עיון באתר האינטרנט של משטרת ישראל עשוי להיות פעולה מרוממת נפש. קריאה בעמוד המפרט את ייעודה, תפקידיה וערכיה של המשטרה, מרחיבה את ליבו של הקורא.

תפקידיה של המשטרה כוללים, בין היתר, את השמירה על הסדר הציבורי, לחימה בפשיעה, פיקוח והסדרה של התנועה בדרכים, שמירה על ביטחון האזרחים. ערכי המשטרה כוללים הגנה על חיי אדם, שלומו ורכושו, שמירה על החוק ואכיפתו, שמירה על כבוד האדם, יושר וטוהר המידות, מקצועיות, נחישות, דבקות במטרה. אה, כן, ויש ערך נוסף שהוא יסודי לפעולת המשטרה – ממלכתיות.

ערכי המשטרה כוללים הגנה על חיי אדם, שלומו ורכושו, שמירה על החוק ואכיפתו, שמירה על כבוד האדם, יושר וטוהר המידות, מקצועיות ונחישות. אה, כן, ויש ערך נוסף שהוא יסודי לפעולת המשטרה – ממלכתיות

"אנו השוטרים נשרת את טובת הכלל של אזרחי ישראל ואורחיה", נכתב תחת ערך הממלכתיות, "ונעשה זאת כנציגיה של משטרת ישראל ומדינת ישראל בכל פעולה. נפעל לשמירה על החוק, בכל הנסיבות, באופן נייטרלי ומקצועי, ענייני, שוויוני וסובלני, מכובד וייצוגי, באמצעים ובשיטות המותרים על-פי חוק".

שוטרים עוצרים מפגינים בבלפור, 22 באוגוסט 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

ואולם, פעילותה של משטרת ישראל בשבועות האחרונים אל מול הפגנות המחאה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו ואל מול משימות האכיפה של הסגר והגבלות הקורונה – מגלה שהצהרות חגיגיות לחוד ומציאות לחוד. משטרת ישראל איננה מקיימת את ערך הממלכתיות שבו היא מחויבת ושבשמו היא נשבעת.

ממלכתיות פירושה, בין היתר, פעולה באופן שוויוני ונייטרלי, שאיננו מפלה בין מגזרים שונים באוכלוסייה. קצת קשה לראות כיצד האידיאל הזה מתיישב עם הדיווחים על התנהלות המשטרה בשבועות האחרונים.

ממלכתיות פירושה, בין היתר, פעולה באופן שוויוני ונייטרלי, שאיננו מפלה בין מגזרים שונים באוכלוסייה. קצת קשה לראות כיצד האידיאל הזה מתיישב עם הדיווחים על התנהלות המשטרה בשבועות האחרונים

אלפי חסידים השתתפו במסע ההלוויה שהתקיים באשדוד לאדמו"ר מפיטסבורג; אלפי אברכים התגודדו ברחובות ירושלים, בית שמש ובני ברק, ללא מסכות וללא ריחוק חברתי, במסגרת חגיגות "שמחת בית השואבה" – תוך שהמשטרה נמנעת מלהיכנס לאזורים אלה ולפזר את ההתקהלויות. דיווחים שונים מספרים על הסכמות-שבשתיקה בין המשטרה לבין ראשי הציבור החרדי, בדבר הימנעות מאכיפת הוראות הסגר וההגבלות.

המשטרה מרחיקה מתאבלים חרדים בהלוויית האדמו"ר מפיטסבורג, הרב מרדכי לייפר, באשדוד. 5 באוקטובר, 2020 (צילום: פלאש90)

במקביל, המשטרה מכבידה את ידה על מפגיני בלפור והדגלים השחורים המפגינים במאות אתרים ברחבי הארץ. מפגינים כותרו, דו"חות נרשמו, מעצרים בוצעו. גם אגרופים נתקעו. וכל זאת על רקע הדיווחים שהשר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, כינס לפני חודשים אחדים את מחלקת הדוברות של המשטרה, התערב בעבודתה וטען כי המשטרה אינה אגרסיבית מספיק ברשתות החברתיות.

הרקע לסטייה הנוכחית של המשטרה לכיוון פוליטיזציה מלאה, נעוץ באישיותו של אוחנה, שהגיע גם לתפקידו המיניסטריאלי הראשון, במשרד המשפטים, וגם לזה הנוכחי, כזרוע ביצועית מטעם ראש הממשלה הנאשם בפלילים. מטרתו המוצהרת (או הכמעט מוצהרת) היא החרבת הממלכתיות והטיית פעולת המערכות האלה לטובת האינטרסים של הנאשם.

הרקע לסטייה הנוכחית של המשטרה לכיוון פוליטיזציה מלאה, נעוץ באישיותו של אוחנה, שהגיע גם לתפקידו במשרד המשפטים וגם לזה הנוכחי במשרד לביטחון פנים, כזרוע ביצועית מטעם נאשם בפלילים

אוחנה מנצל את העובדה שבצמרת המשטרה לא מכהן מפכ"ל קבוע, כדי להכפיף עוד ועוד קצינים בכירים למרותו. חלק מהקצונה הבכירה מתמסרת לרצונותיו של השר, כדי לא לאבד נקודות במירוץ אחר המינוי למפכ"לות, או סתם כדי לזכות בקידום עתידי. אין פלא אם כך שלשוטרים הודבק לאחרונה, ביותר מהזדמנות אחת, הכינוי "משטרת אוחנה".

בנימין נתניהו ואמיר אוחנה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

שחיקת הממלכתיות והתגברות הפוליטיזציה בפעולות של רשויות אכיפת החוק מעסיקות מדינות רבות בעולם – אלה שעדיין מתרגשות מתקלות שכאלה במרקם העקרונות הדמוקרטיים. בנייר עמדה שפירסם לפני ארבעה חודשים החוקר האמריקאי צ'ארלס הייז, הוא כתב כי "פעולות שיטור אמורות להיות, מעצם טבען, א-פוליטיות, אך באופן הדרגתי פעולות אכיפת חוק הפכו להיות יותר ויותר נגועות בפוליטיקה".

לדבריו, "קשה להפריז בסכנותיה של מגמה זו, מאחר שטשטוש בין זהות לבין חוק, והסתכלות בנכון לעומת שגוי כמייצגת של 'אנחנו' לעומת 'הם', הם ביטוי קיצוני של שבטיות".

להמחשת העניין, אפשר לחשוב על מדינות שבהן הליכים משפטיים מוכרעים על ידי חבר מושבעים ולא על ידי שופטים. הייז טוען שלא ניתן לייצר פסקי דין שיהיו הגונים וצודקים, במצב שבו גישת "אנחנו" לעומת "הם" הופכת לליבת השיקול בדבר חוק וסדר.

מ"מ המפכ"ל מוטי כהן (משמאל) ומפקד מחוז ירושלים דורון ידיד במתחם בלפור במהלך ההפגנות שם, ב-1 באוגוסט 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

גם בישראל, קשה לומר שמהלכיו של אוחנה משקפים איזשהו חידוש או יצירתיות. תקופות של פוליטיזציה עמוקה של רשויות ממלכתיות היו כבר בעברנו.

הקרימינולוג מאיר גלבוע, לשעבר בכיר ביחידות החוקרות של המשטרה, כתב בעבודה אקדמית לפני למעלה מ-20 שנה:

"משטרת ישראל נעה בין השנים בין אוטונומיה לבין פוליטיזציה. רוב הזמן התנהלו הדברים על מי מנוחות, אך היו תקופות שבהן הפוליטיזציה הגיעה לשיא, למשל פיטורי המפכ"ל הרצל שפיר ואולי גם פיטורי המפכ"ל יעקב טרנר. המשטרה צריכה לנווט עצמה בשביל הזהב בין אוטונומיה ונטילת אחריות ציבורית על מעשיה, ובין פיקוח על הרשויות הפוליטיות, המייצגות את ההיבט הדמוקרטי של השלטון".

אלא שבמצב הנוכחי יש בכל זאת חידוש מרענן: מעולם לא עמד בראש ממשלת ישראל אדם הנאשם בביצוע עבירות פליליות והעומד בגינן למשפט תוך כדי כהונתו. ומעולם לא יצאו כמה משרי הממשלה באופן מובהק למלחמת חורמה נגד רשויות אכיפת החוק, בשם האינטרסים של ראש הממשלה הנאשם.

את שאלת הליבה של המצב הנוכחי, היטיב לנסח הפרשן המשפטי משה גורלי, במאמר ב"כלכליסט" מלפני כחודש:

"באיזו מידה משרתת המשטרה אינטרסים פוליטיים של הממשלה, וגרוע מזה, אינטרסים אישיים של ראש הממשלה? וכאשר ראש הממשלה הוא גם נאשם בפלילים, האינטרסים מתלכדים ומתעקמים זה בזה, מצינון התלהבות לחקירת מעורבות נתניהו בפרשת הצוללות אם תיפתח, ועד צינון ודיכוי המפגינים נגדו, ברחובות וברשתות".

ניסיון השבועות האחרונים מלמד שהתשובה לשאלתו של גורלי היא – במידה רבה מאוד.