מי שמשחק במשחקי טרמינולוגיה הוא הכותב עצמו.
כשהוא בוחר בניסוח הסביל "מהטריטוריה שעברה לשליטתה ב-1967…" הוא מעלים מהקוראים את העובדה הפשוטה: ישראל כבשה את השטח בכוח צבאי במלחמה; הוא לא "עבר לשליטתה" כבמטה קסם.
המונח 'יהודה ושומרון' נכון היסטורית וגאוגרפית מנקודת המבט היהודית-ישראלית. לעומתו -'הגדה המערבית'(West Bank) הוא אינו רק הכינוי שבפי תושביו הפלסטינים, אלא השם המקובל בפי העולם כולו. הבחירה של הכותב לבחון את השם "הנכון" אך ורק מבעד לפרספקטיבה של היסטוריה לאומית היא בחירה סובייקטיבית לחלוטין.
אילו היה בוחר במדד אובייקטיבי אחר – כמו מבחן התפוצה או המבחן המשפטי – הוא היה מגלה שבמרבית מדינות העולם, בתקשורת הבינלאומית ובכל הדיונים והטקסטים של המשפט הבינלאומי, האזור מכונה 'הגדה המערבית'. השימוש במונח זה אינו "ניכור", אלא התכתבות עם השפה המשפטית והדיפלומטית של העולם.
מכאן, שהאשמת השמאל הישראלי ב"אובדן זהות, ניכור וניתוק מהזיקה לערכי היהדות" אינה אלא אימוץ עיוור של טיעוני הימין הלאומני, הטוען לבלעדיות על הזהות והזיקה לארץ. זוהי שוב אותה תפיסה ימנית מוכרת: מי שאינו מסכים איתנו – אינו אלא בוגד ש"שכח מה זה להיות יהודי".
לפנינו עוד דוגמה נפלאה, ומעציבה, לדרך שבה איש שמאל מאמץ את מסגור הטיעונים של הימין כדי לתקוף את המחנה שלו עצמו. והוא עוד מטיף על הנטייה של השמאל "להתאבד"…