המחזוריות המאפיינת את מערכות הבחירות בשנתיים האחרונות מתבטאת גם במחזוריות צפויה ב"משדרי המדגמים" בשלושת הערוצים הגדולים (11, 12, 13): ב-22:00 שולפים את כל התותחים – סוקרים ופרשנים, עמודות ובדרנים-מלווים – כדי לבשר על "התוצאות". בפרומואים ממתיקים סוד ש"אולי בעשר ודקה יונית תכריז על מנצח", למרות שכולם יודעים שבשעה הזאת יונית תהיה במבוכה ממש כמונו.

הגדיל לעשות הסוקר פרופ' קמיל פוקס שהעז להכריז כבר בשמונה על "הכרעה דרמטית", ו"מדגם שכמותו לא זכור לי" – בצעד מחוצף שמשולבים בו גם פייק ניוז, גם יוהרה וגם חוסר התחשבות בכללי המשחק (שהרי בשעה הזאת יש עוד עשרות אלפים שהולכים לקלפי).

"בכל שנותיי לא ראיתי תוצאות כאלה" pic.twitter.com/3uVr3qqM1p

— בתיה גלעדי ➖ batia giladi (@batiag) March 24, 2021

ואז, אחרי ליל שימורים מגיע הבוקר, ועמו ה"דרמה" העיקרית שמתבטאת בספירת קולות האמת: מה יקרה עם הגושים, מי יאבד את המנדט הקריטי, האם רע"ם תעבור את אחוז החסימה. סך האירועים החדשותיים והתפניות המפתיעות גדול, לפחות פוטנציאלית, מזה שבתחילת הערב קודם לכן.

אבל דווקא בשעות האלה מפקירים הערוצים את הזירה העיתונאית למלל סרק עם כל הפרשנים, הפרשנים-מטעם או יועצי התקשורת שלא הספיקו לעשות סיבוב בלילה. וכך, כאשר מתחיל הבלבול המתמטי הנובע מזרימה של קילוחי הצבעות מקלפיות באזורים גיאוגרפיים שונים, איש באולפן לא יודע להסביר וגם לא טורח לברר באמת, מה המקור לתנודות.

וכך, כאשר מתחיל הבלבול המתמטי הנובע מזרימה של קילוחי הצבעות מקלפיות באזורים גיאוגרפיים שונים, איש באולפן לא יודע להסביר וגם לא טורח לברר באמת, מה המקור לתנודות

בבחירות בארה"ב, שלב ספירת הקולות לוקח לפעמים הרבה יותר זמן מאשר אצלנו, כפי שכבר הומחש בבחירות האחרונות ומורטות העצבים לנשיאות ארה"ב. אבל שם הערוצים לא מסתפקים בדברת כדי להעביר את הזמן, ומציבים קיר מידע אלקטרוני מרשים, אשר באמצעותו ניתן "לשחק" במספרים ולחפש אחר הקולות.

מלך הז'אנר הוא העיתונאי ג'ון קינג בסי-אן-אן שבמשך שעות מגדיל ומקטין מחוזות, משווה אחוזי הצבעה ומנתח בקור רוח מרתק מגמות עובדתיות. בפוקס ניוז פועל דגם דומה למדי של אינפוגרפיקה.

באמצעות הגישה הזאת הפרשנים הופכים להיות הרוטב מעל הבשר העובדתי ולא סתם מייצרי ולועסי מידע חסר משמעות או הגיגים ממוחם הקודח.

כי יש הבדל עצום בין אמירה כמו "יתכן שמנסור עבאס יעבור את אחוז החסימה" לבין המחשה על לוח אלקטרוני איפה נמצאים הקולות הפוטנציאליים שאולי נותרו לו, או איפה המגמה השתנתה מהפעמים הקודמות. בלי מידע כזה, אני מתקשה בכלל להבין למה אנחנו צופים בקשקשת הזאת – מלבד אולי הנאה מזוכיסטית או האנג-אובר צרבתי מליל השימורים.

יש הבדל עצום בין אמירה כמו "יתכן שמנסור עבאס יעבור את אחוז החסימה" לבין המחשה על לוח אלקטרוני איפה נמצאים הקולות הפוטנציאליים שאולי נותרו לו, או איפה המגמה השתנתה מהפעמים הקודמות

שיהיה ברור: אין פה ביקורת על העיתונאים בחדשות. חלקם מבצעים בדיוק את תפקידם ומדווחים מה שידוע להם באותה השעה. הביקורת היא מערכתית.

ההנחה של עורכי החדשות הבכירים היא שמרבית הצופים פשוט לא מתעניינים בדאטה – כלומר שנתונים, פילוחים ומגמות מעסיקים אותם רק במקרה של מגפה כמו קורונה (וגם אז באופן מוגבל – כדי לדעת אם אני הולך לחלות או למות) או באופן תלוש בתוצאות סקרים (שגם הם לרוב שטחיים לתפארת, ונושאים אופי של מרוץ סוסים).

ספק אם מישהו בצמרת אחד משלושת הערוצים חשב אפילו על האפשרות להשקיע כוח אדם, זמן וכסף במלחמה על הבנת מפת ההצבעה של ישראל. וזה כולל את הערוץ הציבורי, שבידו המנדט להתרכז באיכות המידע על חשבון סחרחרת הפיתויים הריקה.

נדמה לי שהראשון מבין מערכות החדשות הטלוויזיוניות שיפנים את המציאות לפיה מדגמים הם מתאבן נחמד, אבל תוצאות האמת הן דרמה מתמשכת שזקוקה לפיענוח מידע – ירוויח צופים, יוקרה ואולי גם סקופים.

שוו בנפשכם את אושרו של עיתונאי אשר היה מצליח לנתח בשעה תשע בבוקר, על פי המחסור בקלפיות מסוימות או ניתוח מספרים, את הפתעת מנסור עבאס או מדגים באופן מושך עיניים התפלגות של מצביעים על פי אזורים בזמן שהמספרים זורמים פנימה?

שוו בנפשכם את אושרו של עיתונאי אשר היה מצליח לנתח בשעה תשע בבוקר את הפתעת מנסור עבאס או מדגים באופן מושך עיניים התפלגות של מצביעים על פי אזורים בזמן שהמספרים זורמים פנימה?

נכון שהיו פרשנים שאמרו באולפן ש"אנחנו שומעים שעבאס קרוב לאחוז החסימה" ו"עבאס טוען כל הלילה שהוא יעבור" – אבל בחייאת, זה לא רציני. "אנחנו שומעים" יכול להיות מוועדת הבחירות, מיועץ התקשורת של עבאס, או מהדודה רוחמה בחיפה שיש לה שכנים ערבים שעברו מהמשותפת לעבאס.

לצופה מגיעה תשובה שמבוססת על נתונים, ואלה זורמים כל העת מאחורי הקלעים, באופן דיגיטלי ונגיש מוועדת הבחירות המרכזית, בזמן ששיירת הלהגנים מפריכה ליד השולחן בלונים באוויר.

ואם כבר דיברנו על עבאס, כדאי להזכיר שאין דבר מגוחך (או גזעני) יותר מלדבר במשך שעות על "הקול הערבי" מבלי לדבר אפילו עם ערבי אחד לרפואה. התקדמתם עם פאנלים מגוונים מגדרית, אז יש תקווה שתפנימו בסוף שערבים בישראל מדברים עברית, ויכולים לדבר ולהסביר מגמות בציבור שלהם בעצמם.