בשעה 3:15 לפנות בוקר עלה בנימין נתניהו על הבמה בגני התערוכה, באולם ריק למחצה, וסימן גבולות גזרה.
נתניהו הבין שנוצח בבחירות הללו, או לפחות לא עמד במשימת ה-61 על פי תוצאות המדגמים. הוא הבין שאין לו ממשלה בלי כחול-לבן, בדיוק כפי שאין לכחול-לבן ממשלה בלי הליכוד. ואם זה לא היה ברור לבני גנץ, נתניהו הודיע לו שאין לו שום אופציה בלעדיו כי אי אפשר להישען על ממשלה עם "המפלגות הערביות שמהללות מחבלים".
במלים אחרות: מעל הבמה החל ראש הממשלה במשא ומתן עם תנאים מוקדמים. "אני הוא השותף שלך, לא יעזור לך כלום", הוא שידר לגנץ. וגם: המפלגות החרדיות הן השותפות הטבעיות שלי ולא יעזור ללפיד כלום. אני רוצה שכל המפלגות הציוניות יהיו בפנים. ליוסי ביילין זה כבר הזכיר את ממשלת האחדות של 1984, שמנתה 97 חברי כנסת, "וזה לא מתאים לדמוקרטיה".
התרוממות רוח לא הייתה אתמול בגני התערוכה, אבל גם לא אצל גנץ. ככה בדיוק נראה תיקו מקסיקני: כל אחד מחזיק בידיו אקדח, אבל אף אחד לא יכול לירות בלי להיפגע.
גנץ וחבריו למדו את הלקח מהפארסה אחרי הבחירות באפריל, ועכשיו גילו אחריות ובגרות רבה יותר ולא עשו מסיבות ניצחון לפני תוצאות האמת. בניגוד לנתניהו, הדילמה שלהם עצומה ברגע זה. נתניהו הפנים שהוא צריך אותם. הם צריכים להבין שהם לא יכולים לקבל את הליכוד בלעדיו.
אביגדור ליברמן הציע אתמול לנשיא ראובן ריבלין להזמין את נתניהו וגנץ לארוחת צהריים בבית הנשיא ביום שישי הקרוב, כדי לכפות על השניים ממשלת אחדות. לשם כך צריכה כחול-לבן להתנער מכל הנרטיב שדבקה בו בבחירות, ולפיד ויעלון יצטרכו לשבת בממשלה עם מי שמרחף מעליו כתב אישום בשלושה תיקים. אם זה יקרה, לכחול-לבן לא יהיה שום ערך.
יאיר לפיד ביקש אתמול מכולם סבלנות. הוא רוצה שתהליכים יבשילו. במלים אחרות, הוא רוצה שהליכוד יגרש את נתניהו כדי שתוכל לקום ממשלת אחדות בלעדיו. גם זה לא יכול לקרות, כי בליכוד לא עושים דברים כאלה, גם אם רוצים.
נתניהו אמר אתמול בנאומו כי ידענו "לעמוד יחד מלוכדים". המסר מכוון בעיקר לעתיד הקרוב. בליכוד יודעים היטב כי מי שישבור את השורה וירים את נס המרד יפגע בעצמו. אפשר לקטר ולקלל את נתניהו, אבל רק בדלתיים סגורות. באוויר הפתוח זה מסוכן.
אלה בחירות שבהן אף אחד אינו יכול לממש את ההישג שלו. ליברמן קיבל לפי הסקרים שמונה מנדטים וזה יפה, אבל הוא לא לשון מאזניים. אין לו אופציה להקים ממשלה עם השמאל, ואם תקום ממשלת אחדות בין כחול-לבן והליכוד, הם יכולים להשאיר אותו בחוץ.
החרדים הגבירו את כוחם, אבל גם הם אינם לשון מאזניים, כמו שהיו פעם. הימין והשמאל התרסקו. ימינה ציפתה לדו-ספרתי וקיבלה מפלגה קטנה שמתפצלת לשתי סיעות לפחות.
המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר מגדרות בסקרים עשרה מנדטים. הערבים רשמו הישג מצוין, אבל הם מחוץ למשחק. כמו החרדים, הם תמיד יוכלו להתגאות בעלייה מנדטים למרות ההסתה, ואולי דווקא בגללה.
זה אולי המשבר הפוליטי המסובך בתולדות המדינה. אני לא רואה לו פתרון. כל אפשרות כמעט ואינה מתקבלת על הדעת. לפי המדגמים, אין אפשרות לממשלה רחבה, ואין היתכנות לממשלה צרה, מימין או משמאל. הנשיא ריבלין יכול להבטיח שיעשה הכול שלא יהיה סיבוב בחירות שלישי, אבל גם כוחו מוגבל. רק ראש יצירתי יעזור כאן, כדי לרבע את מעגל הקסמים. במהלך הלילה לא שמעתי איזה רעיון פורץ דרך.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם