שלטון נתניהו והימין בישראל מתבסס על "הבייס". הבייס, למעשה, מורכב משתי קבוצות: "הבייס הנאמן" ו"הבייס הרעיוני". הבייס הנאמן הוא קבוצה של אנשים שברירת המחדל שלהם היא שייכות לתנועת הליכוד, והתמסרותם למנהיג התנועה היא כשל עובדי אלילים. הבייס הרעיוני הוא קבוצה בציבור המתנכרת למה שלא משרת אותה, ולמען האינטרסים שלה מוכנה לכרות ברית עם השטן.

הבייס הנאמן הוא קבוצת אנשים שברירת המחדל שלהם היא שייכות לתנועת הליכוד, והתמסרותם למנהיג התנועה היא כשל עובדי אלילים. הבייס הרעיוני הוא קבוצה שמתנכרת למה שלא משרת אותה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הבייס הנאמן מובטח לממשלת הימין ולנתניהו. אנשיו, אם יבואו להצביע, יצביעו להם – לנתניהו ולליכוד ולמפלגות הקרובות אליו. את החלק הנאמן של הבייס צריך לתמרץ ולתדלק. את זה עושה נתניהו בהצביעו על "אויבים" בקרב הציבור שאינו משתייך למפלגות הימין או שנמצא בעימות איתו – עם נתניהו. נתניהו מייצר אצל הבייס תחושת עליונות פטריוטית הקוראת לו להגנה מפני האויבים, ורואה שליחות בהתקפה עליהם.

על-מנת לשמר ולהגדיל את כוחם, נתניהו ואיתו שרי הליכוד, פועלים כדי לרצות את הבייס הרעיוני. הם, מנהיגי המדינה, רוצים לרָצוֹת את המתנחלים, והם פועלים על-פי גחמותיהם.

הנוצרים האוונגליסטים מאמינים שעכשיו צריך לחזק את מדינת ישראל כדי שהיהודים ישבו בכל ארץ ישראל, וזאת על-מנת שהמשיח יופיע במהרה בימינו, ואז תשתלט מלכות הנוצרים על הארץ, וליהודים בישראל לא יהיה מקום.

הם – הנוצרים האוונגליסטים – תומכים ביישוב הארץ עכשיו, אז אלה בעלי הברית שלנו.

הנשיא היוצא דונלד טראמפ מוביל זרמים וכוחות אפלים בארה"ב. הוא עוזר לנו – למעשה רק להנהגת הימין – בדגלים וסיסמאות לתקופת הבחירות, אז הוא בעל ברית שלנו. או לפחות היה עד לא מזמן. לפני שהפך למוקצה מחמת מיאוס באופן גורף בכל העולם.

צופי הטלוויזיה במדינת ישראל יכולים היו להיווכח, במהלך הפרעות בשבוע שעבר בוושינגטון, שתומכי הנשיא "ידיד ישראל" לובשים חולצות ועליהן כתוב "קייטנת אושוויץ" או "6 מיליון זה לא מספיק".

מדינת ישראל בהנהגת הליכוד ומפלגות הימין בוגדת בערכי מדינת ישראל וביהודי התפוצות, בתמיכתה בנשיא היוצא ובחבר תומכיו האלימים.

צופי הטלוויזיה במדינת ישראל יכולים היו להיווכח, במהלך הפרעות בשבוע שעבר בוושינגטון, שתומכי הנשיא "ידיד ישראל" לובשים חולצות ועליהן כתוב "קייטנת אושוויץ" או "6 מיליון זה לא מספיק"

רק לחייזר אפשר לספר שאת כל זה לא ראינו ב-4 השנים האחרונות. אנשי הבייס הרעיוני ראו גם ראו. רק שהם מגלגלים עיניים לשמיים, וביבבות ובזעקות של קוזק נגזל הם מצעידים אותנו לבור.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספר נוסף שלו "אכזבה וגאווה - מלחמת יום הכיפורים" יצא לאור ב-2023 בהוצאת "טפר - הוצאה לאור".

מדיניות הבידול בין עזה ליו"ש נמשכת גם בעקבות המלחמה, ואין שינוי בעניין במדיניות בנימין נתניהו והימין הקיצוני.

העולם לוחץ ומעקר יכולת אמיתית לתקוף באופן רחב היקף ברפיח. מה שלא נעשה עד כה כבר יהיה קשה לעשות. נתניהו מורתע. הוא מאיים ונסוג, מפגין שרירים ומתקפל, נחוש בהצהרותיו ורכרוכי במעשיו. סוג של "תפסו אותי שאני לא ארביץ".

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.

התותחים עוד רועמים, דובר צה"ל מתיר לפרסום כמעט מדי יום שם של הרוג נוסף ועוד אחד, המסוקים פורקים את הפצועים בבתי החולים, הידיעות על עשרות אלפי הרוגים פלסטינים ממשיכות לזרום, ברקע שיחות הגישור והתיווך להפסקת אש ולהסכם חטופים – ובמקביל ניצבים ארגוני השלום.

ארגוני השלום שחוו שבר ענק, שלא חוו כמותו בעבר.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

בכניסה לטבריה שמנו ווייז כדי להגיע למלון נוף כנרת, וגילינו שאנחנו בשדה התעופה רפיק אל חרירי בביירות. אולי ווייז צדק. נהג אמבולנס לא אדיב הסביר לנו את הכיוון הכללי, ואחרי נהיגה ברחובות תלולים הגענו לחניה בגינה פורחת, שאכן השקיפה על נוף הכנרת מגובה 300 מטר מעל פני הים.

באתי לשבעה של אהרל'ה. אביו של שי, בן כיתה וחבר טוב.

מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב