בעולם הפוליטי ההפוך שבו אנחנו חיים, המצב הוא כזה: בני גנץ קיבל מנדט מנשיא המדינה להקים ממשלה, אחרי ש-61 חברי כנסת המליצו עליו. בתוקף המעמד והכוח הפרלמנטרי, גנץ היה צריך לפרק את הליכוד ולהקים ממשלה עם חלקים בימין, כמו שעשו בעבר מועמדים שקיבלו את המנדט והצליחו לפתות בקלות חברי כנסת להצטרף לממשלה שהקימו.

אבל כאן קורה דבר משונה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאין לו מנדט מהנשיא ואין לו רוב להקים ממשלה, מפרק את גנץ לרסיסים, והופך את מפלגתו כחול-לבן לאירוע דו-ראשי, עם שני פלגים בקואליציה (כחול-לבן ודרך ארץ) ושניים באופוזיציה (יש עתיד ותל"ם). על הדרך הוא גם מחסל את כל הערכים שעליהם הקים גנץ את המפלגה שלו, ובשמם הוא רץ בבחירות שלוש פעמים במהלך השנה האחרונה.

נתניהו, שאין לו מנדט מהנשיא ואין לו רוב להקים ממשלה, מפרק את כחול-לבן לרסיסיםו מחסל את כל הערכים שעליהם הקים גנץ את המפלגה שלו, ובשמם הוא רץ בבחירות שלוש פעמים במהלך השנה האחרונה

מלחמה על הדמוקרטיה? מאבק בשחיתות? גנץ ומפלגתו מיישמים בעצם את פסקת ההתגברות, שהפכה לאחד מסמלי ההתנגדות שלהם לממשלת נתניהו. הליכוד וכחול-לבן יעבירו חוק עוקף בג"ץ כדי להבטיח שנתניהו יוכל לכהן כממלא מקום ראש הממשלה אחרי הרוטציה, גם אם הוא באמצע משפט פלילי. הרוטציה הרי לא תגיע, למרות כל החוקים, הביטחונות והערבויות, אבל בינתיים כחול-לבן טובלת בביצת הקואליציה ושרץ גדול בידה.

לגנץ וחבריו אין שום בעיה גם עם הממשלה המפלצתית שהם הולכים כנראה להקים עם נתניהו. 16 שרים לגוש הימין, 16 שרים לכחול-לבן פלוס עמיר פרץ ואיציק שמולי, שתיכף ניגע בהם.

העלות של ממשלה כזו בעידן הקורונה היא 1.3 מיליארד שקל בשנה, לא כולל עשרה סגני שרים. ואם זה לא מספיק, בכחול-לבן מעזים לדבר על החוק הנורווגי שיכניס עוד חברי כנסת, כך שיהיו משכורות עצומות גם לשרים שיתפטרו, וגם לחברי הכנסת החדשים. מזל שהם ירדו מכל העניין כאשר התברר להם כי חברי הכנסת הבאים בתור שייכים ליש עתיד ותל"ם.

ואם זה לא מספיק, בכחול-לבן מעזים לדבר על החוק הנורווגי שיכניס עוד חברי כנסת. מזל שהם ירדו מכל העניין כאשר התברר להם כי הח"כים הבאים בתור שייכים ליש עתיד ותל"ם

במהלך אתמול הסכימו בכחול-לבן למינוי של מירי רגב לשרה לביטחון פנים. הסיפור כאן מדהים למדי.

רק ביום רביעי שעבר תקפה רגב בשצף קצף את גנץ, צרחה וקיללה אותו אחרי שהודיע כי מפלגתו הולכת לבג"ץ נגד יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין, שסירב לכנסת את המליאה. למחרת, כאשר התברר כי יש ממשלת אחדות וגנץ יכול להטיל וטו על המינוי שלה לתפקיד השרה לביטחון פנים, הנמרה מהליכוד הפכה לחתלתולה, ורגב התחילה לפתע לדבר בחביבות על "השכן שלי מראש העין".

אתמול בלילה החלו בכחול-לבן להבין כי המינוי של רגב לביטחון הפנים הוא עוד יריקה בפרצוף של מאות אלפי בוחרים שייחלו לאלטרנטיבה שלטונית, ומקבלים את הדמויות שבהן נלחמו בבחירות עם מכפיל כוח בממשלה המשותפת. גנץ נסוג לאחור. גם המינוי של יריב לוין לתפקיד יו"ר הכנסת עורר זעם עצום.

לוין הוא אידיאולוג קשוח, שירתום את הכנסת למאבק עד חורמה בשומרי הסף השונים. אדלשטיין, שהפר את הוראת בג"ץ, הוא סטודנט מתחיל לעומת לוין שרוצה לחסל את בית המשפט העליון בהרכב הנוכחי שלו, ואת הדרכים שבהם נבחרים השופטים.

אדלשטיין, שהפר את הוראת בג"ץ, הוא סטודנט מתחיל לעומת לוין שרוצה לחסל את בית המשפט העליון בהרכב הנוכחי שלו, ואת הדרכים שבהם נבחרים השופטים

לזכותם של אנשי כחול-לבן ייאמר כי השיגו זכו וטו על מינוי תפקידי מפתח בעתיד, בניהם הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה.

נתניהו, מצדו, יכול להטיל וטו על המינוי לשר המשפטים. זה אחד התפקידים החשובים לו ביותר, מן הסתם. במהלך הלילה לא הצליחו הצדדים למצוא מועמד מוסכם גם לתפקיד הזה. הם מחפשים מועמד שאינו פוליטיקאי. "המצב מורכב ומסובך ואין לנו פתרונות", אמר יריב לוין לאחד מעמיתיו בשעת חצות.

הבעיות הקשות הן גם בתוך הליכוד. נתניהו שמח להיפטר מגלעד ארדן ואדלשטיין, שאותם הוא מאד לא אוהב, אבל לא מוצא להם תפקיד אלטרנטיבי. אדלשטיין אומר שהוא יישאר חבר כנסת מן המניין אם לא יישאר יו"ר הכנסת.

נתניהו גם לא מצרף לממשלה את ניר ברקת, שלו הבטיח את תיק האוצר. גם גדעון סער בחוץ, כמובן. אופוזיציה פנימית כזו בליכוד תהיה בעייתית לראש הממשלה.

נוסף על כך, בליכוד ובימינה רוצים לוודא שהממשלה הזאת תוכל ללכת על מהלך סיפוח – וגם זו מחלוקת קשה שנתניהו יצטרך לפתור עם גנץ.

ובינתיים אפשר רק להתפלא על עמיר פרץ ואיציק שמולי.

עמיר פרץ ואיציק שמולי. חזרתו של השפם (צילום: פלאש90)

פרץ הסיר את השפם כדי שנקרא היטב את השפתיים כאשר הוא נשבע שלא ייכנס לממשלת נתניהו. שמולי טרפד את הכניסה של אבי גבאי וטל רוסו לממשלת נתניהו באפריל 2019.

עכשיו שניהם בדרך לממשלה תחת האמתלה שאנחנו במצב חרום, כמובן. זה באמת צעד מביך ואפילו נבזי – אבל מצד שני, זה ממילא הסוף של מפלגת העבודה, אז שום דבר כבר לא יעלה ולא יוריד.