דבריו של מרדכי ההרי אינם בגדר ביקורת עניינית אלא לשון הרע והכללה פוגענית כלפי ציבור שלם. אפשר ואף ראוי לקיים ויכוח, להביע דעות שונות ולנהל שיח נוקב, אך אסור לאבד את הכבוד הבסיסי לאדם באשר הוא אדם.
רק מתוך כבוד הדדי והקשבה לדעות שונות נוכל לבנות חברה טובה ומאוחדת יותר.
אני כותב זאת מתוך ניסיון אישי כואב. במשך חמש שנים שירתתי כלוחם וקצין בדרגת רס"ן בסיירת מובחרת בצה"ל. לאחר שירותי הצבאי בחרתי להתחזק ולחיות כאדם חרדי. באחת הפעמים, כאשר נאלצתי לנסוע בתחבורה ציבורית עקב תקלה ברכבי, הותקפתי מילולית בשל חזותי החרדית. נוסעים קראו לעברי "חרדי מלוכלך", "משתמט", ואף השמיעו קריאות קשות ומזעזעות. למרות שהצגתי תעודת קצין, ההסתה לא פסקה.
לשמוע במדינת היהודים ביטויים כגון "צריך לשרוף את החרדים" הוא דבר שחוצה כל קו אדום מוסרי ואנושי. שנאה אינה הופכת ללגיטימית רק משום שהיא מופנית כלפי קבוצה שאיננו מסכימים עם אורח חייה.
לכן טוב עשה השופט שטיין כשהציב גבול ברור בין חופש הביטוי לבין פגיעה והשפלה של ציבור שלם. חברה דמוקרטית נמדדת לא רק ביכולת להשמיע דעה, אלא גם ביכולת לכבד את הזולת, גם כאשר הוא שונה ממך.
אסור לנו להסכים על הכול, אבל חובה עלינו לזכור שכולנו אחים, ושהדרך לנצח במחלוקת אינה באמצעות שנאה, אלא באמצעות כבוד.
