פרשת הנערים מקפריסין כמעט שככה. היא לא תהיה האחרונה למרבה הגועל. "הצדיקים" שוחררו וחזרו לישראל עטויי כיפות לבנות בחגיגת "שבו בנים לגבולם". המסר ששלחו המשפחות: אלוהים היה לצידם.

לא חשוב שהם השחיתו זרעם לריק אל תוך קונדומים, חגגו על סטלה המגמרת גרסת איה-נאפה, צילמו אותה ושלחו לחבר'ה. אלוהים סולח לבניו השובבים וכנראה שגם ציבור גדול חושב שהם ממש בסדר.

קל לתייג אותם תחת "הם ואנחנו". אבל זה תמיד היה כאן. אין מה להתנחם שזה קורה רק אצל בריוני טיסת השוקולד או מצביעי ביבי. זה סופר בספרים של פוצ'ו כמו ב"יוסלה איך זה קרה", למשל.

האתוס הישראלי שזור בזו "הנותנת" שכל המשק עובר עליה, זו שהיא מזרון פלוגתי של החבר'ה הטובים. ישנן עדויות על אונס שביצעו חיילינו הטובים בנשים ערביות עוד בימי הפלמ"ח.

פרשנות בת ימינו של רבנים – כולל רב ראשי לשעבר, המדברים בבתי הכנסת ובפורומים דתיים ציבוריים אודות בעילת קטינות כדבר שולי ולא ראוי להתייחסות מיוחדת, כל עוד זה נעשה בגיל הנכון להשבת בתוליה.

על המחיר הרגשי והמפלצתיות במעשה זה – אין משיחין כנראה בפורום הקדוש והמכובד. רב צבאי בכיר מדבר משיב בשאלות ותשובות (שו"ת) באתר כיפה, כי "בעת מלחמה ניתן "לפרוץ" את גדרות הצניעות ו"לספק את יצר הרע באמצעות משכב עם גויות טובות מראה בניגוד לרצונן, מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים ולמען הצלחת הכלל".

לאחר שהוגשה נגדו תביעה, כתב בתצהיר לבג"ץ, ש"טעה בכך שהשיב בתמציתיות או שלא דייק בניסוח דבריו והיה מי שנפגע מהם", ש"מעולם לא כתב או חשב שמותר לחיילים לאנוס נשים במלחמה". אבל כמו בפייק ניוז, הזיהום כבר נעשה ומה ששוחרר לאויר התודעה כנראה לא יוחזר.  לאזור השכחה.

אל יטפחו לעצמם על השכם שוכני המיינסטרים, השמאל, הקיבוצניקים, התל- אביבים של פעם וקציני צה"ל, כולל קציני הציונות הדתית. זה היה וישנו אצלנו ובגדול! זה הפך גם לנכס תרבותי ברמת קאלט. את המשמעויות החמורות האלו אנו אוכלים היום, ומה שהיה פעם נחלתם של האשכנזים ויפי הבלורית והתואר הוא נחלת כולם.

חבורת לול המיתולוגית הנחילה לנו המון נכסים תרבותייים מדהימים, שהם מקור להתרפקות בגעגועים על ישראל של פעם. בין נכסי התרבות גם סרטים שבהם ניצול נשים הוא חלק מהפולקלור והצחוקים המובנים מאליהם. הקורבנות של אותה תקופה אפילו לא ידעו שזכותן להתלונן. והאמת, מי היה מקשיב להן אז?

בסצינה המפורסמת מהסרט "מציצים", מביא אריק אינשטיין את מונה זילברשטיין היפה לצריף של גוטה בחוף כדי לשכב איתה. כל החבר'ה ניצבים מעברו השני של הקיר ומביטים דרך החורים הקבועים להצצה. זו החלוקה של החוויה עם החבר'ה, בתקופה בה לא חשבו על תיעוד בסלולרי וברשתות החברתיות .חלק מהמסורת של לרוץ ולספר לחבר'ה.

מוניקה סקס שרו על האונס בשמרת. האונס שזעזע את הציבור. מאז זה קרה שוב ושוב בגרסאות שונות.

"כל החבר'ה עברו בתוכך כאילו שאת רכוש ציבורי

אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא הם מהסוג שהולך לקרבי

הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית ספר ובתנועה

הם למדו בצופים איך לקשור את החבל

והרבה יותר קל לקשור בחורה" (מילים ולחן יהלי סובול)

מסנגרי אותה חבורה מקפריסין סיפרו שמדובר בילדים שקצת בילו רגע לפני גיוסם לצה"ל. משם ילכו ליחידות מובחרות וילחמו עבור שלום כולנו.

בקונצנזוס הישראלי יש שתי הכשרות המטהרות את הבריונות והעבריינות כלפי נשים ואולי גם בכלל: גיוס לצה"ל והתעטפות באביזרי דת. החבר'ה שהופיעו כבר בקפריסין עטויי כיפות ובליווי רב, הולכים מהטקס החגיגי בנתב"ג ללשכת גיוס.

גם אורי זוהר ישב עם הצינור, המתיז מים הישר מאיזור חלציו על גופה של מונה זילברשטיין הנבוכה, ואמר לה בכעס: "יבוא לך דינה יבוא לך". מדקלמים את זה מאז ועד היום. זה קאלט ישראלי. אחר כך חבש כיפה, עטה טלית ותפילין ונעלם אל עומק הצדיקות לעשות נפשות לאלוהים שסולח. ואם לא אלוהים, אז צה"ל.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, פובליציסטית, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. מנהלת שותפה ב"אקווריום-לשחות בים הפוליטי". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה.. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.

חודשיים עברו והכאב על אובדן חיי הנרצחים ונפילת הלוחמים לא שוכך, הערגה להחזרת כל החטופים לא מרפה, והזעם על אטימות הלב ושמחת ההרג של קיצוני  חמאס לא דועך.

עם זאת, חשוב מאוד לא להתעלם מן העובדה שההתקפה הרצחנית של חמאס על התושבים של עוטף עזה הייתה מזימה לרצוח לא רק את הגוף אלא גם את הנפש. מטרת העל של מלחמת הדת הקנאית של חמאס לא כל כך שונה מזו של החוגים הכי קיצוניים בין היהודים – הם רוצים תיאוקרטיה הומוגנית מהירדן ועד הים. אולי לכן התמקדו דווקא בישובים המלאים באנשים שקידמו שלום ודו-קיום. אם ניתן לחמאס להתנקש בחמלה שלנו, הם כבר ניצחו.

ג'ק גילרון הוא פרופ' אמריטוס ממכון לחקר המים ע"ש צוקרברג באונ' בן-גוריון, תושב באר שבע זה 31 שנה. הוא עוסק בחקר התפלה וטיפול במים ופעיל בנושאי אקלים וסביבה.

ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני וחוקר בתחום הפסיכולוגיה הבין־תרבותית, עבד בחטיבת המחקר באמ"ן תקופה קצרה, מאוגוסט 2021 ועד ינואר 2022. בעקבות ניסיונו באמ"ן הוא פרסם ב-26 בנובמבר 2023 מאמר בהארץ בכותרת "הייתי פסיכולוג באמ"ן. ללא שינוי, הם ימשיכו לטעות".

במאמר מנסה גרוזברד להבין ולהסביר את הפרדוקס, לפיו חטיבת המחקר באמ"ן, הבנויה על קבוצה איכותית של אנשים שמוינו בקפידה ועובדים יחד לאורך שנים, כושלת בניבוי אירועים ביטחוניים רבים כמו מלחמת יום כיפור, הסכמי אוסלו, שתי אינתיפאדות והטבח בעוטף עזה ב-7 לאוקטובר.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

רבות מדובר בישראל לאחרונה בדברי ג'יבריל רג'וב. כתגובה לדבריו, רבים מהימין בישראל טענו כי "זה הפרצוף האמיתי של הרשות הפלסטינית" וכי לכן הרשות לא ראויה לשלוט ברצועת עזה בתום מיטוט חמאס בה.

הרשות אינה ראויה לשלוט בעזה, לטענתם, משום ש"אין הבדל בין הנאצים שביהודה ושומרון לנאצים שבעזה", משום שהרשות וחמאס הם אותו דבר, וכי רג'וב הוא "מחבל נאצי וטרוריסט בכיר".

רפי נץ-צנגוט הוא עורך דין וחוקר (ד"ר למדע המדינה) של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנוסף הוא פעיל חברתי כנגד אי-סדרים ושחיתויות במוסדות המדינה ולשמירה על איכות הסביבה (וזאת באמצעות הגשת עתירות לבג"ץ כעותר ציבורי ועריכת מחקרים) . rafi.nets@gmail.com