בצל משבר הקורונה, ערב השבעת הכנסת החדשה (ביום שני הקרוב) ופתיחת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו (בשלישי הקרוב), הייתה אמורה להתכנס ביום ראשון הקרוב גם ועדת ההיתרים שבמשרד מבקר המדינה. הוועדה הייתה אמורה לדון פעם נוספת – כנראה החמישית, אבל מי סופר – בבקשת נתניהו לאשר לו לקבל "הלוואה" מחברו, איש העסקים ספנסר פרטריץ'.
ואולם, השבוע הוציא שופט בית המשפט העליון מני מזוז צו ביניים זמני, המונע מהוועדה להתכנס עד להחלטה אחרת. זאת, בעקבות עתירה בהולה ומוצדקת מאין כמותה, שהגישה לבג"ץ התנועה למען איכות השלטון (בג"ץ 1884/20).
העתירה הזו היא החוליה האחרונה בשרשרת האינסופית של סאגת בקשתו של נתניהו לזכות בהיתר לקבלת כספים מגורמים פרטיים, למימון הוצאות משפטו.
כידוע, נתניהו עושה שימוש תעמולתי ויחצני בנושא הזה, ומציג אותו כחלק מההתעמרות הכללית שלטענתו ננקטת כלפיו. אלא שהמציאות הפוכה: בחינה עניינית של התנהלות ועדת ההיתרים בעניינו בשנה וחצי האחרונות, ועוד יותר מכך של התנהלותו שלו מול הוועדה, מעלה תמונה מסמרת שיער.
מה לא עשה נתניהו בעניין הזה? פנה בפעם הראשונה לקבל היתר; נדחה; פנה פעם שנייה; נדחה שוב; עתר לבג"ץ נגד הוועדה; הסכים בבג"ץ לפשרה שימסור הצהרת הון לוועדה כתנאי לכך שתדון שוב בבקשתו, אך סירב לבקשת הוועדה למסור מידע על נכסיו; גרם להתפטרות של יו"ר ועדת ההיתרים והחלפתו באחר; הביא למינוי מבקר מדינה שהחליף את כלל הרכב ועדת ההיתרים.
והנה, הפלא ופלא – ועדת ההיתרים בהרכבה החדש בחרה להתנער מהחלטותיה הקודמות של הוועדה (בהרכבה הישן) ולאפשר דיון מחודש בבקשתו של נתניהו, על אף סירובו למלא אחר התחייבויותיו.
ועוד לא הזכרנו שני היבטים משמעותיים: האחד, שבצעד שאין לתארו אלא כעוקף ועדת ההיתרים, מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא, אישר לנתניהו קבל "הלוואה" מפרטריץ' במקום "תרומה" כספית שבעניינה התבקש ההיתר.
ההקשר האסטרטגי הכולל מבחינת נתניהו לקבלת המימון, החליפות, ההלוואות וההטבות, קשור באופן הדוק לקו ההגנה שינקוט במשפטו, לפחות בתיק 1000
והשני, שההקשר האסטרטגי הכולל מבחינת נתניהו לקבלת המימון, החליפות, ההלוואות וההטבות, קשור באופן הדוק לקו ההגנה שינקוט במשפטו, לפחות בתיק 1000. איך קבלת הטבות בדמות שמפניות וסיגרים יכולה להיות פלילית, הוא צפוי לטעון, אם לגבי כסף מזומן אני מקבל היתר מכל הגורמים המוסמכים?
אין קוד אחר
מוטב לזכור על מה בדיוק מדובר כאן. קבלת כספים מגורמים פרטיים אסורה על חברי הממשלה מכוח כללי ועדת אשר למניעת ניגוד עניינים. כללים אלה, חלקיים ובלתי מספקים ככל שיהיו, מהווים את הקוד האתי החל על שרים. אין משהו אחר.
ניסיון לעגן קוד אתי מלא ושלם לא צלח: ועדה ציבורית בראשות נשיא העליון המנוח מאיר שמגר הגישה כבר ב-2008 את המלצותיה לקוד "עם שיניים", שניתן יהיה גם לאכוף ואף להטיל סנקציות בגינו, אך כל שרי המשפטים מאז יעקב נאמן ב-2009 (למעט ציפי לבני שעשתה מאמץ לעגן את הכללים) מיסמסו את המאמץ.
אלא שבכללים גם נקבע כי במקרים פרטניים ניתן יהיה לחרוג מהם, אם יינתן לכך היתר מוועדה מיוחדת שתוקם לעניין זה, היא "ועדת ההיתרים". ההיתר לחרוג מהכללים אמור להינתן רק במקרים יוצאי דופן, וככל שהעניין "מוצדק בנסיבות המקרה ותקין מבחינה ציבורית". ועדות ההיתרים יצקו תוכן לאורך השנים, בהחלטותיהם המצטברות והולכות, לתוך ההגדרה הזאת. הן קבעו בין היתר כי "נדרשות נסיבות אישיות ייחודיות וכבדות משקל ביותר כדי לחרוג מכך".
בקשה למתן היתר לחרוג מהכללים, ולקבל כספים מגורמים פרטיים לצורך מימון הגנה במשפט פלילי – ועוד בענייני שחיתות וטוהר מידות – לא מתקרבת אפילו לעמוד באמות המידה שהותוו על ידי ועדת ההיתרים לאורך השנים.
היתר לקבל כספים מגורמים פרטיים לצורך מימון הגנה בענייני שחיתות וטוהר מידות לא מתקרב אפילו לעמוד באמות המידה שהותוו על ידי ועדת ההיתרים לאורך השנים
הוועדה כתבה בעבר כי קבלת כספים לצורך מימון טיפול רפואי דחוף לבן משפחה, עשויה לשמש הצדקה למתן היתר לחרוג מהכללים.
להבדיל, כתבה הוועדה בסיבוב קודם ביחס לנתניהו, "מצב של גביר המשלם כספים לנושא משרה ציבורית, יש להימנע ממנו הן מהותית והן בשל מראית העין. מימון כזה עלול לפגוע באמון הציבור בשלטון בהקשר של טוהר מידות".
לשנות סדרי עולם
אלא שוועדת ההיתרים הנוכחית מאיימת לשנות סדרי עולם ביחס לקביעות הנורמטיביות המצטברות של הוועדה לאורך השנים. הוועדה, בהשתתפות השופטות בדימוס נחמה מוניץ ושולמית דותן והפעיל החרדי ישראל תיק, דוחה מעליה את "עקרון סופיות הדיון" ביחס להחלטות הוועדה ביותר ממובן אחד.
ראשית, בניגוד לקביעת הרכב הוועדה הקודם בעניין נתניהו, כי לא ניתן לשוב ולדון בעניינו מאחר שהחלטת הוועדה היא סופית, קבעה הוועדה בהרכבה החדש כי היא נכונה לדון מחדש בבקשתו, מאחר שעיקרון הסופיות לא מחייב אותה.
ומהו הנימוק? הוועדה החדשה, מתברר, מסווגת את עצמה כגוף מינהלי ולא כגוף שיפוטי, וככזה, היא רואה עצמה רשאית לסטות מהחלטות קודמות שלה.
ומהו הנימוק? הוועדה החדשה, מתברר, מסווגת את עצמה כגוף מינהלי ולא כגוף שיפוטי, וככזה, היא רואה עצמה רשאית לסטות מהחלטות קודמות שלה
לשם כך היה עליה להתגבר על הוראה הכתובה בסעיף 21 כללי ועדת אשר, המסמיכים את עבודת הוועדה – "החלטת הוועדה תהיה סופית". לטענת הוועדה, סעיף 22 לכללים ממשיך וקובע כי "ראה מבקר המדינה שהנסיבות בהן ניתן היתר השתנו באופן בולט, יביא את הדבר לידיעת הוועדה… הוועדה רשאית, אם לדעתה שינוי הנסיבות מצריך זאת, לבטל או לשנות את ההיתר שנתנה".
הכללים מדברים רק על שינוי או ביטול היתר שניתן, אך הוועדה קבעה שאת הכלל הזה יש לפרש כחל גם הפוך – כלומר, שאם יש שינוי נסיבות משמעותי, ניתן גם לחשוב מחדש על החלטה שבה נדחתה בקשה. איך זה מתיישב עם "החלטת הוועדה תהיה סופית"? יהיה מעניין לגלות, אולי בתשובת הוועדה לעתירה לבג"ץ.
כל זה עוד לפני שעמדנו על נימוקו של נתניהו לדיון חוזר, שאותו רואה הוועדה כ"שינוי נסיבות": העובדה שבניגוד לבקשות הקודמות, כעת כבר הוגש כתב האישום נגדו, והתברר שחומר החקירה מכיל כ-1000 קלסרים לפחות, ויהיה צורך במימון בהיקף גדול כדי – שימו לב – לתמלל מחדש את כל קלטות החקירה.
בכך גם טמון הזרע למובן השני של התנערות הוועדה מעקרון הסופיות: אם היא אינה מחויבת להחלטות ועדת ההיתרים מהסבבים הקודמים באותו עניין, הרי שהיא בוודאי אינה מחויבת להחלטות קודמות של הוועדה שקבעו כללים נורמטיביים במסגרת בקשותיהם של חברי ממשלה אחרים.
נפתח כאן פתח להמציא את הגלגל מחדש, ולאפשר לנתניהו לממש את תכניתו: לפנות שוב ושוב ושוב, עד לקבלת ההחלטה בה חפץ (אלא אם בג"ץ ימנע זאת).
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו