה" כי אכן לא התקיים מכרז, אך טענה ש"המינוי קיבל את אישור הדירקטוריון על פי חוקת הדסה ועל פי הכללים המחויבים בדין".

סמנכ"לית משאבי האנוש בבית החולים הדסה, סימה בן־חמו (צילום: רשתות חברתיות; שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)
סמנכ"לית משאבי האנוש בבית החולים הדסה, סימה בן־חמו (צילום: רשתות חברתיות; שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

על פניו, אין לדירקטוריון סמכות לאשר מינוי כזה ללא מכרז בשירות הציבורי. מאחר ש"הדסה" היא חברה לתועלת הציבור, הנתמכת כבר יותר מעשור על ידי המדינה (שאף הצילה את קיומה ומנעה את קריסתה כמה פעמים באמצעות הזרמת מיליארדי שקלים), היא מחויבת בקיום הליכי מנהל תקין בדומה לכל גוף ציבורי.

בדיקת זמן ישראל מעלה כי צמרת משרד האוצר – האמורה לפקח על בית החולים מאז נכנסה לתוקפה תוכנית ההבראה – לא הייתה מודעת כלל לעובדה שלא התקיים מכרז לתפקיד.

בן־חמו מקיימת קשרים הדוקים עם ברוכיאן, על פי כמה מקורות בבית החולים, ונועצת בו גם סביב סוגיות של פיטורים וקידומים. כשנשאל ברוכיאן האם הגיעה בן־חמו במיוחד למשרדו, קלסר בידיה, יום אחרי השימוע של שלום כדי לדון בפיטורים – הוא הכחיש.

בדיקת זמן ישראל מעלה כי צמרת משרד האוצר – האמורה לפקח על ביה"ח מאז נכנסה לתוקפה תוכנית ההבראה – לא הייתה מודעת כלל לעובדה שלא התקיים מכרז לתפקיד

בן־חמו דווקא אישרה במשתמע שאכן נפגשו יום אחרי השימוע, ואמרה כי יש לה פגישות שוטפות עם אמנון כל חודש, פעם במשרדו ופעם במשרדה. אך היא הבהירה: "אמנון לא היה שותף להחלטה שלי לגבי הפיטורים".

"אבל הוא התייצב לשימוע ואת לא", הטיח בה עורך הדין. "ואת טוענת שפעם אחת בחודש אתם נפגשים. יום לאחר השימוע אתם כבר נפגשים. על מה דנתם?" בן־חמו השיבה: "אני אומרת לך, לא דנתי על תמר שלום עם אמנון".

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן עומד ליד אדם המצביע בקלפי ביום הבחירות לראשות ההסתדרות
יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן עומד ליד אדם המצביע בקלפי ביום הבחירות לראשות ההסתדרות

הנהלת בית החולים התנגדה לפיטורים

מתוך העדויות מצטיירת תמונה מוזרה: מצד אחד, ברוכיאן מבהיר כי לא רצה בפיטוריה של שלום, על אף שהיא איימה ישירות על שליטתו בוועד, ועל אף שלא ניכר שעשה מאמצים מיוחדים להגן עליה. מצד שני, מתברר שהנהלת בית החולים דווקא התנגדה לפיטורים, וביקשה מפורשות להשאיר את שלום בעבודתה.

ולא מדובר בקוטלי קנים, אלא בצמרת של בית החולים. פרופסור דינה בן־יהודה, מנהלת האגף ההמטולוגי בבית החולים, חוקרת פורצת דרך בתחומה שנבחרה להשיא משואה ביום העצמאות, העידה כי פנתה למנכ"ל בית החולים, פרופסור יורם וייס, וביקשה לבטל את הפיטורים מתוך התחשבות במצבה של העובדת, וככל הנראה גם מכיוון שהעריכה את עבודתה כמזכירה.

גם פרופסור וייס עצמו העיד ברוח זו: "באוגוסט 2024 נכנסה אליי פרופסור בן־יהודה, רופאה בכירה מאוד, בזמן שישבתי עם אחרים, והעלתה את עניינה של התובעת". וייס אישר כי מדובר בפנייה חריגה: "לא זוכר מקרה קודם דומה של פנייה לגבי פיטורים. במהלך הפגישה הרמתי טלפון לבן־חמו, שלא הכירה את המקרה, וביקשתי ממנה לבדוק מחדש.

מעניין שדווקא וייס, שתפקידו המרכזי אינו הגנה על העובדים אלא ניהול בית חולים, חשב על פתרונות יצירתיים שיאפשרו להשאיר את שלום בתפקידה – פתרונות שנדחו על ידי בן־חמו ולא נשקלו אפילו לרגע על ידי יו"ר הוועד

"נערכה בדיקה נוספת, וחזרו אליי ואמרו שאין מקום לשנות. ההחלטה הייתה מקובלת עליי […] בן־יהודה הייתה כנראה אופטימית אחרי הפגישה, אבל לא הבטחתי דבר. היא לא חלקה על ממצאי הבדיקה, אלא ביקשה לשקול מחדש לאור הנסיבות, והעובדת הייתה מזכירה שלנו במשך שנים רבות".

מעניין שדווקא וייס, שתפקידו המרכזי אינו הגנה על העובדים אלא ניהול בית חולים, חשב על פתרונות יצירתיים שיאפשרו להשאיר את שלום בתפקידה – פתרונות שנדחו על ידי בן־חמו ולא נשקלו אפילו לרגע על ידי יו"ר הוועד.

מנכ"ל בית חולים הדסה יורם וייס (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
מנכ"ל בית חולים הדסה יורם וייס (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"ייתכן שזרקתי רעיון [של קנס] מתוך מחשבה יצירתית של מנכ"ל, בהשפעת הסיפור שסיפרה לי פרופסור בן־יהודה, כדי שהצוות יבדוק אפשרות נוספת […] אני מכיר את החוקה אבל לא על פרטיה […] זה לא הגיע בגלל החוקה אלא מקומון סנס", אמר פרופסור וייס.

בינתיים, יו"ר הוועד הגיע לגיל פרישה לגמלאות, וכפי שנחשף בזמן ישראל, הוא הושאר בתפקידו בשכר מופרז של לפחות 100 אלף שקלים ובתקן של ראש אגף (על אף שאינו ממלא כל תפקיד בבית החולים, מלבד תפקידו כראש הוועד, כפי שאף אישר בעדותו).

מי קיבל את ההחלטה להאריך את כהונתו של יו"ר הוועד מעבר לגיל הפנסיה? ובכן, וייס אישר בעדותו שהוא, ולא שרף, קיבל את ההחלטה, ואף כינה זאת "החלטה ניהולית שלי" – על אף שלכאורה יו"ר הוועד כלל אינו כפוף אליו.

"משנת 2016 עד 2020 הוגשו לכאורה כמה תלונות נגד התובעת, ולעומת זאת היא קיבלה קידום בשנת 2021", חזר עורך הדין על השאלה, "איך את יכולה להסביר את זה?" בן־חמו השיבה: "זה לא סותר אחד את השני"

חקירתה של בן־חמו עוררה קצת פחות "קומון סנס". כסמנכ"לית משאבי אנוש – אחד התפקידים המרכזיים בבית החולים, שמחליטה לבדה מי לשבט ומי לחסד – נאלצה להודות כי אינה מכירה את חוקת הדסה ואת הזכויות הכלולות בה, מכיוון שלטענתה היא "משנות ה־30 ו־50 והוחלפה על ידי הסכמים ונהלים".

היא גם לא הייתה מודעת לכך שלשלום מגיעים לכאורה שלושה חודשי הסתגלות, ולא חודש אחד כפי שקיבלה בפועל. בן־חמו ניסתה להתחמק גם מסוגיה אחרת: הקידום שקיבלה שלום בין שני ניסיונות הפיטורים – זה הכושל בשנת 2020 וזה שהצליח ב-2024.

בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, 27 באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, 27 באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"איך אפשר לקדם עובדת לתפקיד כל כך בכיר ככל שהיא לא התנהגה כשורה כל השנים האלה?" נשאלה וענתה: "נתחיל מזה שזה לא תפקיד בכיר […] זה לא תפקיד בכיר, זה מינוי".

"משנת 2016 עד 2020 הוגשו לכאורה כמה תלונות נגד התובעת, ולעומת זאת היא קיבלה קידום בשנת 2021", חזר עורך הדין על השאלה, "איך את יכולה להסביר את זה?" בן־חמו השיבה: "זה לא סותר אחד את השני […] קיבלה קידום בתקווה שהיא תשתפר, ותיתן לה מוטיבציה להשתפר".

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 2,865 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 17 בנובמבר 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.