ירון לישינסקי, בן 28, עובד במחלקה הפוליטית של שגרירות ישראל בוושינגטון, רכש טבעת אירוסין והתכוון להציע לבת זוגו שרה מילגרים נישואין בשבוע הבא בירושלים.

הבוקר (שעון ישראל) נרצחו השניים בסיומו של אירוע של הוועד היהודי-אמריקאי (AJC) במוזאון היהודי בוושינגטון שנשא את השם הסימבולי "להפוך כאב למשמעות". הרוצח, אמריקאי תושב שיקגו, ירה בהם למוות בגבם.

ירון לישינסקי ושרה מילגרים, עובדי שגרירות ישראל בוושינגטון, שנרצחו בפיגוע הירי ליד המוזאון היהודי בעיר הבירה ב-21 במאי 2025 (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים, מטוויטר)

החשוד ברצח הוא אליאס רודריגז, בן 30, תושב שיקגו, שלא היה מוכר קודם למשטרה. הוא הסגיר את עצמו כשהשוטרים הגיעו תוך שהוא קורא שוב ושוב "שחררו את פלסטין".

המערכת הפוליטית גסת הרוח בישראל עשתה את מה שהיא עושה תמיד בעידן נתניהו: הפכה את הרצח תוך דקות – בטרם התבררו כל הפרטים של האירוע – לאירוע השמצות והטלת רפש.

שרים בממשלה האשימו את יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן באחריות ישירה לרצח. "עלילות הדם של יאיר גולן מהדהדות בקרב נאצים ושונאי ישראל ברחבי העולם", כתב בעדינות אופיינית שר המורשת עמיחי אליהו, "את המחיר אנחנו משלמים עכשיו בפיגוע הרצחני בוושינגטון וההיסטוריה מלמדת שנשלם עוד בהמשך. יאיר, הדם של עובדות השגרירות על הידיים שלך ושל חבריך".

שר התרבות והספורט מיקי זוהר לא היה מעודן יותר:

המסרים הללו וחמורים מהם החלו לרוץ הבוקר בקבוצות ווטסאפ וברשתות החברתיות של הימין. ראש הממשלה בנימין נתניהו, כדרכו תמיד, שמר מרחק ביטחון (קטנטן) מההשמצות הפרועות והמפורשות, שכבר הופכות לקמפיין, וכתב:

יאיר גולן, מצידו, התייצב מול משמיציו והטיל עליהם את האחריות המלאה לרצח:

אדם עוטה דגל ישראל על רקע ניידת משטרה בזירת הירי ממנו נהרגו שני עובדי שגרירות ישראל בוושינגטון. 21 במאי 2025 (צילום: REUTERS/Jonathan Ernst)

יוני קלין וקייטי פישר שנכחו במוזאון בזמן הפיגוע, סיפרו לסוכנות AP כי ראו גבר נסער נכנס למוזיאון. אנשים ניגשו אליו והציעו לו מים, מתוך מחשבה שהוא זקוק לעזרה, ולא הבינו כי מדובר ברוצח. כשניידות המשטרה הגיעו למקום, הגבר הנסער שלף כאפייה אדומה וצעק שוב ושוב "שחררו את פלסטין".

קלין סיפר כי האירוע במוזיאון עסק בסיוע ההומניטרי ושמטרתו המוצהרת הייתה "איך אנחנו באמת יכולים לעזור גם לאנשים בעזה וגם לאנשים בישראל? איך נביא יחד מוסלמים, יהודים ונוצרים לעבוד יחד כדי לעזור לחפים מפשע? ואז הוא פשוט בא ורוצח שני אנשים בדם קר".

לישינסקי, בעל תואר שני בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה מאוניברסיטת רייכמן בהרצליה ותואר ראשון ביחסים בינלאומיים ולימודי אסיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, האמין תמיד באפשרות של שלום במזרח התיכון.

מילגרים עבדה במחלקה לדיפלומטיה ציבורית, למדה יחסים בינלאומיים באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון והמשיכה לתואר שני במשאבי טבע ופיתוח בר קיימא באוניברסיטה למען השלום בקוסטה ריקה.

בעמוד הלינקדין שלו כתב לישנסקי:

מילגרים כתבה שחלומה הוא לפעול למען "כינון שלום, מחויבות דתית ועבודה סביבתית".

ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים, 21 במאי 2025 (צילום: חיים צח/לע"מ)

ציטוט אחד נורא ייזכר מהנאום המחפיר לאומה שנשא אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו: קביעתו המקוממת כי בשבעה באוקטובר "תקפו אותנו עם כפכפים וקלצ'ניקובים שעולים גרושים".

זו אמירה מרתיחה ממש, לא רק כי אין בינה לבין המציאות כל קשר (היו בנאום אתמול עוד אמירות כאלה. נתניהו אף פעם לא חוסך בהן), אלא כי היא מזלזלת בדיעבד ב-1,200 ההרוגים הישראלים מאותו בוקר נורא, ומשפילה מאות חיילים, לוחמי יחידות מיוחדות, אנשי כיתות כוננות, שב"כ ומשטרה שמסרו את נפשם בשבעה באוקטובר.

כל אלה לא היו מסוגלים לבלום במהירות כנופיית עבריינים בכפכפים המצוידים בקלצ'ניקובים שעולים גרושים?

האמת היא שבשבעה באוקטובר תקפו את ישראל אלפי מחבלי כוח נוח'בה של חמאס, עם יכולות פיקוד ושליטה, עם מודיעין מדויק על כל בסיס צבאי ועל כל יישוב. הם פרצו את המכשול לישראל ב-120 נקודות במבצע שתוכנן היטב במשך חודשים.

הם היו מצוידים במטעני חבלה, בנשק נגד טנקים, במטולי אר-פי-ג'י, בסירות קומנדו ובמצנחי רחיפה, ולוו בחיפוי ארטילרי של רקטות מעזה. זו לא הייתה כנופיה של ערסים בכפכפים כפי שראש הממשלה ניסה לצייר אותם – אלא כוח צבאי לכל דבר ועניין.

נתניהו – מאסטר בהסתה – לא בחר את דימוי הכפכפים במקרה. הוא יודע שבזיכרון הקולקטיבי נחרטו החורנים העזתיים בכפכפים ועל אופניים, שחדרו לישראל בגל השלישי של הפלישה, שעות אחרי מחבלי הנוח'בה, כדי לבזוז, לאנוס ולרצוח. נתניהו רוצה שמעתה והלאה נזכור רק אותם כמי שעמדו מולנו.

למה היה דחוף לראש הממשלה לומר את הדברים המקוממים הללו? אפשר רק לנחש. משבעה באוקטובר והלאה נתניהו ממוקד בהטלת כל האחריות למחדל ולאסון על כוחות הביטחון.

אם מי שפלשו לישראל היו ערסים בכפכפים אז מה רוצים ממנו? למה מאשימים אותו שמימן את חמאס בסכומי עתק וסייע לו להקים אימפריית טרור? כמה כסף כבר צריך כדי לקנות כפכפים וכמה קלצ'ניקובים שעולים גרושים?

זה הלך הרוח המופרע החדש בבית ראש הממשלה.

כדרכו תמיד, נתניהו מצליח לשגשג משני צידי האבסורד שדוקר את העין ומקומם את הלב. אם מי שעומדים מולנו זו כנופיית עבריינים בכפכפים, איך זה שעם כל עוצמתה האדירה של מדינת ישראל, אנחנו לא מצליחים להגיע ל"ניצחון המוחלט" – שאותו נתניהו עצמו מבטיח שוב ושוב כבר שנה ושבעה חודשים?

אותו ניצחון מוחלט שאנחנו כל הזמן נמצאים כפסע ממנו, ובכל זאת הוא רק הולך ומתרחק מאיתנו.

ראש שב"כ רונן בר מודיע על פרישתו בנאום לקראת יום הזיכרון, 28 באפריל 2025 (צילום: צילום מסך, דוברות שב"כ)

בפסק הדין שפורסם אתמול, בג"ץ קבע כי הליך הפיטורים של רונן בר מתפקיד ראש שב"כ היה פגום מכל צדדיו:

הוא בוצע ללא פנייה מתחייבת לוועדה למינוי בכירים בשירות הציבורי, ללא תשתית עובדתית נאותה, תוך שראש הממשלה בנימין נתניהו מצוי בניגוד עניינים בהליך עצמו – וזאת תוך פגיעה בזכות הטיעון של בר, ועם חשש כבד למעורבות של שיקולים זרים.

אולם הבשורה החשובה שיצאה מפסק הדין שכתב נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית היא עיגון תפקיד ראש שב"כ כשומר סף מובהק.

"נאמנותם של ראשי מערכת הביטחון אינה נאמנות מפלגתית־פוליטית לממשלה מסוימת או לראש ממשלה כזה או אחר", כתב עמית, "היא נאמנות לציבור הישראלי כולו.

"נוכח תפקידו של שב"כ לשמור על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, ובהינתן החשש לניצול לרעה של הסמכויות הרחבות שמופקדות בידי השירות, ראש שב"כ הוא שומר סף מובהק, וככזה, הוא עומד בשורה אחת עם שומרי סף חשובים נוספים".

בעקבות פסק הדין, הודיעה היועצת המשפטית לממשל גלי בהרב-מיארה לנתניהו כי לא יכול למנות ראש שב"כ חדש בעקבות ניגוד העניינים בו הוא מצוי, ברקע פרשת "קטאר-גייט".

"בית המשפט קבע שראש הממשלה פעל במצב של ניגוד עניינים", נמסר בהודעת היועמ"שית, "לכן עליו להימנע מכל פעולה הנוגעת למינוי ראש שב"כ חדש עד לגיבוש הנחיות משפטיות שיבטיחו את תקינות ההליך. הנחיות יגובשו בימים הקרובים".

בתגובה, כל החשודים המיידים בממשלה חידשו את מתקפותיהם על בית המשפט ועל היועמ"שית. "יש רק תשובה אחת להשתוללות משולחת הרסן של בג"ץ – מינוי ראש שב"כ ונציב שירות מדינה ללא דיחוי", הצהיר שר המשפטים יריב לוין.

אפשר כמובן לחשוב על תשובות אחרות. למשל, הקפדה על מנהל תקין ושמירה על החוק. זו גם אופציה.

פרש משטרה באיילון בהפגנה נגד המהפכה המשפטית, 1 באפריל 2023 (צילום: אריק מרמור/פלאש90)

בית משפט השלום בתל אביב הרשיע הבוקר את הפרש המשטרתי שי פרץ בגין תקיפת מפגינה במהלך הפגנה נגד ההפיכה המשטרית שהתקיימה בנתיבי איילון בתל אביב לפני כשנתיים.

פרץ נראה בתיעודים מאותו אירוע כשהוא מפנה מפגינים שעמדו בשולי נתיבי איילון בסמוך למחלף השלום. כשהוא רכוב על סוסו, הוא ניגש למפגינה יעל ראובני והצליף בה פעם אחר פעם באמצעות מושכות הסוס. על פי כתב האישום, סוסו של פרץ אף דרך על רגלה של ראובני.

"החובה היסודית והבסיסית המוטלת על שוטרי ישראל, היא לכבד את זכויות הפרטים בחברה, ולפיכך מתחייבת הקפדה על גבולות חדים ובלתי מתפשרים של שימוש בכוח", כתב בהכרעת הדין השופט איתן קורנהאוזר.

"טשטוש גבולות אלה, יצירת עמימות בין מותר לאסור, בין משמעתי לפלילי, אזור דמדומים אפור של שימוש בכוח – עלולים לפגוע פגיעה קשה בתפקוד המשטרה ובאמון הציבור בה".

גזר דינו של פרץ יינתן במועד אחר.

שחקן קבוצת טוטנהאם הוטספר ג'יימס מאדיסון מנשק את הגביע אחרי שהקבוצה זכתה באליפות ליגה אירופה לכדורגל במשחק נגד מנצ'סטר יונייטד באצטדיון בילבאו בספרד, 21 במאי 2025 (צילום: AP Photo/Manu Fernandez)

ארבעה עשורים רודפת את טוטנהאם הוטספר – קבוצת "היהודים" של לונדון – הקללה, שכבר תורגמה לשירי לעג ביציעים. טוטנהאם נחשבת מצד אחד לחברה קבועה במועדון הקבוצות הבריטיות הגדולות, ומצד שני לא השיגה תואר אירופי מאז 1984.

אתמול היא סוף-סוף שברה את הקללה במשחק מבולגן בבילבאו מול מנצ'סטר יונייטד בגמר הליגה האירופית שהסתיים בניצחון 1:0 משער "דרדל'ה" של ברנאן ג'ונסון בדקה ה-42.

וכך, דווקא בסיומה של אחת העונות האיומות בתולדותיה, עם שיא הפסדים בליגה ודשדוש בתחתית הפרמייר ליג, ואחרי שהכוכב הגדול ביותר שלה – הארי קיין – עזב אותה בתקווה לסיים את הקריירה עם תואר כלשהו (שאותו אכן השיג עם באיירן מינכן) – טוטנהאם שוב מניפה גביע אירופי, שמבטיח לה לשחק בשנה הבאה בליגת האלופות.

האוהדת המפורסמת ביותר של הקבוצה בישראל, שורדת השבי אמילי דמארי – שרק לפני שבועיים נכחה במשחק של טוטנהאם מול קריסטל פאלאס כאורחת רשמית של המועדון – חגגה את הזכייה עם סטורי באינסטגרם. "כל כך שמחה שעשינו את זה", כתבה, "קדימה ספרס".

בנימין נתניהו, מאי 2008