אבחן כאן את השאלה על מה אנחנו מתווכחים. הכלכלה משמשת דוגמה מובהקת לאופן שבו נרטיבים שונים מעצבים מחלוקת.

הכלכלה נתפסת לעיתים כמקצוע של מספרים, משוואות וגרפים. שפה קרה, טכנית, שמבקשת להתרחק מרגש, מסיפור וממשמעות. אך בפועל, הכלכלה עוסקת בבני אדם החיים בתוך סיפורים.

אנשים מקבלים החלטות לא רק על בסיס חישוב רציונלי של עלות ותועלת, אלא מתוך תקוות, פחדים, אמונות וציפיות. מכאן עולה שאלה עקרונית: האם הכלכלה היא, לפחות בחלקה, מקצוע נרטיבי.

אנשים מקבלים החלטות לא רק על בסיס חישוב רציונלי של עלות ותועלת, אלא מתוך תקוות, פחדים, אמונות וציפיות. מכאן עולה שאלה עקרונית: האם הכלכלה היא, לפחות בחלקה, מקצוע נרטיבי

התשובה אינה חד־משמעית. הכלכלה איננה ספרות, אך גם איננה רק מתמטיקה. מתקיימים בה ממדים נרטיביים עמוקים, שלעתים מסייעים להבין תהליכים כלכליים ולעתים מטעים אותנו. הבנת הממד הזה אינה עניין אקדמי בלבד. היא חיונית לניהול שיח פוליטי וכלכלי בחברה מקוטבת כמו ישראל, וגם בעולם כולו.

המודל הכלכלי כסיפור

סיפור מתרחש בזמן, כולל גיבורים הפועלים בתוך סביבה נתונה, ומציג רצף של סיבה ותוצאה. במובן זה, מודלים כלכליים דומים מאוד לסיפורים. גם בהם יש גיבורים: צרכנים, עובדים, פירמות וממשלות, בעלי אינטרסים, אמונות וציפיות. גם בהם הזמן קריטי: פעולה כלכלית היום תשפיע אחרת בטווח הקצר ובטווח הארוך.

כמו בסיפורים טובים, גם בכלכלה הכוונות אינן תמיד מתממשות. הרצון של פרטים לחסוך עשוי להיראות אחראי, אך ברמה המערכתית הוא עלול להעמיק מיתון ולהקטין דווקא את החיסכון הכולל. זהו פרדוקס החיסכון של ג'ון מיינרד קיינס, סיפור שבו ההיגיון הפרטי מוביל לתוצאה חברתית הפוכה.

אלא שהדמיון הזה הוא צורני בלבד. סיפור ספרותי אינו מחויב לאמת אמפירית ואינו מחויב לספק הסבר. מודל כלכלי כן. הכלכלה שואפת להסבר סיבתי חוקי: לזהות דפוסים כלליים. הסיפור האישי שואף להבנה פרשנית וחווייתית. ערבוב ביניהם עלול להטעות.

הכלכלה אינה ספרות, אך גם אינה רק מתמטיקה. יש בה ממדים נרטיביים עמוקים, שלעתים מסייעים להבין תהליכים כלכליים ולעתים מטעים. הבנת הממד הזה חיונית לניהול שיח פוליטי וכלכלי בחברה מקוטבת

מה שהמודל הכלכלי משמיט

המודלים הכלכליים, מטבעם, משמיטים את הממד החווייתי. הם אינם מתארים בושה, חרדה, ייאוש או תקווה. גם הכלכלה ההתנהגותית, שהכניסה פסיכולוגיה למודלים, עוסקת בעיקר בהטיות קוגניטיביות ולא בחוויה האנושית עצמה.

כאן נכנס המחקר הנרטיבי.

עמיה ליבליך, בספרה "קולות עוני חדש בישראל", מראה כיצד ניתוח כמותי מופשט יוצר ריחוק, בעוד שהסיפור האישי מקרב את הקורא אל חיי האנשים. הסיפור אינו מחליף את הנתונים, אך הוא חושף אמת אחרת, אמת נרטיבית, שאינה נמדדת בנתונים כלכליים אלא בחוויה.

גם כאשר אדם אינו עני לפי הגדרה כלכלית, שהיא מחצית מההכנסה החציונית המותאמת למספר הנפשות במשפחה, תחושת העוני שלו משפיעה על התנהלותו הכלכלית.

נרטיבים ציבוריים: כלכלה כסיפור משותף

מעבר לסיפורים האישיים, הכלכלה והחברה מושפעת מנרטיבים ציבוריים רחבים שהם סיפורי על תרבותיים שמעצבים אמונות והתנהגויות. רעיונות כמו "השוק תמיד יעיל", "הממשלה בזבזנית", "אין פרטנר", או "אלוהים יעזור" אינם רק עמדות אידאולוגיות. הם משפיעים בפועל על ההתנהלות הפוליטית והכלכלית.

המודלים הכלכליים, משמיטים את הממד החווייתי. הם לא מתארים בושה, חרדה, ייאוש או תקווה. גם הכלכלה ההתנהגותית, שהכניסה פסיכולוגיה למודלים, עוסקת בעיקר בהטיות קוגניטיביות ולא בחוויה האנושית עצמה

כאן מועיל מושג "משחקי השפה" של לודוויג ויטגנשטיין. טענות כלכליות וחברתיות אינן כולן מאותו סוג. יש טענות עובדתיות, יש הכרעות ערכיות, ויש אמירות אמוניות. ויכוח בין אדם המדבר בשפת הנתונים לבין אדם המדבר בשפת האמונה או מאמין במערכת ערכים שונה הוא לעתים קרובות ויכוח עקר. הוויכוחים מתנהלים במשחקי שפה שונים.

נרטיבים מדבקים והאשליה הסיבתית

כפי שטוען רוברט שילר נרטיבים כלכליים פועלים לעיתים כמו וירוסים. הם מתפשטים במהירות, מעוררים רגש, ולעיתים דועכים או מתחלפים בנרטיב נגדי. כאן נכנסות האזהרות של דניאל כהנמן וניסים טאלב.

דניאל כהנמן מדבר על אשליית הנרטיב: הנטייה האנושית לבנות סיפור קוהרנטי גם כאשר המציאות רוויית אקראיות. אנו מייחסים סיבתיות לאירועים מקריים, מחליפים הסתברות בסבירות, ומאמינים שמה שאנו רואים הוא כל מה שיש. בדיעבד, ההצלחה נראית "הכרחית".

נאסים ניקולס טאלב מוסיף את ביקורת ההיסטוריה הנעלמת: אנו רואים רק את המנצחים. סיפורי הצלחה כלכליים ממלאים את העיתונות, בעוד אינספור כישלונות דומים נעלמים מן התודעה. כך נוצרות פרשנויות שמייחסות הצלחה לכישרון בלבד ומתעלמות מתפקיד האקראיות.

לפי ויטגנשטיין, יש טענות עובדתיות, יש הכרעות ערכיות, ויש אמירות אמוניות. ויכוח בין אדם המדבר בשפת הנתונים לבין אדם המדבר בשפת האמונה או מאמין במערכת ערכים שונה – הוא לעתים קרובות ויכוח עקר

ישראל: כלכלה, פוליטיקה וסיפורים מתנגשים

החברה הישראלית רוויה בנרטיבים כלכליים סותרים. שאלות של השתתפות חרדים בשוק העבודה, איכות החינוך, עלויות הביטחון, גודל הממשלה או המיסוי מוצגות לרוב כסיפורים מתחרים, לא רק כוויכוח על נתונים.

כך למשל, מול נרטיב המדגיש סכנה פיסקלית וירידה ברמת החיים בשל שיעור השתתפות נמוך של המגזר הציבורי והיעדר לימודי ליבה – ניצב נרטיב אמוני הרואה בלימוד תורה ערך עליון וסומך על השגחה אלוהית.

מול הטענה שהמצב הביטחוני הוא "גזירת גורל", קיימת טענה נגדית הרואה בו תוצאה של בחירות מדיניות המעדיפות את ניהול הסכסוך על פני פתרונו.

מול הנרטיב של שוויון המחייב ממשלה גדולה יותר ובהכרח מיסים גבוהים יותר ניצב הנרטיב של החירות הקניינית של הפרט. אלו אינם רק חילוקי דעות עובדתיים. אלו עימותים בין השקפות ערכיות שונות.

הרמב"ם ביטא השקפה שונה לגמרי מזו של המנהיגות החרדית הנוכחית. וכך כותב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה:

"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא".

החברה הישראלית רוויה בנרטיבים כלכליים סותרים. שאלות של השתתפות חרדים בשוק העבודה, איכות החינוך, עלויות הביטחון, גודל הממשלה או המיסוי מוצגות לרוב כסיפורים מתחרים, לא רק כוויכוח על נתונים

איך מנהלים מחלוקת באורח יותר מושכל

כדי לנהל שיח ציבורי מושכל יותר ופחות רגשי, חשוב להבחין כי חלק מהעימותים הם למעשה התנגשויות בין משחקי שפה שונים. במסגרת זו ניתן להבחין בין מספר סוגי טענות:

• טענה עובדתית ניתנת לבדיקה.
• הכרעה ערכית מבטאת סדר עדיפויות מוסרי.
• משפט אמוני שייך לעולם אמונה.
• טענה שמשרתת אינטרס ולכן מחייבת בחינה זהירה לגבי אמיתותה.

הבחנה זו אינה פותרת מחלוקות, אך היא מבהירה על מה באמת אנו מתווכחים. כאן טמונה התרומה המרכזית של חשיבה נרטיבית. היא אינה מבקשת לבטל מחלוקות, אלא למקם אותן. לשאול: באיזה נרטיב אני פועל? באיזה נרטיב פועל הצד השני? האם אנחנו מתווכחים על עובדות, על ערכים, על אמונות או על אינטרסים? היא מאפשרת דיון מדויק יותר, מפחיתה דמוניזציה, ומאפשרת לחיות עם מחלוקת מבלי לפרק את המרחב הציבורי.

ד״ר אלדד שידלובסקי, מרצה לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.