מוחמד עבד 15 שנה בהדסה, במחלקת "עובדי בית", שראויה לתואר "מחלקת המדוכאים" של בית החולים. כמו רבים מחבריו, הוא ספג התעמרות קשה ומתמשכת, שהביאה בסופו של דבר לפיטוריו. כמו רבים מחבריו, הוא התלונן למעלה: לממונים עליו, לגורמים בהנהלה וליו"ר ועד העובדים אמנון ברוכיאן. כמו בכל המקרים, תלונותיו הסתיימו במשיכת כתף, ובסופו של דבר בטיוח.

"היא עשתה לי את המוות. את המוות", הוא אומר על המנהלת הישירה שלו. "אני אפילו לא יודע להתחיל לתאר איך. הייתי בוכה, בוכה. נהייתי חולה ממנה ונהיה לי פריצת דיסק בגב. היא הייתה רודפת אחריי בכל פינה, צועקת ומקללת. הייתה מאשימה אותי בכל מיני דברים ומאיימת שתתלונן עליי שגנבתי ציוד.

"נתתי את הנשמה שלי לבית החולים והיו לי מכתבי המלצה מהמחלקות האחרות. כשהייתי מביא לה את המכתבים להראות לה שאני עובד מצוין היא הייתה כועסת וזורקת אותם בפנים שלי ואומרת לי 'לך מפה'. התחננתי שיעבירו אותי מחלקה, אבל היא לא הסכימה ומנעה את זה. וכל הדסה מפחדת ממנה.

"נהייתי חולה ממנה ונהיה לי פריצת דיסק בגב. היא הייתה רודפת אחריי בכל פינה, צועקת ומקללת. התחננתי שיעבירו אותי מחלקה, אבל היא לא הסכימה. כל הדסה מפחדת ממנה"

"בסוף פוטרתי. כשהלכתי היא פתחה את הארון שלי וזרקה את כל התלושים שלי, כל הספרים, כל הדברים הפרטיים שלי לזבל".

אפשר היה אולי לפטור את עדותו של מוחמד כ"אובר־דרמטית", אלמלא הייתה מזכירה כל כך עדויות רבות שנשמעו לאורך יותר מעשור – ובהן עדויות שפרסמנו בחלק הראשון של התחקיר לפני כמה שבועות.

מירה מזרחי בבית החולים הדסה (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של מירה מזרחי)

המנהלת של מוחמד, מירה מזרחי, שעד לאחרונה הייתה מנהלת אגף בכירה לעובדי בית ושינוע בבית החולים, ושימשה כסגנית יו"ר הוועד, הוזמנה לאחרונה לשימוע לפני פיטורים. זאת בעקבות דוח חריף במיוחד שהוגש ליו"ר דירקטוריון הדסה דליה איציק ולמנכ"ל הדסה יורם וייס לפני כחודש.

לעת עתה מסתמן כי מזרחי תעזוב את עבודתה עם פיצויים מוגדלים, או בהסדר מתמשך של "השעיה בשכר" עד הפנסיה. בית החולים מסרב לספק פרטים ושקיפות מינימלית לעובדים ולציבור – הן לגבי הפרשה החמורה, הן לגבי אופן הטיפול בה והן לגבי אופן סיום עבודתה של מזרחי, על אף המשמעויות העקרוניות והארגוניות הנלוות לכך.

הדוח שהוזמן על ידי ההנהלה, לאחר שאירועי ההתעמרות גדשו ככל הנראה את הסאה ולא ניתן היה עוד להתעלם מהם כפי שנעשה במשך שנים רבות, נכתב על ידי איתן מאירי, מומחה לתחום ההתעמרות בעבודה. על פי גורמים בבית החולים, מאירי הגיע למסקנות קשות ונחרצות אחרי שראיין עובדים רבים בהווה ובעבר. מאירי סירב להתראיין לכתבה זו מטעמים של מחויבות לסודיות.

תגובת בית החולים לכתבות בזמן ישראל מעידה שאין כל כוונה להפיק לקחים, או לתווך לציבור שקיפות מינימלית ונורמות התנהגות נאותות בבית החולים הציבורי

אבל הפרשה הזו, שנחשפה בתחקיר זמן ישראל, היא יותר מסתם "פרשת מירה מזרחי". מדובר באירוע חובק בית חולים, המעיב על יכולתו של מוסד גדול וחשוב – אחד מבתי החולים הגדולים בישראל – לעקור מתוכו נורמות פסולות שגרמו סבל לעשרות עובדים, פגעו בתפקוד מחלקה שלמה, הובילו לשורה של תביעות משפטיות, והוכיחו שבסופו של דבר בעל הבית הוא מי שצובר את הכוח והקשרים – לא בהכרח מי שעושה עבודה טובה למען הארגון וציבור מטופליו.

מדובר גם בניסיון בריוני לפגוע בקבוצה גדולה של עובדים קבועים באופן מתוזמר – תהליך שהגיע לידיעת צמרת ההסתדרות, האמורה להגן עליהם. כפי שנראה, ולמרות ההתרעות הרבות, ראשי הסתדרות העובדים הכללית בחרו שלא להתערב, על אף המשמעויות החמורות.

משמאל: יו"ר דירקטוריון המרכז הרפואי הדסה דליה איציק, מנכ"ל המרכז הרפואי הדסה פרופ' יורם וייס, במרכז השיקום החדש שנבנה בהדסה הר הצופים, ירושלים, 2 בנובמבר 2023 (צילום: רנה גרט־זנד)

לאחר שחשפנו את העדויות החמורות, ננסה בכתבה זו לשרטט כיצד פעל מנגנון הטיוח של תופעת ההתעמרות בבית החולים; וכיצד ועד העובדים, שאליו השתייכה מזרחי, בגיבוי ההנהלה וההסתדרות, תמך באופן מעשי בטיוח הזה, התעלם מתלונות או התכחש לקיומן – ובכך הנציח את השיטה ואת עוולותיה.

גם עכשיו, אחרי שהדוח יצא ומזרחי עומדת בפני פיטורים, אין ערובה שמשהו משמעותי ישתנה בתרבות הניהול הקלוקלת הזאת.

תגובת בית החולים לכתבות בזמן ישראל מעידה שאין כל כוונה להפיק לקחים, או לתווך לציבור שקיפות מינימלית ונורמות התנהגות נאותות בבית החולים הציבורי. לראשונה הנהלת בית החולים נמנעת מלהכחיש את הטענות על התעמרות שיטתית בבית החולים, ומאשרת במשתמע את המסקנות הקשות של הדוח – אך מסרבת לפרט מה בכוונתה לעשות כדי שמקרים כאלה לא יישנו בעתיד.

"הייתי עולה אליו למשרד והוא היה אומר, 'אני לא יכול לעשות בשבילך כלום, לך לאנשים אחרים בהנהלה'. הבנתי שצריך לשתוק אם אני רוצה לחיות. יש לי שבעה ילדים לפרנס"

"התלוננתי מיליון פעם. זה לא עזר"

גם מוחמד, כמו עובדים רבים אחרים, לא התמודד עם הסבל לבדו. כמה וכמה פעמים פנה לגורם בכיר בארגון והתלונן. במקרה הזה מדובר במנהל מערך הביטחון של בית החולים, אחד משורת מנהלים שההתנהלות הבעייתית והכוחנית של מזרחי הובאה לידיעתם האישית לאורך השנים.

לטענתו, התגובה שלה זכה מצד ההנהלה לא הייתה התעלמות, אלא פחד להתערב. "הייתי עולה אליו למשרד והוא היה אומר, 'אני לא יכול לעשות בשבילך כלום, לך לאנשים אחרים בהנהלה'. הבנתי שצריך לשתוק אם אני רוצה לחיות. יש לי שבעה ילדים לפרנס".

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן, 27 באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אבל מוחמד התלונן גם אצל האדם האחד שתפקידו הרשמי הוא להטות אוזן לצרות העובדים – מכוח תפקידו, סמכותו ומינויו: יו"ר ועד העובדים, אמנון ברוכיאן.

ברוכיאן, העומד בראש הוועד מאז 2006, הוא אחד האנשים החזקים בבית החולים הדסה. לאחרונה קיבל הארכה במינויו ליושב ראש הוועד, אף שכבר חצה את גיל 67, גיל הפרישה, ואף שהארכה כזאת דורשת אישור מיוחד של משרד האוצר בשל שכרו הגבוה.

בדיקת זמן ישראל העלתה שאישור כזה לא ניתן, וברוכיאן מוסיף לקבל שכר המוערך בכ־100 אלף שקלים ברוטו בחודש, מתוקף מעמדו כ"ראש אגף" – אחת הדרגות הגבוהות ביותר בבית החולים.

"התלוננתי ליו"ר ועד העובדים אמנון ברוכיאן מיליון פעם, זה לא עזר", אומר מוחמד. "הוא התייחס למירה כמו משפחה, כאילו היא צד ימין שלה. בסוף פוטרתי"

אלא שברוכיאן אינו ראש של שום אגף. כפי שכבר חשפנו בסדרת תחקירי זמן ישראל, הוא משמש זה שנים אך ורק בתפקיד יושב ראש הוועד, ואינו עוסק עוד בעבודתו המקורית במחלקת המיון.

מוחמד טוען שגם ברוכיאן נמנע מלעזור לו. למעשה, הוא נפנף אותו, ככל הנראה גם משום שמזרחי הייתה סגניתו בוועד ואחת האנשים הקרובים אליו בבית החולים. "התלוננתי לאמנון מיליון פעם, זה לא עזר", אומר מוחמד. "הוא התייחס למירה כמו משפחה, כאילו היא צד ימין שלה. בסוף פוטרתי".

בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, 27 באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אחת התופעות שעליהן התלונן מוחמד היא ניצולו לצורך עבודות פרטיות בביתה של מזרחי, גם זאת, לטענתו, תחת איומים בריוניים. "היא הייתה לוקחת אותי לנקות לה את הבית. אמרה שתשלם לי. אמרתי לה שהיא חייבת לי כסף והיא אמרה, 'אני לא אתן לך מזומן, אני אעשה לך קופה אישית אצלי ואאסוף בשבילך ובסוף תקבל קופה טובה'.

"פעם אחת היא אמרה לי, 'תעשה לי טובה, אם אתה מכיר רפד שיעשה לי בבית כיסאות חודשים'. אמרתי, 'יש לי שכן טוב. הלכתי והבאתי אותו, עבדנו קשה יותר משבוע. בסוף הכנסנו לה את הכיסאות הביתה וביקשנו את הכסף. היא אמרה, 'אם לא תעופו מפה אני אזמין לכם משטרה ואתלונן שהטרדתם אותי'".

הוועד המשיך להתעלם מתלונותיהם של עובדי מחלקת הבית, ואלה הושתקו אף שמספרן הלך וגדל. אבל ב־2017 נתקלה עידית (שם בדוי) חברת ועד חדשה שסירבה "להתיישר" עם גישתו של ברוכיאן, במקרה של עובד שחווה התעמרות קשה. הגילוי הדליק אצלה נורה אדומה.

"היא הייתה לוקחת אותי לנקות לה את הבית. אמרה שתשלם לי. אמרתי לה שהיא חייבת לי כסף והיא אמרה, 'אני לא אתן לך מזומן, אני אעשה לך קופה אישית אצלי ואאסוף בשבילך ובסוף תקבל קופה טובה'"

"אותו עובד עבר התעמרות שהביאה אותו אל סף ההתאבדות. הוא אושפז במחלקה ואז נבעט החוצה בלי כלום. מצבו הרפואי והכלכלי התדרדר. הוא סיפר לי שמחלקה של 44 תקנים צומצמה כמעט בחצי, ונשארו בה רק כ־20 עובדים. הגילוי הזה הימם אותי. התחלתי לדבר עם עוד עובד ועוד עובדת ועוד עובד. גיליתי מחלקה שבורה לגמרי ושכולם משתיקים את זה".

במקביל, קשה לנתק את אפקט הפחד מוועד העובדים, שאותו מובילים ברוכיאן ובת־בריתו מזרחי. "פונים אליי עובדים שעברו ארבע שנים וצריך לעשות בחירות והם מפחדים ממנו נורא שיתנקם בהם. וביקשו ממני להבין מה קורה בבחירות לוועד כדי שיוכלו להתמודד.

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן. מירה מזרחי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90, עמוד הפייסבוק של מירה מזרחי, עיבוד על ידי בינה מלאכותית)

"ניגשתי ליו"ר ועדת הבחירות שענה, לתדהמתי, 'אני לא קובע כלום לכי לברוכיאן'. ניגשתי לברוכיאן והוא מייד פצח, בלי הקדמות באיום בוטה במיוחד: 'את בטוחה שאת רוצה להמשיך לעבוד פה?' ברגע שהוא שיחרר את המילים האלה הבנתי. האסימון נפל".

פיטורים "זולגים", בונוסים ותביעות משפטיות

בחזרה לעובדים: עידית מתחילה להתעניין לאן "נעלמו" כל העובדים שהופרשו מהמחלקה. "אני עוברת מעובד לעובד ושומעת סיפורים מחרידים. אלה עובדים קבועים – איך אפשר להיפטר מהם כך? ואיך המחלקה יכולה בכלל לתפקד?"

אבל מתברר שהמחלקה לא בהכרח תפקדה. בשלב מסוים המחסור בעובדים, בעקבות מה שעידית מכנה "פיטורים זולגים", נהיה משמעותי כל כך, עד שבית החולים נאלץ לנסות לפתות עובדים חיצוניים להצטרף לעבודה באמצעות בונוסים.

יד אחת מפטרת עובדים טובים ומסורים; יד שנייה מגייסת בשיטת "חבר מביא חבר" עובדים חדשים עם בונוסים, כדי להתגבר על מחסור קריטי שנוצר

"מבצע חבר חבר", הכריזה מודעת הגיוס ב־2022. "היו חברים. תביאו חברים. וקבלו מענק על סך 1,000 שקלים". כך החלו לגייס עובדים לצורך "שינוע מטופלים במחלקת עובדי בית", אחרי שסילקו כמחצית מהעובדים הוותיקים באמצעות התעמרות.

השיטה הזאת המשיכה במשך שנים. בגלל המחסור הקיצוני בעובדים במחלקה, הגיעו הבונוסים בשלב מסוים אפילו עד 6,000 שקלים לעובד, בתוספת הבטחות ל"תנאי עבודה מעולים" למי שקופץ למים.

מירה מזרחי בבית החולים הדסה (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של מירה מזרחי)

כך נוצר מצב אבסורדי שבו העובדים הקבועים והוותיקים סובלים מהתעמרות מתמשכת, בזמן שבית החולים מנסה, לעיתים באופן נואש, לגייס עובדים אחרים במקומם ומבטיח להם הרים וגבעות. יד אחת מפטרת עובדים טובים ומסורים; יד שנייה מגייסת בשיטת "חבר מביא חבר" עובדים חדשים עם בונוסים, כדי להתגבר על מחסור קריטי שנוצר.

חברת הוועד עידית סירבה לקבל את המשוואה המופרכת הזאת והחלה לעשות רעש. היא פנתה ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, וזה הפנה אותה אל עורכת הדין עינב קאבלה, ראש לשכתו, ששימשה במשך תקופה קצרה חברת כנסת מטעם מפלגת כחול לבן. במקביל פנתה גם לדני בונפיל, יו"ר מרחב ירושלים בהסתדרות.

קאבלה, לדברי עידית, ביקשה ממנה בתחילה לספק מידע ודוחות – מהלך שסיכן את מעמדה בבית החולים, והפך אותה דה פקטו ל"חושפת שחיתויות". אך בסופו של יום, לטענת עידית, ראשי ההסתדרות התעלמו מפניותיה המרובות ולא עשו דבר.

העובדים לא קיבלו תמיכה, הגנה או טיפול מערכתי, ובסופו של יום רובם המכריע מצא את עצמו מחוץ לבית החולים, בבית, ולעיתים אף בטיפול נפשי ורפואי כתוצאה מהחוויה הקשה

העובדים לא קיבלו תמיכה, הגנה או טיפול מערכתי, ובסופו של יום רובם המכריע מצא את עצמו מחוץ לבית החולים, בבית, ולעיתים אף בטיפול נפשי ורפואי כתוצאה מהחוויה הקשה.

קאבלה עצמה נדרשה לנושא במסגרת עדות שנתנה בהליך בירור שהתקיים ברשות השיפוט. במסגרתו נשאלה לגבי הקשר עם עידית, ואישרה כי זו הפנתה אליה שוב ושוב בקשות עזרה של עובדים, ואפילו תחינות עזרה למענם. קאבלה אישרה כי לא טיפלה בבקשות כלל, מלבד העברתן ליו"ר האגף המקצועי, ומבלי לוודא טיפול נוסף או אפילו לבדוק מה נעשה בפועל.

"בסופו של יום העובדים נותרו לבד. בלי עזרה מההנהלה ובלי תמיכה מההסתדרות. לבד מול הוועד ומול מנהלת מתעמרת", מספרת עידית.

חברת הכנסת לשעבר עינב קאבלה, 22 ביוני 2020 (צילום: פלאש90)

"אני קראתי לזה 'פיטורים זולגים' וזאת הפכה לשיטה: מעיפים עובדים בלי לשלם להם מענקי פרישה. לוקחים קבוצת עובדים מבוגרת שנתנה את נשמתה למוסד, מעלימים עין מההתעללות בהם וכשהם יוצאים הביתה על ימי מחלה – הדסה מפטרת אותם בגיבוי או בהתעלמות ההסתדרות. והתופעה חזרה שוב ושוב".

עובדים נוספים התלוננו בפני זמן ישראל על ההתעלמות שלה זכו מצד ההנהלה, הוועד וההסתדרות. "היינו מגיעים לאמרכל (מנהל הלוגיסטיקה) בוכים עם דמעות בעיניים", מספר חיים (שם בדוי). "הוא אמר "יהיה בסדר יהיה בסדר' וכלום לא קרה. אם מחפשים את הסיבה למה לקח 20 שנה עד שיטפלו בזה – אז זאת הסיבה. אנשים חיו בפחד וניצלו את הפחד הזה".

ההתעמרות השיטתית גבתה גם מחיר כלכלי מבית החולים, מאחר שמקצת קורבנות ההתעמרות והפיטורים הגישו תביעות.

בשל מצבו הרפואי לא יכול היה מרדכי לעבוד בשינוע חולים ובעבודות פיזיות מורכבות. בשלב מסוים הובהר לו שאם לא יציית – יפוטר. בצר לו עבר לתחנונים, ואף הציע להשתבץ בתפקיד שהתפנה כשוטף כלים

מרדכי (שם בדוי) היה אחד מהם. הוא עבד במשך שנים בתפקיד מקצועי בתחום בלוני הגז בבית החולים, ובאבחה אחת ספג פגיעה משמעותית בתנאי עבודתו, כאשר הועבר למחלקה של מזרחי – העברה שכללה שורה של מטלות פיזיות, במנותק מתחום התמחותו המקצועית – ללא הסכמתו ואף ללא ידיעתו.

למעשה, הוא גילה על דבר ההעברה במקרה. כאשר התקומם על כך בפני גורמים שונים, שמע לטענתו שוב ושוב גרסאות שונות של התשובה: "אין מה לעשות, זאת הוראה מלמעלה".

בית החולים הדסה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

משמעות השינוי הייתה מהותית: מרדכי, שסבל מפציעה ברגלו, נאלץ כעת, בהנחתה מלמעלה, לעבוד במשמרות, בשבתות ובחגים, לעסוק בעבודה פיזית ולחדול מעיסוקו המקצועי בתחום בלוני הגז, שבו השתלם ושעבורו גויס מלכתחילה. כל המהלך הזה נעשה, לפי תיאורו הפרטני, באופן פרטיזני ובהנחתה מוחלטת מלמעלה.

בשל מצבו הרפואי לא יכול היה מרדכי לעבוד בשינוע חולים ובעבודות פיזיות מורכבות. בשלב מסוים הובהר לו שאם לא יציית – יפוטר. בצר לו עבר לתחנונים, ואף הציע להשתבץ בתפקיד שהתפנה כשוטף כלים, ובלבד שלא יעבוד בעבודה פיזית שתחמיר את פציעתו. למרות זאת, הוא הוזמן לשימוע והובהר לו שייאלץ לציית ל'רה־ארגון'.

"רה־הארגון" הזה, שגרם לדילולה המשמעותי של המחלקה ולפיטוריהם של יותר מ־20 עובדים, והמעבר לאחריותה של מזרחי, גררו סדרה של השפלות, צעקות ועלבונות. "מירה משתלחת בי מכל הלב ואף משפילה ומדברת בצורה לא יפה, צועקת ומתייחסת בזלזול כלפי ואף הזמינה ביום ראשון האחרון ביטחון אליי כאילו אני איזה פלילי ואחרון העבריינים", כתב במכתב להנהלת כוח אדם, מכתב שלטענתו זכה להתעלמות.

במקום שההסתדרות תצלצל בפעמונים הנדרשים ותגן על העובדים המאוגדים תחתיה, שזכויותיהם ניטלו מהם והוועד התנכר להם – התלונות מוסמסו, והמידע שעידית העבירה הגיע בדרך פלא חזרה אל ההנהלה

כשפנה לאחד ממנהליו קיבל מרדכי, לטענתו, תשובה מעניינת: "אל תיקח ללב מכיוון שהיא (מזרחי) היא כזו", אמר לו, והמליץ לו למצוא "מקום עבודה נורמלי". בסופו של יום, ולאחר דין ודברים מתמשך, פוטר מרדכי. הוא תבע בבית הדין לעבודה וזכה בפיצוי של 30 אלף שקלים.

גם ערן (שם בדוי) תבע וזכה בפיצוי של 40 אלף שקלים במסגרת הסכם פשרה. ערן התלונן, בין היתר, על הערות מעליבות, עלבונות על רקע אישי, שינויי משמרות באופן מפלה, פיטורים בניגוד לחוק ועוד. גם ערן פנה לוועד העובדים, בראשות ברוכיאן ומזרחי, וביקש ליווי לשיחת השימוע, כמקובל – אך סורב. הוא פנה גם ליו"ר המרחב, בונפיל, אך ללא הועיל.

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן לצד יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד (צילום: ועד עובדי הדסה)

האם בית החולים למד את הלקח?

הפרשה הגיעה לסיומה העגום בכל החזיתות: עידית פוטרה בסופו של דבר בעקבות פעילותה למען העובדים. זאת אף שכחברת ועד הייתה זכאית להגנת ההסתדרות, משום שפעלה מתוקף תפקידה להגן על עובדים, והייתה אמורה להיות לה חסינות על פי חוקת ההסתדרות.

במקום שההסתדרות תצלצל בפעמונים הנדרשים ותגן על העובדים המאוגדים תחתיה, שזכויותיהם ניטלו מהם והוועד התנכר להם – התלונות מוסמסו, והמידע שעידית העבירה הגיע בדרך פלא חזרה אל ההנהלה.

פיטוריה של עידית חשפו גם את הנקמנות של יו"ר הוועד ברוכיאן, וגם את רפיונה של ההסתדרות, שביקשה להשתמש בשירותיה כחושפת שחיתויות – ובסוף זנחה אותה לבדה בצד הדרך. הקשר הגורדי בין ועד העובדים בהדסה, מחלקת משאבי האנוש וההסתדרות, במניעת הגנה מעובדים הזקוקים לה, מומחש בימים אלה היטב בתיקה של העובדת תמר שלום, שעליו כתבנו בכתבות התחקיר בעבר.

למרות המסקנות החותכות והקשות של הבודק החיצוני מאירי, מסתמן שמזרחי תפרוש בתנאים מיטיבים ועם "מצנח זהב" של שנת משכורת, שתיקח אותה בבטחה עד הפנסיה

שלום העזה להתמודד לראשות ועד העובדים נגד ברוכיאן, ובעקבות כך אוימה, נרדפה ופוטרה אחרי שנים רבות של עבודה בבית החולים, לכאורה בתואנות שווא וללא נימוקים ענייניים. תביעתה מתבררת בימים אלה בבית הדין לעבודה בירושלים.

מזרחי, כפי שחשפנו, המשיכה לשמש בתפקידים בכירים ובשכר גבוה במשך שנים. שכרו של ראש אגף בכיר בבית החולים עומד על כ־100 אלף שקלים ברוטו בחודש. לבסוף השתכנעה ההנהלה כי כמות האירועים הלא תקינים גדשה את הסאה, והזמינה בדיקה חיצונית.

בית חולים הדסה עין כרם (צילום: Emmanuel DUNAND / AFP)

אבל למרות המסקנות החותכות והקשות של הבודק החיצוני מאירי, מסתמן שמזרחי תפרוש בתנאים מיטיבים ועם "מצנח זהב" של שנת משכורת, שתיקח אותה בבטחה עד הפנסיה.

יו"ר הוועד ברוכיאן, שהיה מעורב במישרין ובעקיפין בפגיעה בתנאי עובדים ובהימנעות מכוונת מייצוגם מול ההנהלה, "נבחר" לקדנציה נוספת – כלומר, כהונתו הוארכה שוב, בהנחיית המנכ"ל וייס, ללא נימוק.

כך נותנת ההנהלה יד לוועד העובדים על גבם של העובדים שאותם הוועד אמור לייצג, והדירקטוריון מחריש. ומי שמתעמר ומפר לכאורה את הוראות החוק – שורד במשך שנים, ובסוף מצ'ופר.

יו"ר הוועד ברוכיאן, שהיה מעורב במישרין ובעקיפין בפגיעה בתנאי עובדים ובהימנעות מכוונת מייצוגם מול ההנהלה, "נבחר" לקדנציה נוספת – כלומר, כהונתו הוארכה שוב, בהנחיית המנכ"ל וייס, ללא נימוק

ביקשנו להבין מהנהלת הדסה אילו לקחים נלמדו מהפרשה, האם הנושא נדון בדירקטוריון, וכיצד ידאגו בבית החולים שמקרים כאלה לא יישנו. אבל בבית החולים הסתפקו בתגובה גנרית.

מירה מזרחי לא השיבה לבקשות התגובה ולשאלות של זמן ישראל, למרות כמה פניות. פנינו לעורך דינה, יאיר דוד, המייצג אותה במגעים מול הדסה, אך הוא סירב לשוחח עימנו.

אח בבית החולים הדסה עין כרם, 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

בית החולים הדסה סירב להשיב לשאלותינו, לרבות שאלות על טיוח מתמשך של תלונות, אופן הטיפול בדוח של מאירי, הסקת מסקנות, דיון בדירקטוריון וכיוצא בזה. מדובר בפרקטיקה קבועה למדי מצד בית החולים בכל הנוגע לטענות על התעמרות בעובדים ולענייני ועד העובדים.

מדוברות בית החולים הדסה נמסר בתגובה: "הדסה מחויבת לעובדיה ופועלת בהתאם לנהלים המקובלים. נושא העסקת עובדים ופרטי תיקם האישי מוגן בחסיון כנדרש בחוק ואינו נידון בתקשורת".

מדוברות ההסתדרות סירבו להגיב. מעינב קאבלה לא נמסרה תגובה. דליק איציק, יו"ר דירקטוריון הדסה, לא הגיבה לפניות זמן ישראל.