מה שמתרחש עכשיו במערכת הפוליטית והביטחונית בישראל הוא כל כך מוטרף, כל כך קיצוני, כל כך לא מתקבל על הדעת, שכל הפרשנים הפוליטיים – כולל הוותיקים, המנוסים והמקושרים ביותר – עומדים חיוורי פנים ולא מוצאים תשובה, וכמו הילדה בשמלה אדומה ושתי צמות רק שואלים: למה?

למה גדעון סער מוכן דווקא עכשיו לעשות פניית פרסה פוליטית שלא הייתה כמוה, להחליף את יואב גלנט במשרד הביטחון באחד הרגעים המורכבים ביותר בתולדות צה"ל ובתולדות מדינת ישראל, להיכנס מיוזמתו לשאת באחריות ובאשמה למחדל שעד כה הוא נותר יחסית נקי ממנו, ערב מלחמה שנראית בלתי נמנעת בצפון, ולהצטרף לראש הממשלה בנימין נתניהו, שמפניו סער עצמו הזהיר בשנים האחרונות בלשון החריפה ביותר האפשרית?

מפגינים, הקוראים לשחרור החטופים המוחזקים ברצועת עזה, מוחים ליד ביתו של גדעון סער בתל אביב, 16 בספטמבר 2024 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

מאחר שהתמרונים הפוליטיים האלה נעשים בחשיכה, ועדיין לא הבשילו כנראה להחלטה סופית, כל מה שניתן לעשות כרגע, זה ללקט את רסיסי המידע שמתפזרים לכל עבר, ולאסוף מקבץ מייצג של הפרשנויות, כדי להכניס את כל האירוע – המשונה מאוד הזה – לקונטקסט כלשהו.

נראה כי סער מתעקש להיכנס לקואליציה ולקבינט אך ורק כשר ביטחון, ונראה כי אם המהלך יצא לפועל, דרישתו תיענה. יחד איתו אמור להיכנס לקבינט המדיני-בטחוני גם זאב אלקין. ש"ס תוותר על אחד ממשרדיה לטובת אלקין.

בן כספית פרסם הבוקר כי סוכם שהרמטכ"ל הבא ייבחר אך ורק בהסכמה בין סער לנתניהו. סער יסכים "לחלץ את הפקק" של גלנט בעניין חוק הגיוס ולקדם חוק גיוס לפי מכסות שהצבא יאשר. סער ואנשיו מתחייבים לפעול למען שרידות הממשלה עד סוף הקדנציה ב-2026.

נראה עוד כי המהלך כולו – הדחתו של שר הביטחון גלנט וההודעה על החלפתו בסער – כבר היה מסוכם ומוחלט, אבל ראש הממשלה עצר אותו ברגע האחרון, ככל הנראה בהשפעת אשתו שרה ובנו יאיר, שמתעבים את סער ולא מוכנים לסלוח לו.

צריך לקרוא את המשפט האחרון שוב, כדי להבין באיזה טירוף מערכות מוחלט אנחנו נמצאים.

גדעון סער ואנשיו בסיעת הימין הממלכתי נמצאים בקשרים יומיומיים עם עיתונאים רבים. אתמול הם ירדו בבת אחת למחתרת. סער הורה על איפול מוחלט על המגעים, מה שחיזק מאוד את הרושם שמדובר במהלך רציני שעומד לקרות בכל רגע.

IRON SWORDS WARגדעון סער מעיד בפני ועדת החקירה האזרחית לחקר אסון השבעה באוקטובר, 18 באוגוסט 2024 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

המהלך זה – החלפת שר ביטחון באמצע מלחמה מסובכת בח"כ נטול כל ניסיון צבאי וביטחוני – הוא כל כך קיצוני, שגם מי שמתרחקים בדרך כלל מתיאוריות קונספירציה ומעדיפים הסברים הגיוניים, נותרו פעורי פה.

"לסער אין מעמד ביטחוני אל מול עשרות אלפי משפחות השולחות את ילדיהן לשירות צבאי. אין לו מעמד ביטחוני אל מול מאות אלפי חיילי המילואים", מזכירה הבוקר הפרשנית המדינית טל שניידר בזמן ישראל, "אין לו מעמד מעל או לצד אלפי קציני צה"ל ואין לו גיבוי ציבורי לאחוז בתפקיד החשוב במדינה בעת הקשה הזו".

"תעלולים פוליטיים הם לא בעיטה בגלנט. זו בעיטה בישראל", כותב הבוקר בן-דרור ימיני ב"ידיעות אחרונות", "איך נתניהו ממנה לתפקיד שר ביטחון, באמצע מלחמה, אדם שאין לו מושג בביטחון. ואיך סער מוכן לקחת על עצמו תפקיד כזה, שמחייב לפחות מאה ימי לימוד? שניהם מוציאים שם רע לציניות".

סימה קדמון מזכירה באותו עיתון ציטוטים קודמים של סער על נתניהו ו"על שרי הליכוד הסמרטוטים ועל חברי הכנסת האפסים של הליכוד" שסער מעולם לא ראה את עצמו אחד מהם. "כל זה יכול להסביר את הזעם, התדהמה והבוז שליוו אמש את המעשה של סער. תחושה של גועל ממעשה שנתפס כאופורטוניסטי, שנועד להציל את סער מהצלילה הפוליטית שלו, ומתקופה ארוכה שבה הוא נמצא עמוק מתחת לאחוז החסימה".

ויוסי ורטר, הפרשן הפוליטי הוותיק של עיתון "הארץ", שנחשב במשך שנים לאחד העיתונאים הקרובים ביותר לסער, כותב על האירוע:

• "לחבור לביבי זה לכרות ברית עם השטן, ומי שכורת ברית עם השטן מוכר את נשמתו לשטן… מה יש לו לפוליטיקאי חוץ משמו הטוב? גם אם הוא מתחת לאחוז החסימה, עדיין מותר לצפות ממנו שישמור על ערכים. לא רק בגלל מה שאמר בעבר, אלא בעיקר בגלל מה שאנחנו רואים היום".

איך כל זה ייגמר? האם נתניהו אכן ידיח את גלנט? האם סער אכן ייכנס למשרד הביטחון? האם חוק הגיוס אכן יעבור? האם שרה תסלח לגדעון? האם יאיר נתניהו יפסיק להשמיץ אותו ולשאול "למה הוא פרש ב-2014"?

או שכל המהומה הפוליטית המטורללת הזו – בעיצומה של מערכה מסובכת, ערב הסתבכות שנראית בלתי נמנעת בצפון, כשעשרות חטופים נמקים במנהרות חמאס בעזה, עשרות אלפי ישראלים רואים בעיניים כלות איך ביתם נהרס כליל והכלכלה במסלול התרסקות – תתפוגג ותתחלף במהומה הפוליטית הבאה, שגם היא תסתובב סביב הציר היחיד שמניע את הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות: הישרדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

צה"ל מפגיז בדרום לבנון, 16 בספטמבר 2024 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

המצב בצפון בלתי נסבל. הלחץ הציבורי על הממשלה לפעול מול הירי הבלתי פוסק מלבנון יחייב אותה לשנות מדיניות בקרוב.

אתמול התקבלה החלטה – שיש לה משמעויות אסטרטגיות, טקטיות והיסטוריות – להכניס את "השבת תושבי הצפון לבתיהם" למטרות המוגדרות של המלחמה. עד כה, אלו כללו רק את מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים.

מרגע שהדרג המדיני מורה לדרג הצבאי לעשות מה שנדרש כדי להשיב את תושבי הצפון לבתיהם – הדרג הצבאי חייב לפעול כדי לממש את המטרה הזו. אבל איך נכון לממש אותה?

הרמטכ"ל הרצי הלוי משוכנע שאפשר יהיה להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם באמצעות עסקה להשבת חטופים והפסקת המלחמה בדרום. כל ההערכות במערכת הביטחון היו עד כה, שאם ישראל הייתה חותמת על עסקה בדרום ומכריזה על הפסקת אש מול חמאס, מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה היה מורה לארגונו לנצור את האש, מה שהיה מאפשר להגיע גם להסדר מדיני בצפון.

אבל נתניהו החליט לשים את החזית הצפונית בעדיפות שנייה ולהעמיד בראש סדר העדיפויות הלאומי את "הניצחון המוחלט" בדרום, שמערכת הביטחון לא יכלה לממש, בין היתר כי "ניצחון מוחלט" זו הגדרה עמומה שלא כוללת יעד מוגדר.

כעת "גורמים בכירים בצה"ל ובחלקים אחרים של מערכת הביטחון", שמצוטטים הבוקר במאמר של רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות", מזהירים מפני "צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון", שלפחות לפי אחד הגורמים הבכירים "צופנים בחובם סכנה מוחשית ביותר להתלקחות מצב לוחמה כללי – לא רק בגבול עם לבנון אלא באזור כולו. ומאידך, הם כלל לא מבטיחים פתרון שיאפשר לתושבי הצפון לחזור לבתיהם".

או בתרגום לעברית פשוטה: יכול להיות שממש בקרוב תידרש מערכת הביטחון לספק עוד "ניצחון מוחלט" שלאף אחד לא יהיה ברור מה משמעותו המדויקת, ולכן הוא יכפה על צה"ל ועל המדינה דשדוש שאין לו סוף גם בצפון, בנוסף על המערכה שסופה לא נראה לעין בדרום.

איך כל זה מתקשר למהומה הפוליטית שתוארה קודם? מי שעוד מצליח לזכור את כל המהלכים הביטחוניים והפוליטיים הקודמים, יזכור ודאי שממש בשבוע הראשון אחרי שבעה באוקטובר, היה זה דווקא גלנט שלחץ לצאת קודם למלחמה בצפון – או כלשונו באותו זמן "ללכת קודם על החזק".

ההיגיון של שר הביטחון, שאפשר כמובן להתווכח איתו, היה שמרגע שחזבאללה בחר להצטרף למערכה, עימות מלא איתו יהיה בלתי נמנע בסופו של דבר, ועדיף לישראל להקדים ולהסיר את האיום הגדול יותר בצפון, לפני שתיכנס למבצע קרקעי ברצועת עזה ותתיש את עצמה בדרום.

נתניהו, שהשיג אז את תמיכת בני גנץ וגדי איזנקוט ש"נכנסו תחת האלונקה", ובלחץ כבד של ארצות הברית, דחה את הצעתו של גלנט והגדיר את יעד המלחמה "מיטוט חמאס" וזמן מה אחר כך – כשהלחץ הציבורי גבר – הוסיף גם את "שחרור החטופים" כאחד מיעדי המלחמה.

לאורך כל החודשים האחרונים, גלנט ובכירי הצבא תמכו בחתימה על עסקת חטופים שתכלול הפסקת אש ונסיגה מעזה כדי שצה"ל יוכל להתמקד בהסרת האיומים מצפון. "צומת טי, להסדרה או לעימות", הגדיר את זה גלנט לאחרונה.

גם צה"ל משווע כעת להפסקה. חיילי המילואים מותשים אחרי סבב שני ושלישי ורביעי השנה, כלכלת החימושים מסתבכת, ובמערכת חוששים שהסלמה בצפון תוביל לעימות בהיקף לא ברור גם עם איראן ועלולה בסבירות גבוהה להצית גם את הגדה המערבית, שנמצאת על סף פיצוץ כבר זמן רב.

אבל דווקא עכשיו, בתנאים הללו, ראש הממשלה ונאמניו שינו כיוון וכעת מצהירים – בניגוד להצהרותיהם בעבר – שאי אפשר יותר להמשיך עם המצב בצפון. זו הסיבה שאמש נוספה ההחלטה להשיב את תושבי הצפון לבתיהם כאחת ממטרות המלחמה. זו הסיבה שראש הממשלה נחוש עכשיו לצאת למערכה אגרסיבית.

המערכה האגרסיבית הזו מוגדרת הבוקר על ידי גורמים צבאיים בכירים המצוטטים במאמרו של ברגמן כ"תפורה בתפרים גסים ביותר ומסוכנת מאוד, עם פוטנציאל להידרדרות קשה".

את כל המערכה זו מוביל ראש ממשלה שמעמדו הציבורי בישראל בשפל שלא היה כמוהו, מטכ"ל שאיבד לחלוטין את אמון האזרחים, ויכול להיות שבקרוב ימונה על האירוע שר ביטחון שמעולם לא עסק קודם בנושאי ביטחון.

נשמע מבטיח.

תום נשר בטקס פרסי אופיר, 16 בספטמבר 2024 (צילום: ליאור חורש ודקל לזימי לב באדיבות האקדמיה לקולנוע)

אתמול חולקו בתל אביב פרסי אופיר, באחת השנים הקולנועיות העשירות והמרשימות ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי.

הזוכה הגדולה של הערב היא הבמאית הצעירה תום נשר, שסרטה הראשון "קרוב אליי" זכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר. נשר עצמה זכתה גם בפרס הבימוי, ועורך הסרט שאולי מלמד זכה בפרס העריכה.

בכך הצליחה נשר במקום שאביה, הבמאי אבי נשר, לא הצליח מעולם: למרות שהוא נחשב אחד הבמאים המשפיעים והמצליחים בתולדות המדינה, נשר מעולם לא זכה בפרס אופיר על אף אחד מסרטיו.

"קרוב אליי" עוסק בבחורה צעירה שמאבדת את אחיה האהוב שנהרג בתאונת דרכים. נשר עצמה איבדה את אחיה ארי, בנם של במאי הקולנוע אבי נשר והאומנית איריס נשר, שנהרג בתאונה בתל אביב ב-2018.

בנאום הזכייה הזכירה תום נשר את אחיה והשתנקה בדמעות, וכמו רבים מהזוכים אמש, ניצלה את הבמה כדי לקרוא לעסקה לשחרור חטופים.

כמו בכל דבר בישראל בשנה האחרונה, גם הטקס הזה התנהל תחת הענן השחור של שבעה באוקטובר. הרגע המרגש ביותר בערב הגיע כשפרס הסרט העלילתי הקצר הוענק ל"הילד", סרטו של יהב וינר ז"ל, שנרצח בשבעה באוקטובר בכפר עזה.

אלמנתו שי-לי עטרי קיבלה את הפרס בשמו ואמרה: "אני רוצה להקדיש את הפרס לכל קהילת קיבוץ כפר עזה שעוד אוספת את שבריה. אנחנו מחכים שהחברים שלנו יחזרו הביתה".