גל יוצא דופן של התפעמות וגאווה לאומית עבר אתמול על ישראל. ימנים ושמאלנים, תומכי נתניהו ומתנגדיו, חילונים ודתיים, צופי ערוץ 14 ונאמני ערוצי התבהלה 12 ו-13 – כולם התענגו על ההישג המודיעיני והמבצעי של מבצע פיצוץ הביפרים בלבנון.

ישראל הרשמית אמנם נמנעה מלקחת אחריות וקרדיט, אבל אזרחי ישראל הסתובבו בעיניים בורקות, כאילו היינו כולנו שותפים סמויים לתכנון ולהוצאה לפועל של המבצע רחב ההיקף וחסר התקדים הזה.

כאוס ברחובות ביירות בעקבות פיצוצי הביפרים, 17 בספטמבר 2024 (צילום: Anwar AMRO / AFP)

בשעות הראשונות אפשר היה לחזות בגילויי התפעלות כאלה גם מחוץ לישראל. בתחנות הזרות – האמריקאיות, הבריטיות ואפילו באל-ג'זירה – דיברו הפרשנים על "מבצע שרואים כמוהו רק בסרטים", על "הישג מודיעני והרתעתי נדיר", על "ביצוע ספקטקולרי" (בחיי ששמעתי פרשן באל-ג'זירה משתמש במילים האלה) וניסו למצוא ללא הצלחה דוגמאות מהעבר שניתן להשוות אותם למבצע הזה.

השמחה בישראל מובנת. ישראל מתבוססת מאז השבעה באוקטובר בכעס על מערכת המודיעין והביטחון, שלא סיפקו התרעה והגנה לתושבי הדרום. גם המערכת הפוליטית, על שלל מופעי הטמטום, הציניות, האופורטוניזם והילדותיות שמאפיינים אותה, לא מספקת לישראלים סיבות רבות לגאווה. למרבה המזל, גלית דיסטל אטבריאן נמנעה אתמול מלצייץ ששני תלמידי ישיבה עומדים מאחורי הפעולה.

מבצע כזה, מלא דמיון, תחכום, תעוזה ומקוריות, מזכיר מי חלמנו להיות, לפני שהתחלנו לצרוח אחד על השני ברחובות, ברשתות ובאולפנים.

אבל היום אנחנו כבר ביום שאחרי, והוא מביא איתו את השאלה הבלתי נמנעת: מה השתנה?

בלילה שלפני המבצע – בעיתוי שבדיעבד קשה להאמין שהיה מקרי – קבע הקבינט כי "החזרת תושבי הצפון לבתיהם" היא מעתה והלאה אחת ממטרות המלחמה של ישראל. האם האירועים הדרמטיים אתמול בלבנון – שפגעו בחזבאללה פגיעה מבצעית ומורלית קשה ביותר – אכן מקרבים את שיקום הצפון? כרגע התשובה על כך לגמרי לא חד-משמעית.

"מתקפת מכשירי הקשר בלבנון, שמיוחסת לישראל, חשפה את חזבאללה בחולשתו והשפילה את הנהגתו", כותב הבוקר עמוס הראל ב"הארץ", "זה אינו מסוג הדברים שנהוג לעבור עליהם בשקט במזרח התיכון.

"ההישג המבצעי המיוחס לישראל מרשים ביותר. אבל בעוד בנימין נתניהו הבטיח לציבור עד לא מזמן כי אנו נמצאים כפסע מהניצחון המוחלט על חמאס, כעת נראה שאנו קרובים מבעבר למלחמה נרחבת גם עם חזבאללה. ההכרעה, בכל החזיתות, עדיין אינה נראית באופק".

ביפר בשימוש חזבאללה שהתפוצץ בהפעלה מרחוק, 17 בספטמבר 2024 (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים, מטלגרם)

אם אין מנוס מלצאת למלחמה עם חזבאללה כדי להרחיק את הסכנה מהגבול הצפוני ולאפשר לתושבי הצפון לחזור בבטחה לבתיהם, למה ישראל לא ניצלה את ההלם בלבנון אתמול כדי לפתוח במבצע כזה?

רבים השוו אתמול את ההפתעה המודיעינית והמבצעית ל"מבצע מוקד" מ-1967 שבו ישראל השמידה בהפתעה את חיילות האוויר של מדינות ערב.

פייסל אל-קסאם, עיתונאי סורי בעל מיליוני עוקבים ברשתות חברתיות ותוכנית ב"אל-ג'זירה", כתב אתמול על מבצע פיצוץ הביפרים (התרגום לקוח מחשבון הטלגרם "אבו עלי אקספרס"):

שח כן. שח-מט? לא בטוח. שח-מט יושג רק כשנתחיל לבנות מחדש את מטולה, מנרה, קריית שמונה ושלומי. לא קודם לכן.

אם כך – למה לא היה למבצע אתמול המשך מיידי? הרי "מבצע מוקד" ב-1967 היה רק יריית הפתיחה למלחמת ששת הימים.

רמזים לעניין הזה פוזרו כבר אתמול, והבוקר ברק רביד מפרסם ב"וואלה" מפי "שלושה בכירים אמריקאים" כי ישראל נאלצה להפעיל את הביפרים הממולכדים במהירות, מחשש שייחשפו על ידי חזבאללה. אחד הבכירים האמריקאים אומר: "ישראל הייתה בנקודה שבה או שהיא תשתמש בביפרים הממולכדים או שהיא תאבד אותם".

רביד גם מוסיף כי כמה דקות לפני פיצוץ הביפרים, שר הביטחון יואב גלנט התקשר למקבילו האמריקאי לויד אוסטין ועדכן אותו כי ישראל עומדת לבצע פעולה כלשהי בלבנון, אך סירב למסור פרטים ספציפיים על היעד או על טיב הפעולה.

כאוס בכניסה לבית חולים בביירות, לבנון, בעקבות מתקפת פיצוצי הביפרים, 17 בספטמבר 2024 (צילום: REUTERS/Mohamed Azakir)

ההלם בכל רחבי לבנון היה ניכר בכל דיווחי הטלוויזיה אתמול. שירין פלאח סעב מ"הארץ" שראיינה עדי ראיה לפיצוצים גבתה מהם עדויות על כאוס ועל תחושת אימה "כמו ביום הדין". כל תושבי לבנון נקראו אתמול לתרום דם. תושבת ביירות סיפרה כי המסדרונות בבתי החולים התמלאו במאות פצועים עם פגיעות עיניים וגפיים.

ב"ניו יורק טיימס" ראיינו אזרחים שסיפרו שהם מפחדים לענות לשיחות טלפון. אהוד יערי דיווח אתמול בערוץ 12 כי כל פעילי חמאס והג'יהאד האסלאמי בגדה המערבית הצטוו להיפטר במהירות מכל מכשירי התקשורת שברשותם.   

חזבאללה הודיע אתמול אחרי מה שהוגדר כ"חקירה מהירה" כי לארגון אין ספק שישראל עומדת מאחורי פיצוץ הביפרים, שבו נהרגו לפחות תשעה בני אדם, וכ-2,800 נפצעו, מהם לפחות 200 במצב קשה מאוד, ומאות שהתעוורו.

רבים מהנפגעים היו לוחמים או פעילים ביחידות הצבאיות ובארגונים של חזבאללה. ארגון הטרור ספג אתמול מכה קשה ויוצאת דופן בהיקפה.

עובדתית, כמעט 24 שעות מאז המתקפה, חזבאללה לא שיגר ולו טיל או כטב"ם אחד לעבר ישראל. למעשה, זו ההפוגה הארוכה ביותר מאז השמונה באוקטובר בפעילות חזבאללה בצפון.

ייתכן שארגון יימנע בימים הקרובים מפעילות, מחשש שיש עוד פרצות אבטחה שהוא אינו יודע עליהם ושישראל יכולה לנצל, אבל ההערכות כרגע הן שחזבאללה בסופו של דבר יהיה חייב להגיב תגובה קשה על פגיעה בסדר הגודל הזה.

IRON SWORDS WARגדעון סער מעיד בפני ועדת החקירה האזרחית לחקר אסון השבעה באוקטובר, 18 באוגוסט 2024 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

קצת קשה להאמין, אבל ביממה שקדמה לפיצוץ הביפרים בלבנון, המערכת הפוליטית והתקשורתית בישראל עסקה בשאלה האם גדעון סער עומד להצטרף לממשלה ולהחליף את שר הביטחון יואב גלנט.

הבוקר נראה כי סער עבר את אחד הזובורים הפוליטיים הגדולים, שבסופו הוא מצטייר כאופורטוניסט וכמגלומן, שרק שימש לראש הממשלה כלי משחק במאבקו בשר הביטחון.

רוית הכט מסכמת את הפרשה יפה ב"הארץ":

מימין: סרן דניאל מימון טואף, סמ"ר עמית באכרי, סמ"ר אגם נעים ז"ל ז"ל וסמ"ר דותן שמעון אשר נפלו ברפיח ב-17 בספטמבר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

תשומת הלב אמנם התמקדה ביממה האחרונה בלבנון, אבל המלחמה בעזה נמשכת כבר 348 ימים, ובמנהרות חמאס עדיין כלואים 101 ישראלים.

הבוקר פרסם דובר צה"ל כי שלושה לוחמים מחטיבת גבעתי ופרמדיקית נהרגו אתמול בדרום רצועת עזה. הארבעה נהרגו בתקרית שבה נפצעו חיילים נוספים מגדוד שקד. בתקרית נפרדת אתמול נפצע באורח קשה קצין מסיירת גבעתי.

ההרוגים אתמול הם סרן דניאל מימון טואף, בן 23 ממורשת, סגן מפקד פלוגה בגדוד שקד; אגם נעים, בת 20 מקיבוץ משמרות, פרמדיקית בגדוד 52 של חטיבה 401; סמ"ר עמית בכארי, בן 21 מיושביה, לוחם בגדוד שקד; וסמ"ר דותן שמעון, בן 21 מאלעזר, לוחם בגדוד שקד.

סמ"ר אגם נעים היא החיילת הראשונה שנהרגה מתחילת המבצע הקרקעי.