העיתון הבריטי "ג'ואיש כרוניקל" הודיע אתמול כי החליט לפטר את העיתונאי העצמאי אילון פרי, שפרסם בחודשים האחרונים ידיעות שונות בנושא המלחמה בעזה וסיפורים אודות מבצעים של המוסד.
עורכי "ג'ואיש כרוניקל" הסירו את כל הפרסומים של פרי, ובהם הפרסום כאילו יחיא סנוואר תכנן להבריח את עצמו יחד עם חטופים ישראלים דרך ציר פילדלפי לסיני, ומשם לאיראן. שרה נתניהו, אשתו של ראש הממשלה, ציטטה את הדיווח הזה בפגישה עם משפחות החטופים.
רונן ברגמן כותב הבוקר ב"ידיעות אחרונות":
"פרסומי הסרק של פרי, חמורים ככל שיהיו, אינם עומדים לבדם… מדובר בצלע אחת מתוך שלוש ידיעות מסולפות או שקריות שהופצו בתקשורת הזרה, במטרה לכאורה להשפיע על דעת הקהל הישראלית בזמן מלחמה ובעת ניסיונות לנהל משא ומתן לעסקת חטופים".
ברגמן מזכיר ששניים מתוך שלושה מסמכים ש"צצו" בתקשורת הזרה, הופיעו שם סמוך לנאום "ציר פילדלפי" של נתניהו, כשמטרתם ככל הנראה היא לתקף את טענותיו של ראש הממשלה.
למסמך הראשון נתניהו התייחס בנאומו. הוא הוצג בהתחלה כ"מסמך הנחיות של סנוואר" ואחר כך שונמך ל"מסמך של אחד ממנהיגי חמאס". על פי ראש הממשלה, מדובר בתוכנית של בכירי חמאס לעודד את המחאה בישראל כדי "לפצל אותנו, לפלג אותנו, להחליש אותנו ולבסוף להכניע אותנו". נתניהו הישיר מבטו למצלמה והודיע בקול בריטון נחרץ: "אני אומר לסנוואר – תשכח מזה. זה לא יהיה".
סמוך לאותה מסיבת עיתונאים פורסמה ב"ג'ואיש כרוניקל" הכתבה (שהתגלתה בינתיים כשקרית) המחזקת את טענות ראש הממשלה בנוגע לחשיבות האסטרטגית של הישארות בציר פילדלפי.
הפרסום השלישי הופיע ב"בילד", העיתון הגדול ביותר בגרמניה והוצג כ"מסמך מהמחשב של סנוואר", המשקף לכאורה את תוכניתו של מנהיג חמאס לנהל את המשא ומתן כך שלא יגיע לשום מקום ויאפשר להאריך את המלחמה ואת הסבל בשני הצדדים.
בניגוד לשני המסמכים הראשונים שפורסמו ב"ג'ואיש כרוניקל" על ידי אילון פרי (ששמו בכלל אלי יפרח, והתברר שהוא התהדר בביוגרפיה כוזבת), המסמך ב"בילד" אכן קיים.
בסוף השבוע פורסם תחקיר של מחלקת בדיקת העובדות ביומון הצרפתי "ליברסיון" (שבראשו העורך הישראלי דב אלפון), המשווה את המסמך שפורסם ב"בילד" למסמך המקורי שנמצא בידיהם, וקבעו כי ה"בילד" הפך מסמך מדרג ביניים בחמאס למסמך שכביכול יצא מטעמו של סנוואר
"זה מבצע השפעה דה לה שמאטע, עם תפרים גסים, שגיאות קשות וזיופים שאין בעיה לעלות עליהם"
בכיר במערכת הביטחון שמצוטט הבוקר אצל רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות" מגדיר את האירוע החמור כ"מבצע השפעה על כחול" – במודיעין הישראלי נהוג לסמן את הצד הישראלי ב"כחול" ואת צד האויב ב"אדום". "זה מבצע השפעה דה לה שמאטע, עם תפרים גסים, שגיאות קשות וזיופים שאין בעיה לעלות עליהם".
גורם בכיר הקשור במערך השבויים והנעדרים והבקיא בפרטי המשא ומתן עם חמאס להחזרת החטופים מעזה אומר הבוקר לברגמן את הדברים הקשים הבאים:
"אפילו במונחים של מכונת הרעל שהפיצה את כתב הפלסתר הזה, הקמפיין הזה היה זדוני, רשע ושטני במיוחד. זו התעללות לשמה, והכל כדי לתקף שיקולים פוליטיים צרים ואנוכיים".
"מסמך חמאס" נוסף שפורסם השנה לא הוזכר הבוקר ב"ידיעות אחרונות". מדובר במסמך שראש הממשלה הציג בנאומו בתחילת החודש כ"מסמך הנחיות שנמצא במנהרה של בכירי חמאס על ידי חיילינו", ואז הוסיף הערת הסתייגות מוזרה: "בתקשורת אמרו שזה סנוואר. אני לא יכול להתחייב שזה סנוואר, אבל אני מתחייב שזה בכירי חמאס".
מי שפרסם את המסמך ב"פרסום ראשון" מהדהד היה עמית סגל מערוץ 12 (שהוא גם בעל טור ב"ידיעות אחרונות"). סגל אמנם לא "אמר שזה סנוואר" אבל בהחלט עשה כל שביכולתו ליצור את הרושם שהמסמך נכתב על ידי סנוואר או בהשראתו.
סגל אמנם לא "אמר שזה סנוואר" אבל בהחלט עשה כל שביכולתו ליצור את הרושם שהמסמך נכתב על ידי סנוואר או בהשראתו
כשסגל הציג את המסמך לראשונה בחודש ינואר הוא הוצג לציבור כ"מסמך שנמצא במקום ששהה בו סנוואר" (שזה דומה להצגת מסמך כלשהו שנמצא בירושלים כ"מסמך שנמצא במקום ששהה בו בנימין נתניהו").
המסמך תאם אז באורח פלא בדיוק את האינטרסים של ראש הממשלה וקבע בין היתר כי "יש להגביר את הלחץ הפסיכולוגי על גלנט" וכן "להמשיך את הקו שנתניהו אחראי למה שקרה" ו"לפגוע בנרטיב הישראלי כאילו הפעולה הקרקעית משרתת את החזרת החטופים".
וכך השיטה עבדה: עמית סגל רק יצר את הרושם שמדובר במסמך של סנוואר. בערוץ 14 כבר לקחו את זה הלאה כשאראל סג"ל, למשל, קבע בטור הטלוויזיה היומי שלו "מבחינת סנוואר, כלומר מפיו ממש, מעטו, אנחנו מבינים שהוא לא רוצה את ביבי".
והנה באורח פלא, בתחילת החודש נתניהו עצמו חזר למסמך ההוא ואמר "בתקשורת אמרו שזה סנוואר, אני לא יכול להתחייב". הוא רק לא הרחיב מי בתקשורת אמרו, למה הם אמרו את זה, וגם לא מי מסר להם את המכתב והציג להם אותו כמסמך של סנוואר.