מתבקש לומר ששבוע סוער עבר על מירי רגב במשרד התחבורה, אלמלא כל שבוע אצל רגב היה סוער. מתי בפעם האחרונה עבר עליה שבוע רגוע? ובכל זאת, בימים האחרונים נרשמו מצד רגב שתי הצהרות דרמטיות שלשם שינוי לא נלקחו מדף המסרים של בלפור, אלא נוגעות בליבת העיסוק של המשרד שבראשו היא עומדת.
בתוך יממה הודיעה רגב כי שדה התעופה הבינלאומי השני של ישראל יקום בנבטים שבנגב ולא ברמת דוד שבעמק יזרעאל; וכי קריית המודיעין החדשה של צה"ל, שמתוכננת לקום בלקית שבדרום, תחובר באמצעות רצף רכבות – רכבת כבדה מהירה מתל אביב לבאר שבע ורכבת קלה מבאר שבע עד שער הבסיס.
מדובר בנושאים כבדי משקל, הכרעות קריטיות בשדה התחבורה והתשתיות של ישראל, אבל קשה לדעת איך להתייחס להצהרות הללו. זו בעיה שרגב יצרה במו פיה: בתוך בליל הספינים, הפייק ניוז והרעש התקשורתי, לך תדע מתי היא באמת מתכוונת ומתי זו אמירה ריקה לצורך השגת כותרת וריצוי הבייס.
זה נכון במיוחד בתחום התחבורה והתשתיות, שבו הריצה היא למרחקים ארוכים:
התכניות לגבי בסיס צה"ל אמורות להתממש בתוך 5-6 שנים במקרה הטוב, הקמת נמל תעופה זה עניין של לפחות עשור. גם אם הממשלה תחזיק מעמד מעבר לנובמבר, רגב אמורה לעזוב את משרדה באמצע הקדנציה לטובת משרד החוץ. בינתיים היא יכולה לומר מה שהיא רוצה, מי יזכור את זה בעוד חמש שנים?
ועדיין, ההצהרה שלה בעניין הטרמינל הבינלאומי נחתה כמו גשמי ברכה באוגוסט על ראשי התושבים וראשי הרשויות בצפון ובדרום כאחד. בעמק יזרעאל לא רוצים את השדה, בנגב משוועים לקבל אותו. חברתית, תעסוקתית וסביבתית – אין ספק שמקומו בדרום.
ועדיין, ההצהרה שלה נחתה כמו גשמי ברכה באוגוסט על ראשי התושבים וראשי הרשויות בצפון ובדרום כאחד. בעמק יזרעאל לא רוצים את שדה התעופה, בנגב משוועים לקבל אותו
החסם נמצא במערכת הביטחון, שם מוטרדים מהיכולת להגן על מתקנים ביטחוניים וממרחבי הטיסה של בסיסי חיל האוויר. הטיעונים של מערכת הביטחון לא מבוטלים, והדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה – כולל ועדה שבחנה מספר חלופות – השתכנעו שאין מנוס מלהקים את השדה בעמק יזרעאל.
עצם העובדה שרגב מניפה את הדגל האזרחי ולא מיישרת קו עם הווטו של מערכת הביטחון יכולה להיות ראויה להערכה, אבל בתנאים מסוימים: למשל, הצגת תכנית מפורטת שתבהיר איך ניתן להתגבר על הסייגים שהציגה מערכת הביטחון. כל עוד זה לא נעשה, מתעורר החשד שמדובר בהצהרה למטרות יח"צ.
לתכנית הרכבות לבסיס המודיעין העתידי כבר יש הרבה יותר סיכוי להתממש, אבל כאן יש בעיה מסוג אחר שלא נוגעת ספציפית לרגב.
למעשה, התכנית הזו היא הודאה בכישלון קולוסלי של ממשלות ישראל בהשגת המטרה העיקרית שלשמה הוכרז פרויקט מעבר צה"ל לנגב: לפי החזון, היינו אמורים לראות נדידה דרומה של אלפי אנשי קבע ואזרחים שמשתייכים לשכבת הקצפת המובחרת של צה"ל ומערכת הביטחון. הרעיון היה שהם יגורו וישרתו בבאר שבע והסביבה, ישנעו איתם דרומה את הנכסים הכלכליים והאנושיים ויפריחו את השממה הסוציו-אקונומית של הנגב. ובכן, זה לא כל כך פשוט.
ממשלת ישראל החליטה על מעבר צה"ל לנגב כבר ב-2002, אבל חלק מהמהלך מתעכב בגלל שרבים מבין אנשי המודיעין האיכותיים מסרבים לעבור לגור בדרום. טוב להם בחלקים המבוססים של גוש דן. על אף מאמציו הכבירים של ראש העיר באר שבע, רוביק דנילוביץ', מדינת ישראל נכשלה לפי שעה בקידום מטרופולין אלטרנטיבי שיתחרה עם מה שיש לתל אביב והאזור להציע. להעביר את הציוד מהבסיס בגלילות לנגב זו לא בעיה; להעביר את האנשים זה כבר הרבה יותר קשה.
בדיון שנערך בחודש שעבר בוועדה לביקורת המדינה בכנסת, אמר עודד בסיוק, ראש חטיבת התכנון במשרד הביטחון, "יש עדיין נקודות לא סגורות. מעל 5,000 אנשי קבע ובסך הכל 15 אלף משרתים אמורים להגיע לשם, הם מטובי האנשים שלנו, בעלי איכויות שאי אפשר בלעדיהם… רוב האנשים שלנו גרים בגוש דן ומצפון לו, אם לא ניתן להם מענה יחד עם הפתרון התחבורתי הם לא ירדו".
במצב מתוקן, מערכות להסעת המונים נועדו להכניס מדי בוקר ציבור רחב מהפריפריה אל לבו של המרכז, שם נמצאים מרכזי התעסוקה והמסחר. כך גם נוצר ביזור בביקושים נדל"ניים – בכל מטרופולין אירופי אפשר לגור קילומטרים רבים מהמרכז ולהגיע אליו בנסיעה של כמה דקות ברכבת הקלה/תחתית.
מדינת ישראל נכשלה בקידום מטרופולין שיתחרה עם מה שיש לתל אביב להציע. להעביר את הציוד מגלילות לנגב זו לא בעיה; להעביר את האנשים זה כבר הרבה יותר קשה
אצלנו נוצר מצב הפוך: בהיעדר אלטרנטיבה אורבנית ראוי, כולם רוצים לגור בגוש דן, רצוי כמה שיותר קרוב למרכז תל אביב, ומחירי הדיור מאמירים שם בהתאם.
אבל כשרוצים להביא את צה"ל לדרום, צריך להביא אותו, מילולית, ברכבות. או כמו שאמרה נציגה אחרת של משרד הביטחון, "לעד כנראה נצטרך לשנע אנשים מהמרכז, ולכן הדרך לדרום צריכה להיות נעימה, נוחה ופשוטה".
כמה מהח"כים שנכחו בישיבה לא אהבו את הגישה הזו. ח"כ משה ארבל מש"ס אמר כי "התפיסה הזו שאנחנו צריכים לדאוג ולרפד את האוכלוסייה הזו, שהכל יהיה קרוב לבית וגם לסינמה סיטי, היא הזויה", ואילו האלוף בדימוס אלעזר שטרן (יש עתיד-תל"ם) טען כי הפתרון הוא להכשיר ילדים בערד ובדרום לשרת ביחידות העלית של המודיעין, שלפי שעה נראות כמו מועדון סגור של צפון גוש דן.
חשוב להבהיר: הרחבה ושדרוג של רשת הרכבות בין תל אביב ובאר שבע הם יעדים ראויים מבחינה תחבורתית וכלכלית, עם ובלי קשר לסוגיית הצבא. גם רכבת קלה שתחבר בין באר שבע לבסיס החדש היא פרויקט מבורך.
האלוף בדימוס אלעזר שטרן (יש עתיד) טען כי הפתרון הוא להכשיר ילדים בערד ובדרום לשרת ביחידות העלית של המודיעין, שלפי שעה נראות כמו מועדון סגור של צפון גוש דן
רק שכאשר כל זה נועד לאפשר הגעה נוחה ונעימה של אלפי לובשי מדים מהמרכז, המסקנה היא שבכל הנוגע לתכנון ותחבורה, כמו שיודע כל מי שמבלה בפקקים או משתמש בתחבורה הציבורית בארץ, ישראל נוסעת נגד כיוון התנועה.
וזה התחיל הרבה לפני מירי רגב, וספק אם ישתנה בקדנציה הקצרה שלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואני אומר זאת בריש גלי כבר שנים.. בעלויות התקציב הנמוכות משמעותית, בהקמת שדה תעופה בינלאומי בנגב, במקום במקום אחר, אפשר להקים תשתית רכבות מהירות בכל הארץ. כל תושבי המדינה זקוקים להן אף יותר מקומץ אנשים הטס לחו"ל פעמיים בשנה.. ועוד כמה חיילים שמשתמשים פעם, פעמיים בשבוע בתחבורה לצבא וממנו.. ברכה לנגב, היא מתנה למדינת ישראל ולהיפך.