הבוקר נפתח בהודעה המצמיתה על נפילתם של ארבעה לוחמים בסיירת נח"ל בהיתקלות בדרום לבנון – ידיעה שלוותה בריצות תכופות למקלטים ולמרחבים המוגנים באזורים שונים בארץ. ישראל נכנסת אל השבוע החגיגי של פסח – חג האביב וחג החירות – כשהיא שקועה במלחמה שנמשכת ברמות שונות של אינטנסיביות מאז שבעה באוקטובר 2023, כמעט ללא הפוגה.

ההרוגים אתמול בלבנון הם סרן נועם מדמוני, מפקד צוות בן 22 משדרות; סמ"ר בן כהן, בן 21 מלהבים; סמ"ר מקסים אנטיס, בן 21 מבת ים; וסמ"ר גלעד הראל, בן 21 ממודיעין. ארבע משפחות ישראליות נוספו למעגל השכול המתרחב. ארבע משפחות שליל הסדר הקרוב יהיה עבורן סיוט של בכי, כאב וצער.

פעילות כוחות חטיבה 226 בדרום לבנון, מרץ 2026 (צילום: דובר צה"ל)

על פי הודעת דובר צה"ל, הארבעה נהרגו במהלך חילופי ירי עם חמושים בדרום לבנון, אחרי שנתקלו בהם מטווח קצר. עם מותם עלה לעשרה מספר החיילים שנהרגו בלבנון מאז תחילת המערכה הנוכחית.

מה ישראל מבקשת להשיג בלבנון הפעם, שלא השגנו באינספור הסיבובים האלימים בלבנון מאז מבצע ליטני בסוף שנות השבעים, דרך מלחמת לבנון הראשונה בשנות השמונים שהתארכה עד סוף שנות התשעים והובילה למלחמה לבנון השנייה ב-2006 ולשלל סיבובי הלחימה מאז 2023?

רשות הדיבור לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהתראיין הבוקר לגדעון אוקו ועמיחי אתאלי ב-FM103 ואמר את הדברים הבאים:

שר הביטחון ישראל כ"ץ הרחיב בהצהרה הבוקר:

נראה, אם כך, שהכוונה היא לבסס מעין "קו צהוב" בדרום לבנון – בדומה לזה הקיים כעת ברצועת עזה. הוותיקים בינינו ודאי נאנחים עכשיו ונזכרים ב"רצועת הביטחון". זה הרי לא מושג חדש בהוויה הישראלית.

אתמול פורסם כי במהלך המלחמה חיל האוויר מוטט מאה רבי קומות בביירות, שעל פי הפרסום "שימשו את חזבאללה". אלה מצטרפים להרס העצום שאנחנו זורעים כעת במזרח התיכון כולו, מעזה ועד טהרן, במה שנראה כדוקטרינה הגאופוליטית החדשה של ישראל: להוכיח לכל המזרח התיכון שאנחנו החזקים ביותר,  האגרסיביים ביותר, הכי חסרי המעצורים, ולכן לא כדאי להתעסק איתנו.

צריך לומר ביושר – כפי שאומר מפעם לפעם כתב צבאי בכיר – זה מימוש מלא של דוקטרינת הימין על מלא: הסרת חסמים, הסרת מגבלות, התעלמות מביקורת, התעלמות מהעולם, ואמונה יוקדת שמה שלא ייפתר בכוח ייפתר בעוד יותר כוח.

האם זה אכן עובד? אחרי יותר משנתיים וחצי של מלחמה שסופה לא נראה באופק, קצת קשה לראות איך. אלא אם כן אתה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאמר בשבוע שעבר בשיחה עם פורום המנכ"לים של משרדי הממשלה וראשי רשויות מקו העימות:

מנוי וגמור עמנו לעשות הכול כדי לשנות מן היסוד את המצב ברצועת עזה, בלבנון ובאיראן. אל הניצחון המוחלט ומעבר לו!

רכב הרוס בזירת נפילה של טיל איראני באזור המרכז. 31 במרץ 2026 (צילום: דוברות המשטרה)

במד"א עדכנו הבוקר כי תשעה בני אדם נפצעו בבני ברק באורח קל, בפתח תקווה טופלו שניים שנפצעו בזירה אחת, ושניים שנפגעו בזירה אחרת. זירות נפילה דווחו גם בתל אביב. נגרם נזק רב לכלי רכב ולמבנים שונים.

לפנות בוקר הופעלו אזעקות בירושלים ובסביבתה, באזור השפלה ובגדה המערבית בעקבות ירי טילים מאיראן. אחד מהם יורט והשני נפל בשטח פתוח. עוד קודם, לקראת השעה ארבע לפנות בוקר, נשלחו כל תושבי הגליל המערבי למרחבים המוגנים מחשש לחדירת כטב"ם.

באותה שעה שודר ריאיון של ראש הממשלה בנימין נתניהו לערוץ הטלוויזיה האמריקאי השמרני "ניוזמאקס". מדובר בערוץ טראמפיסטי, שקלט רבים מאנשי רשת "פוקס", בהם ביל או'ריילי. הוא ממומן, בין היתר, על ידי קרן השקעות קטארית וטראמפ המליץ לתומכיו לעבור לצפות בו (מה שהזניק את הצפייה בו בצורה דרמטית, על חשבון הצפייה ב"פוקס ניוז").

בריאיון אמר נתניהו "איני רוצה לקבוע לוח זמנים לסיום המלחמה עם איראן", הוסיף כי להערכתו ישראל השיגה יותר ממחצית מיעדי המלחמה שלה ואמר כי הוא משוכנע ש"המשטר האיראני עומד לקרוס מבפנים".

נשיא ארצות הברית משוחח עם עיתונאים בשדה התעופה במיאמי, פלורידה, 27 במרץ 2026 (צילום: Mandel NGAN / AFP)

האם המשטר האיראני אכן עומד לקרוס מבפנים? כרגע קשה לזהות ראיות שתומכות בכך.

דובר משרד החוץ האיראני מסר אתמול כי ב-31 הימים מאז תחילת המלחמה, איראן לא ניהלה כל משא ומתן עם ארצות הברית. "מה שכן – ארה"ב העבירה שורה של הצעות למו"מ, שהגיעו אלינו דרך כמה מתווכים, בהם פקיסטן… אבל איננו שוכחים את הבגידה בדרך הדיפלומטיה שהתרחשה פעמיים בתוך פחות משנה".

הלילה פורסם ב"וול סטריט ג'ורנל" מפי "מקורות בממשל" שהנשיא דונלד טראמפ כבר מוכן למעשה לסיים את המלחמה עם איראן, גם אם מצר הורמוז יישאר ברובו סגור.

לפי המקורות, מהלך כזה עשוי להאריך את השליטה ההדוקה של איראן במצר, ולדחות למועד מאוחר יותר מבצע מורכב לפתיחתו. קיימות גם אפשרויות צבאיות נוספות שהנשיא עשוי לשקול – אך לפי שעה הן אינן בראש סדר העדיפויות שלו.

בהקשר הזה מעניין לקרוא הבוקר את הריאיון שמפרסם גיא רולניק ב"דה מרקר" עם רוברט פייפ, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו שמוצג כ"אחד מחוקרי המלחמה המשפיעים בעולם".

לדברי פייפ, ישראל וארה"ב הולכות ומתרחקות מהצלחה במערכה הנוכחית – אם אנחנו מסכימים שהצלחה במקרה הזה פירושה יותר ביטחון, יותר יציבות, יותר הגנה לאזרחים ויותר שליטה.

על פי הניתוח של פייפ, המשטר האיראני רק "נעשה מסוכן יותר. עם פחות ריסונים פנימיים ואופי מהפכני קשיח יותר. ובו בזמן איראן גם חזקה יותר מבחינה גאו-כלכלית, אם היא שולטת בפועל על מעבר של 20% מהנפט העולמי, היא גם יכולה להרוויח מיליארדים ממיסוי מעבר של ספינות. זה כבר תרחיש קטסטרופלי, משום שאתה מגלה שלא החלשת את היריב שלך – אלא סייעת לו להפוך למסוכן, קשוח ובעל מנופי כוח נוספים".

לפייפ יש הסבר פשוט איך ולמה הגענו עד הלום:

ההצבעה על תקציב המדינה לשנת 2026 במליאת הכנסת, 29 במרץ 2026 (צילום: דני שם טוב/דוברות הכנסת)

והנזק אכן עמוק, ולא תמיד גלוי לעין.

המלחמה המתמשכת בזירות השונות גובה מחיר לא רק בחיי חיילים, בפגיעה באזרחים ובנזק לתשתיות. יש לה גם מחיר כלכלי.

"האשליה הרווחת לעיתים בקרב הציבור היא שהמלחמה היא 'בחינם'", כותב הבוקר ערן הילדסהיים, הפרשן הכלכלי של זמן ישראל, "רוב האזרחים אינם רואים קריסה מיידית של שירותים, אינם חשים קיצוץ דרמטי בכל משרד ממשלתי, ואינם מקבלים הביתה דרישת תשלום שכותרתה 'עלות הלחימה'. אבל מלחמה אינה בחינם".

במקרה של המלחמה הנוכחית, מסביר הילדסהיים, מדובר בגיוסי חוב חסרי תקדים, בהיקף של כחצי טריליון שקל מאז השבעה באוקטובר – לא כולל המערכה האחרונה מול איראן. החזרי החוב האלה מסתתרים בסעיף 45 לתקציב המדינה – "תשלום ריבית ועמלות".

לאורך העשור שקדם למלחמה היו תשלומי הריבית תחת סעיף זה יציבים יחסית – בין 38-41 מיליארד שקל בשנה. מאז השבעה באוקטובר הסכר נפרץ. ב-2024 עמדו תשלומי הריבית על יותר מ-48 מיליארד שקל. ב-2025 הם כבר זינקו ל-56 מיליארד שקל. בשנת התקציב הקרובה כבר מדובר על כ-64 מיליארד שקל, כהחזר ריבית בלבד.

מדובר על כתוספת של 20 מיליארד שקל מדי שנה שאנחנו, ילדינו ונכדינו נמשיך לשלם. כי ככה מתנהלים החזרי חובות. והילדסהיים מזכיר את מה שאמור להיות מובן לכל מי שלמד לימודי ליבה בבית הספר:

פסח. אילוסטרציה (צילום: photovs/iStock)

הניוזלטר יוצא לחופשת פסח. נתראה אחרי החג רגועים יותר, אביביים יותר, אופטימיים יותר ומפויסים יותר.

שימרו על עצמכם. ויש ממה להישמר.

בנימין נתניהו, מאי 2008