השבוע חל היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. כל שנה בתאריך הזה אני משתמשת במדיה הזו כדי לספר על התופעה של שתלטנות קיצונית, אשר מרגע שגיליתי אותה, פתחתי במסע של שנים כדי לתת לה מקום בשיח הציבורי שלנו.

השנה הלא פשוטה הזו של משבר עולמי, שהוא האירוע המכונן של המאה הנוכחית, מביאה אותי להבנות ודיוקים גם כלפי התופעה הזו.

מספר הנשים שנרצחו בידי בני זוגן בישראל ובעולם בתקופות הסגר והמשבר הכלכלי החמור בלתי נתפס. הזרקור מופנה, ובצדק, למקרים הקיצוניים ולתמרורי האזהרה שעל כולנו ללמוד בעל פה וללמד אחרות. אך ישנן מערכות זוגיות שלא יסתיימו ברצח ואף אינן כוללות מכות פיזיות כלל, אבל הרמיסה של הנפש והנזק הבלתי הפיך שנגרם לנשים שחיות בהן, חייבים לקבל מקום ונראות.

מספר הנשים שנרצחו בידי בני זוגן בישראל ובעולם בתקופות הסגר והמשבר הכלכלי בלתי נתפס. הזרקור מופנה, ובצדק, למקרים הקיצוניים. אך ישנן מערכות זוגיות שלא יסתיימו ברצח אבל רמיסת הנפש בלתי הפיכה

לא רק מערכות יחסים שבהן יש מכות פיזיות עם סימנים או חלילה נסיון רצח ורצח הן מערכות יחסים שהחברה שלנו אינה יכולה לסבול. גם מערכות יחסים שבהן נשים חוות השפלה יומיומית, התעמרות, כפייה לציית, מעקב מתמיד, חקירות יומיומיות על מעשיהן והגבלה על סוג העבודה או ההשכלה שיוכלו לרכוש הן מערכות יחסים שהחברה שלנו צריכה להוקיע, הן בשיח והן בחוק.

בתקופה הנוכחית, שבה אנחנו מכונסות בתוך הבית, רואות הרבה פחות את החברות שלנו, השכנות שלנו וקרובות המשפחה שלנו, אנחנו עלולות לפספס הזדמנויות להיות אוזן קשבת.

את פגישות העבודה ואפילו פגישות חברתיות, אנחנו מקיימות בזום, בוואטסאפ וידאו או בטלפון. התמונה הדו מימדית שמתקבלת לא תמיד מצליחה להעביר את הסיפור כולו.

אז מה את יכולה לעשות? מה אתה יכול לעשות?

להתקשר, לסמס ולהשתדל להדליק מצלמה, לחברות, שכנות, קולגות בעבודה, כמה שיותר פעמים בשבוע.

לשאול את חברותינו, שכנותינו ודודותינו מה שלומן, להתעניין בחייהן, ולהציע אוזן קשבת ותמיכה, גם (ואולי דווקא) כאשר הכל נראה תקין ואין סימנים בולטים לאלימות.

החיים שלנו עמוסים ולחוצים, אבל אם כל אחד ואחת ימצאו זמן לתקשר עם 5-10 נשים באופן קבוע, ויתנו מקום לספר ולחלוק חוויות מחיי הזוגיות, הן יוכלו לספר על מה שעובר עליהן.

לא רק מערכות יחסים שיש בהן מכות פיזיות עם סימנים או חלילה נסיון רצח ורצח הן מערכות יחסים שהחברה שלנו אינה יכולה לסבול. גם כאלה שבהן נשים חוות השפלה יומיומית, התעמרות, כפייה לציית, מעקב, חקירות והגבלות

הנשים שראיינתי במהלך שנות המחקר הדגישו וחזרו ואמרו:

"אל תוותרו עלי. תמשיכו לנג'ז. בפעם הארבעים שתתקשרו אני אספר הכל".

שתלטנות קיצונית על ציר הזמן, איור: ד"ר אילנה קוורטין

ד״ר אילנה קוורטין היא מחברת הספר "כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות". עבודת התזה שלה עסקה בהכרזת מלחמה של מדינת ישראל נגד חמאס, וכך גם מאמריה בנושא. היא אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים בעבודה ובעולם המשפחה. שותפה לחקיקה בתחומים אלה ומתמחה באלימות נטולת היבטים פיזיים כלפי נשים. היא יזמת פמטק ופועלת לפיתוח אמצעים טכנולוגיים לקידום בריאות נשים. אילנה היא ד״ר למגדר ועורכת דין מומחית לזכויות נשים. אילנה היא אם לארבעה, מתגוררת בישוב הדרומי אליאב.

המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.

בגידת המערב: קריסת האשליות הדיפלומטיות

העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.

מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).

מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.

בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין  מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.