ישנן שתי דרכים לנצח בבחירות: חישובים מתוחכמים, והנהגה מעוררת השראה. שתיהן יכולות להביא קולות; רק אחת מביאה כבוד. יריביו של בנימין נתניהו מפסידים לאחרונה ללא כבוד. זה מעורר ייאוש ומסביר את ההתעניינות באהוד ברק, שלמסריו הזועמים יש ניחוח משכר של דבר אמת ללא מורא.

בבחירות הקרובות יש לאופוזיציה יתרונות מרשימים.

כל הרמטכ"לים החיים התגייסו נגד ראש הממשלה, ואיש איש יורה צרורות בדרכו. שלושה כתבי אישום ממתינים לנתניהו בכפוף לשימוע, כולל על שוחד. והוא נתפס על חם מתחמן חסינות למרות הבטחות שלא לעשות זאת. בנוסף, נראה כי אביגדור ליברמן גירש את עצמו ואת תומכיו העולים הרוסים מגוש הימין-דתיים של נתניהו, מעשה מדהים למדי. המדינה נראית כחיה פצועה וזועמת המתרוממת על רגליה האחוריות ומשתוללת כדי להשליך את הרוכב הבעייתי והמבריק מעל גבה.

זה עדיין עשוי להיגמר בדמעות, אלא אם כן האופוזיציה תתקן את דרכה.

בימינו, המשמעות של חישובים מתוחכמים זה ציות ליועצים המנתחים את מה שעבד בעבר. חזון אין להם, ולא על זה משלמים להם. הם לא יזהו את המהפך הקרב ובא.

הם ייעצו ליריביו של נתניהו שלא לעצבן את תומכיו על ידי ציטוט ישיר של האשמותיו המדהימות של היועץ המשפטי לממשלה, אף על פי שהדבר משול להשארת שק מלא כסף ממש על השולחן. הם גם ייעצו נגד ירידה לפרטים ובעד התחמקות ושמרנות שלא מניעים מומנטום ולא בונים מנהיגות.

חישובים מתוחכמים זה גם מי יחבור למי; זה חשוב, אבל לא בזה אעסוק היום. יש דבר חשוב אפילו יותר: רעיונות.

בשנותיו של נתניהו התברר כי ראשי הממסד הביטחוני מתנגדים לסדר היום שלו, במיוחד להעמקת אחיזתה של ישראל בגדה המערבית וגם בהימוריו הפזיזים במסגרת המאבק בעסקה הגרעינית עם איראן (הם בהחלט הבינו שהעסקה לא מאפשרת לאיראן לדהור לפצצה עם פקיעתה).

ייתכן שהחברה הישראלית לא מעריצה את "הגנרלים" כמו בעבר, וזה טוב, אבל אנשים בהחלט ישימו לב אליהם. עד 2019 היתרון הזה של המרכז-שמאל בוזבז, אך זה נגמר עם הקמתה של כחול לבן. והרי התוצאות:

בבחירות 2015, 2,376,498 אנשים הצביעו בעד גוש ימין-דתיים, כלומר 56.5%. מתוכם 451,756 הצביעו בעד מפלגות חרדיות. פירוש הדבר שהימין הלא-חרדי קיבל 1,924,742 קולות. מהצד השני, 1,824,500 הצביעו בעד גוש השמאל-ערבים, כלומר 43.5%, מתוכם כרבע לרשימה הערבית; "השמאל הציוני" קיבל 1,373,616 קולות.

בבחירות 2019 הצביעו 2,391,968 בעד גוש הימין-דתיים (כולל מפלגות שלא נכנסו), כלומר 56.8%, מעט גבוה מבפעם הקודמת. ממספר זה, 507,324 הצביעו למפלגות החרדיות, שם היה בעצם כל הגידול; (1,814,467) הצביעו בעד גוש שמאל-ערבים, מתוכם 388,447 בעד המפלגות הערביות (62,437 פחות מבעבר); כך שבלי המפלגות הערביות זכה "השמאל הציוני" ב -1,426,020 – עלייה של 52,404.

הנהגת הכחול לבן נראית מרוצה מ-35 המנדטים שמהווים תיקו עם הליכוד ברמה המפלגתית למרות שהגוש שלהם הפסיד (לפני שבגידת ליברמן בנתניהו יצרה תיקו 60-60). זה נבע מכך שהמפלגה החדשה זכתה ברוב הקולות של ה"מחנה הציוני" ז"ל בתוספת מאגר יש עתיד. כחול לבן נועדה להגדיל את הגוש מ-53 ב-2015 ל-61, אבל מה שבפועל הושג היה גידול של רק 1.3%, או כ-50,000 קולות. כשני מנדטים בהערכה נדיבה ביותר.

ואפילו הרווח הצנוע הזה נמחק לחלוטין בגין הירידה בשיעור ההצבעה של הערבים, מיותר מ-60% ב-2015 לפחות מ-50% ב-2019. הסיבות לכך רבות: בעיות מימון, כעס על הפיצול ברשימה המאוחדת (שמאז נראה ששוב התאחדה), ותגובה מוטעית לחוק הלאום ( הם ראו בחוק עלבון ובהחרמת הבחירות העניקו לנתניהו פרס). אבל זה כנראה גם נובע מסירובם של ראשי כחול לבן מלחבק אותם (אם כי, יש להודות, העניין הדדי).

כחול לבן לא המציאו את זה; העבודה עשתה מעשה דומה כשבחרה במותג כמו "המחנה ציוני". "המרכז-שמאל" מיואש ופועל כך משום שהוא רואה ששני שלישים מיהודי ישראל מצביעים לגוש ימין-דתיים בכל מערכת בחירות מאז 2001 (למעט בחירות 2006 כאשר קדימה, עדיין עם ההילה של אריאל שרון, דברה אמת). הם עונדים מסכות, מקווים לטוב, וחוטפים על הראש בכל פעם מחדש.

העצה שלי (גילוי נאות: הצעתי את זה ישירות) היא לדבר אמת, כי זה גם נכון יותר וגם בעל סיכויים להצליח. יש מסרים אפשריים שיזכו לתמיכה מפתיעה בקרב היהודים בישראל. זה יביא מצביעים שנוטים לימין אבל אינם קיצונים, וימריץ את הבייס שננטש.

מסרים אפשריים:

• חרדים: בשום מקום בעולם יהודים דתיים לא מתעקשים על תלות בזולת כפי שקורה כאן. אפשר למצוא דרכים לעקיפת העניין הצבאי, בין השאר משום שהצבא אינו יכול לעמוד בדרישות ההפרדה בין המינים, אך יש צורך בשירות לאומי כלשהו. על החרדים להיכנס למעגל העבודה במספרים נורמליים. זאת ועוד: המדינה אינה יכולה לסבסד בתי ספר שאינם מלמדים מתמטיקה, מדע ואנגלית. רוב יהודי ישראל מסכימים עם זה.

• עולים רוסים: אתם ברובכם חילונים, שומרי חוק ומשכילים, ורבים מכם נראים פטריוטים. גוש הימין-דתיים הופך את ישראל למקום לא-מערבי, לא-יהודי ולא חילוני. תמיכה בו מהווה ברית עם אנשים שחושבים שישראל אינה זקוקה לטנקים כל עוד בני הישיבות מתפללים. ליברמן, שעזר לבזיון הזה במשך עשרות שנים, אינו הכתובת הנכונה. אתם שייכים למרכז-שמאל.

• ערבים ישראלים: אנחנו רוצים "לחבק" אתכם. התנהגו כמו המיעוט ההונגרי ברומניה או המיעוט הטורקי בבולגריה – שונים, אך מקבלים את זכותה של קבוצת הרוב למקום אחד תחת השמש. תקבלו שיוון טוטאלי כולל במימון, ומקום ליד שולחן ממשלה ובמקומות הגבוהים ביותר. יהיה נחמד אם תסכימו, כמו גם החרדים, לשירות לאומי.

• ציוניים: אנו נחפש דרכים להיפרד מהפלסטינים בגדה המערבית. למרות שאפרטהייד אינו מילה מדויקת למה שקורה שם, המצב איננו בר קיימא. גם אם הסכם שלום אינו אפשרי כעת, ישראל תחפש ללא הרף פתרונות כדי להימנע ממיזוג עם 3 מיליון פלסטינים נוספים. והיא תפסיק לשפוך מיליארדים על גבי מיליארדים בההתנחלויות. רוב יהודי ישראל מסכימים עם זה.

• ליכודניקים דמוקרטים: העניין הזה של "התגברות" על בית המשפט העליון ברוב פשוט של חברי הכנסת הוא סוג של סוף לדמוקרטיה, שדורשת איזונים. אתם יודעים את זה; אל תאפשרו את זה.

• צרכנים: ישראל אינה ההצלחה הכלכלית שנתניהו מצייר. התוצר לנפש דומה לזה של צרפת רק בגלל השקל החזק שהורס את כוח הקנייה והופך את ישראל לאחת המדינות היקרות בעולם. אפשר אחרת: רוב האדמות בידי המדינה, והיא שיכולה לשבור מונופולים, לעשות רפורמה במיסוי, להפסיק לבזבז משאבים ולהאיץ את הבנייה. צריך להתרכז בדבר הנכון, לראשונה זה שנים.

אם מנהיגי האופוזיציה ידברו כך, הם אכן יאבדו את הגזענים והחרדים בדיוק כמו שהיועצים מזהירים. לא נורא: הקולות האלה לא באמת שם. בתמורה יגיעו קולות חדשים. אולי, הפלא ופלא, האופוזיציה תעורר השראה.

וגם אם יפסידו שוב, לפחות יעשו זאת על המגרש. עדיף כך. עדיף בראש מורם.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan