המזרח התיכון מתעורר הבוקר לסדר חדש – ממש כשמו נטול המודעות ההיסטורית של המבצע ההיסטורי ביום שישי בערב בביירות.

השם "סדר חדש" נטול מודעות היסטורית, כי ישראל לא אמורה לקרוא למבצע צבאי בשם שאותו העניקה גרמניה הנאצית ל"סדר החדש" שאותו שאפו לכונן באירופה.

נשים עושות סלפי על רקע גרפיטי של חסן נסראללה בתל אביב אחרי חיסולו של מנהיג חזבאללה, 29 בספטמבר 2024 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)

המבצע "סדר חדש" הוא מבצע היסטורי, כי הוא משנה מן היסוד את מערך הכוחות שהתקיים במזרח התיכון בעשורים האחרונים, ואולי יאפשר ליצור מאזן חדש שיחזיר לישראל את ההרתעה שאיבדה ואת המעמד האזורי שנשמט ממנה.

הבוקר נמצאה, לפי דיווח ב"רויטרס", גופתו של מנהיג חזבאללה חסן נסראללה תחת ההריסות בביירות. אם למישהו עדיין היה ספק שהחיסול אכן הצליח.

בישראל יש עכשיו תמימות דעים, כותב הבוקר אמיר בר-שלום, הפרשן הצבאי של זמן ישראל, לפיה "המצב הכאוטי שבו נמצא חזבאללה מאפשר לישראל חופש פעולה מבצעי רחב. הפגיעה במערכי הטילים והרקטות יחד עם הפגיעה בשרשרת הפיקוד, לא מאפשרות לארגון להוציא לפועל את התוכנית הסדורה שהכין – ירי של אלפי רקטות לעבר ישראל בתוך פרק זמן קצר.

"בפועל, הירי מאז חיסול נסראללה עומד על כאלף רקטות לא מדויקות, רובן לטווח קצר. החריג היחיד היו טילי חוף-ים שישראל תקפה מייד אחרי החיסול ביום שישי בלילה. החשש היה כי חזבאללה יחפש להגיב בתוך שעות עם ירי אסטרטגי".

בניגוד לאופן שבו הוא הצטייר לפעמים בישראל, נסראללה לא היה "מנהיג בובה" שעמד בראש "ארגון פרוקסי" של איראן, אלא היה במשך עשורים שותף מלא ובכיר לתוכניות האיראניות לגבי המזרח התיכון.

חיסולו של נסראללה – בתום עשרה ימים שבהם ישראל חיסלה כמעט את כל שדרת הפיקוד הבכירה של חזבאללה, ופגעה פגיעה קשה גם בדרגי השטח ובתקשורת הפנימית (עם פיצוץ הביפרים ומכשירי הקשר) – אכן מבשר כי השבוע נפתח עידן חדש בתולדות המזרח התיכון. יש בו הזדמנויות רבות וסיכונים לא מעטים.

ניסיון העבר מלמד שגם אם יש הסכמה כמעט מקיר לקיר שחיסולו של נסראללה היה מבצע מודיעיני וצבאי מרשים שפגע באויב מר שהיה ראוי לפגוע בו, כדאי בכל זאת לשמור על איפוק ולא לחלק ברחובות שוקולד (כפי שעשה פז רובינזון בערוץ 13) או להרים צ'ייסרים של עראק באולפן (כפי שעשה עמית סגל בערוץ 12).

שלט חוצות בטהרן עם דיוקנו של חסן נסראללה וההצהרה "חזבאללה בחיים", 28 בספטמבר 2024 (צילום: ATTA KENARE / AFP)

זה לא מקרי שחיסולו הדרמטי של נסראללה – שלווה על פי הערכות בהריגתם של כ-300 אזרחים לבנונים – התקבל בצהלות שמחה לא רק בישראל אלא גם בסוריה ובמידה מסוימת גם בחלקים מלבנון.

"בפעם הראשונה מאז פתיחת המלחמה", כותב נדב איל ב"ידיעות אחרונות", "אפשר לומר בוודאות כי הציר האזורי האיראני נחלש באופן אסטרטגי. שיטפון אל-אקצא של יחיא סנוואר הפך להיות שיטפון התקפות חיל האוויר על הדאחייה. ומי שחושב שחזבאללה מתאפק לא לשגר את אלפי הטילים שלו – זה לא המצב. הוא רוצה לשגר הרבה יותר ובשלב הזה לא מצליח.

"הפתח לניצחון אסטרטגי של ישראל נמצא כאן: חלון הזדמנויות נדיר לשינוי פני האזור, כאשר הציר האיראני מוכה, ושליטים ערבים מביטים בהשתאות ובסיפוק בחיסולו של ארכי-אויב.

"הפתח לכישלון נמצא אף הוא כאן: היגררות למלחמת התשה בסגנון איראן-עיראק, שבה האיראנים ישלמו מחיר נמוך יותר ממה ששילמו במלחמה ההיא, וימשיכו לחיות את חייהם כרגיל בעוד הם מכווינים את פעולות החות'ים, המיליציות העיראקיות, מה שנותר מחזבאללה וכמובן ממשיכים לסייע לחמאס".

תרגיל צה"ל המדמה לחימה בשטח אויב בפיקוד הצפון, 11 באוגוסט 2024 (צילום: דובר צה"ל)

גם אחרי המכות הקשות – אולי ההרסניות לתמיד – שספג חזבאללה, האיום האיראני להקיף את ישראל ב"טבעת אש" טרם הוסר. "כשתיגמר השמפניה הוורודה ויתפוגג האבק מעל הריסות הדאחייה, תידרש מישראל החלטה לאן הולכים מכאן", כותב הבוקר עורך "הארץ" אלוף בן.

"חלופה אחת תהיה תמרון בדרום לבנון – הריסת הכפרים השיעים, מניעת החזרה של תושביהם וסיפוח השטח עד הליטני. ישראל תסביר לעולם שלבנון ויתרה בפועל על ריבונותה בדרום, ולכן מותר להזיז את הגבול ולהחליף את האוכלוסייה.

"זה נשמע טוב בקבוצות הווטסאפ של הימין, אבל חידוש רצועת הביטחון מעורר בעיות מוסריות קשות, יחשוף את החיילים לסיכון ולא יסיר את האיום מהעורף".

שמרית מאיר כותבת ב"ידיעות אחרונות" כי מה שראינו בשבועיים האחרונים זה לא רק "מפנה במערכה הנוכחית אחרי חודשים של דשדוש. זהו מהלך שונה באופיו מהותית ממה שהתרגלנו לצפות מצה"ל בשנים האחרונות".

כעת, היא כותבת, ישראל צריכה לחתור "לתוצאה בקנה מידה שאפתני: הסרת טבעת החנק של טילים וטרור שמונחת על כתפי אזרחי המדינה זה שנים ומכוונת מטהרן. לא אוטופיה, אלא שנים ארוכות של רגיעה שבהן האויב באמת מורתע, לא 'מורתע', ושבהן ישראל יכולה להתפנות לבנייה ולתיקון".

דוכן עם כיבוד לרגל חיסולו של חסן נסראללה שנפתח בכניסה לסופרמרקט בירושלים, 29 בספטמבר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כשתגווע המולת הפסטיבל בישראל על ההישגים המודיעיניים והמבצעיים המרשימים ועל חידוש ההרתעה האזורית, לא מיותר להזכיר שמדיניות החיסולים של ישראל בעשורים האחרונים לא הביאה אותנו אל שערי האוטופיה של חיי רגיעה של בנייה ותיקון.

הרציונל הישראלי לחיסולים הוא לערער את ביטחונם של אויבי המדינה, לגרום להם לחוש נרדפים בכל מקום, ולהרתיע מחליפים מלרשת את המקום שמתפנה. בפועל, מדיניות החיסולים מרחיקה מהזירה הציבורית את כל הגורמים המתונים והפשרניים ומעודדת את הקיצוניים והאלימים ביותר. בדיוק כשם שפיגועי הטרור הפלסטינים מרחיקים גורמים מתונים ופשרניים ממרכז קבלת ההחלטות של החברה הישראלית.

וכך, כל הצדדים מושכים זה את זה לקיצוניות, רטוריקה לוחמנית ואלימות – שמובילים לבסוף לסבב הטרור והחיסולים הבא.

כזכור, ב-1982 פלשה ישראל ללבנון והרחיקה משם את אש"ף לטוניס (ואז נאלצה להרחיק עד טוניס כדי לחסל את אבו ג'יהאד), במקום "הפתחלנד" בדרום לבנון שמירר את חיי תושבי הצפון בשנות השבעים והשמונים קיבלנו את חזבאללה השיעי עם הזיקה החזקה לאיראן.

ב-1992 חיסלנו את מייסד חזבאללה עבאס מוסאווי (וקיבלנו במקומו את נסראללה שהתגלה כיריב מסוכן בהרבה), ב-2008 חיסלנו את רמטכ"ל חזבאללה עימאד מורנייה (כך הודה אתמול אהוד אולמרט, אחרי שנים של מדיניות עמימות סביב החיסול ההוא), ביום שישי חיסלנו גם את נסראללה, ולמעשה את כל צמרת חזבאללה.

נסראללה נהפך עם השנים לסמל ולאיקון בעולם הערבי. הוא ייחס לעצמו את "גירוש ישראל" מלבנון בשנת 2000, כשהנסיגה הישראלית הוצגה על ידו ונתפסה על ידי מעריציו כהוכחה לחולשה פנימית ישראלית שתאפשר בהמשך לפורר את ישראל כמו "קורי עכביש". הצלחת חזבאללה לפנות מבתיהם עשרות אלפי ישראלים בשנה האחרונה, נתפסה כעוד הישג כביר של חזבאללה.

היום ברור שגם הקונספציה של נסראללה ביחס לישראל – כמו הקונספציה הישראלית ביחס לחמאס – הייתה שגויה.

משרדי סוכנות האשראי מודי'ס בניו יורק (צילום: AP Photo/Mark Lennihan)

ההתרגשות בסוף השבוע סביב החיסול הדרמטי בדאחייה, דחקה הצידה את הידיעה הכלכלית המשמעותית של התקופה האחרונה: חברת דירוג האשראי מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של ישראל בבת אחת מ-A2 ל-Baa1.

התחזית לעתיד נותרה שלילית, מה שאומר שאגרות החוב של ישראל מתקרבות במהירות למה שמכונה בשוק ההון "דירוג זבל".

הישראלים, ששקועים בצרות הרבות של ההווה, עוד לא מעכלים את משמעות השינוי הזה, שיורגש בצורה דרמטית בעתיד.

ישראל מתקרבת מאוד לדירוג שבו היא תתקשה מאוד לגייס אשראי בשוקי ההון בעולם, והאשראי שהיא תצליח לגייס יהיה כרוך בריבית גבוהה, שאזרחי ישראל ישלמו לאורך שנים ועשורים.

מאחר שישראל תשלם יותר – הרבה יותר – על כל הלוואה שהיא תיקח בחו"ל, היא תאלץ לקצץ בהוצאות הממשלה או להעלות מיסים, וכנראה שילוב של שני אלה. אזרחי ישראל יהיו עניים יותר ויקבלו פחות שירותים תמורת המיסים שישלמו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ונציגי הממשלה ינסו לשכנע את הציבור, כי הורדת דירוג האשראי היא צעד בלתי נמנע, עם התארכות המלחמה, ויבטיחו ש"העניינים יסתדרו" ברגע שהמלחמה תסתיים.

הם ינסו להסתיר את העובדה שהדוח של מודי'ס לא מתייחס רק להתארכות המלחמה, אלא גם לכישלון הניהולי של ממשלת ישראל בכל הפרמטרים ובכל הגזרות – והחשש שלישראל אין כרגע הנהגה שמסוגלת להתמודד עם האתגרים הכלכליים של התקופה הזו.

"זהו אסון", כותב הבוקר איתן אבריאל ב"דה מרקר", "כלכלה ומוניטין כלכלי שנבנו בישראל במשך 30 שנה מתפרקים בתוך חודשים. ממשלת בנימין נתניהו, החרדים והמתנחלים אשמה בכך באופן ישיר, ללא קשר ומעל ומעבר למלחמה שנכפתה עלינו – ומעכשיו גם כל העולם, לרבות המשקיעים הבינלאומיים, יודעים את זה".