כתושבת לאס ווגאס אני יכולה להעיד על פעילותה הנמרצת של משפחת אדלסון בעיר- עסקית, חינוכית, תרבותית, פילנטרופית ותקשורתית – בקיצור – איפה שתזרוק בעיר ז'יטון, שם תמצא את משפחת אדלסון. בפרט אם אתה יהודי / ישראלי. רוב הישראלים אכן קיבלו בהכנעה את התסריט של "בעל המאה הוא בעל הדיעה" ושני להערצתם אותו היה רק אבלם עם פטירתו, שצויין בשלל אירועי אבל וזיכרון של בקהילה . למשל זה

לפני מותו הספיק אדלסון להרים דגל אדום לנשיא המפוטר טראמפ במאמר מערכת שפורסם מספר ימים לאחר הבחירות בארה"ב ב"לאס וגאס ריוויו ג'ורנל", העיתון הגדול בנבאדה בבעלות משפחת אדלסון, השולל את טענות טראמפ על הונאת הבחירות : "זהו עלבון לאינטליגנציה ולהיגיון לטעון שאי-סדרים נקודתיים מהווים הוכחה לקונספירציה בסדר גודל לאומי. מר טראמפ הפסיד במערכת הבחירות משום שלא הצליח למשוך אליו מספיק בוחרים וכשל בניסיון לנצח בקומץ מדינות מתנדנדות שהעניקו לו את הניצחון ב- 2016"https://www.reviewjournal.com/?p=2181720?fbclid=IwAR23P8prPOxNbWL0jalv4BrHO_D9_ra9X6BcuPPebD9M-wz1pDtuCrLPrR8
זכורה גם לטוב התנערותם של בני הזוג אדלסון מבני הזוג נתניהו בעדותיהם נגדם, כפי שנחשפה בתקשורת הישראלית באוגוסט האחרון.
אז היה גם קצת Happy Ending לקראת הסוף..

גילה יקרה, בלשון חדה ובהירה היטבת לתאר: את המציאות המדומה, שלא לומר – השקרית, בה חיה אמילי ערוסי עד לפיטוריה, את תרומתה לתעשיית השקר והעוולות של מה שהיא ראתה בו בית והתגלה כבית בובות חסרות לב, את רגישותה הסלקטיבית לשרירות לב ואכזריות המתעוררת רק כשאלה באים לפיתחה.
ישראל היום, ישראל איום.