שני סיפורים דרמטיים שונים בתכלית, המככבים הבוקר בראש סדר היום התקשורתי בישראל, מעידים על דפוס פעולה דומה ומטריד מאוד.
החלטות ביטחוניות משמעותיות, גורליות, בעלות השלכות ארוכות טווח ומרחיקות לכת, מתקבלות מאחורי הגב של צמרת מערכת הביטחון, בלי תהליכי קבלת החלטות מסודרים, בלי לשתף את גורמי המקצוע הרלוונטיים, שמקבלים עדכונים חלקיים בדיעבד.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון ישראל כ"ץ והרמטכ"ל אייל זמיר בבור הפיקוד של חיל האוויר במהלך תקיפת צה"ל בתימן, 5 במאי 2025 (צילום: מעיין טואף, לע"מ)
מקרה המבחן הראשון הוא ההודעה על הכוונה למנות את דוד זיני לראש שב"כ. "הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר פתח בסוף השבוע חזית נוספת, שמינית, בנוסף לשבע חזיתות הלחימה איתן הוא מתמודד מאז נכנס לתפקיד. אלא שהחזית הזו היא מבית. מול ראש הממשלה בנימין נתניהו", כך כותב הבוקר אמיר בר-שלום, הפרשן לענייני צבא וביטחון של זמן ישראל.
"הרמטכ"ל אייל זמיר פתח בסוף השבוע חזית נוספת, שמינית, בנוסף לשבע חזיתות הלחימה איתן הוא מתמודד מאז נכנס לתפקיד"
נתניהו הפתיע את הרמטכ"ל ואת מערכת הביטחון כולה כשהכריז ביום חמישי בערב על מינוי של זיני לראש שב"כ. הרמטכ"ל וראש שב"כ עובדים יחד, צמוד-צמוד. שיתוף הפעולה והאמון ביניהם קריטיים לביטחון ישראל.
אבל דבר המינוי של זיני נודע לזמיר בשיחת טלפון מנתניהו, דקות אחדות לפני שהמינוי פורסם לציבור. נתניהו לא התייעץ עם זמיר ולא שאל לדעתו על מינוי של אלוף בצה"ל הכפוף לרמטכ"ל לתפקיד ראש שב"כ.
זמיר זעם וזימן את זיני לשיחת הדחה כבר ביום שישי בבוקר. כלומר: אם זיני אכן ימונה לבסוף לראש שב"כ (ויש ספק גדול אם זה יקרה – בדרך למינוי הסופי ממתינים מכשולים רבים, משפטיים ואחרים), הרמטכ"ל ייאלץ לעבוד עם ראש שב"כ שאותו הוא עצמו הדיח לא מזמן – גם אם לאירוע ניתן שם מעט פחות דרמטי מ"הדחה" – ולמעשה איבד בו אמון.
זמיר – כזכור הבחירה של נתניהו עצמו להחליף את הרצי הלוי כרמטכ"ל – לא היסס ופעל גם בפומבי. "כל שיח של משרתי צה"ל עם הדרג המדיני מחייב אישור רמטכ"ל!" – כך הסתיימה ההודעה שפרסם בעקבות הדחתו של זיני.
"לא זכור מתי בפעם האחרונה צה"ל הוציא הודעה שמסתיימת בסימן קריאה", כותב בר-שלום.