המפגש הווירטואלי שערך אתמול שר האנרגיה יובל שטייניץ עם עיתונאים – שהוקדש להצגת יעדי האנרגיה של המשרד לעשורים הקרובים – נפתח בפליטת פה פרוידיאנית: שטייניץ הזכיר את ועידת האקלים שמכנס השבוע ממשל אובמה. "ביידן", מיהרו לתקן אותו, "ביידן".

ההתייחסות הבאה של שר האנרגיה לממשל האמריקאי כבר הייתה לחלוטין לא מקרית: שטייניץ ציין שברגעים הראשונים לכהונתו של דונלד טראמפ, מייד לאחר שהנשיא הנכנס הודיע על פרישת ארצות הברית מהסכמי האקלים, הוא (שטייניץ) הודיע שזו שגיאה קשה ושישראל דבקה בהתחייבויותיה לצמצום פליטות גזי החממה.

או בתרגום לפוליטית מדוברת: ממשל נתניהו השלים עם העובדה שטראמפ הוא היסטוריה לא רלוונטית, כבר אפשר להשמיץ בגלוי את הכחשת האקלים שלו. המלך מת, יחי המלך החדש – אפילו אם הוא דמוקרט.

ג'ון קרי, השליח המיוחד של ממשל ביידן לענייני משבר האקלים (צילום: AP Photo/Michel Euler)

יום אקסטטי משהו עבר אתמול על ממשלת ישראל בזירת האקלים. רגע לפני יום כדור הארץ (22 באפריל, חמישי הקרוב) וועידת האקלים (הווירטואלית) שיכנס נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בסוף השבוע הקרוב בהשתתפות 40 מנהיגי מדינות – ביניהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הציגו משרדי האנרגיה והגנת הסביבה תוכניות שאפתניות (לכאורה, תלוי את מי שואלים) להתמודדות עם משבר האקלים.

במשרד האנרגיה הציבו יעד של צמצום 80% בפליטות גזי חממה עד 2050; המשרד להגנת הסביבה ניסח הצעת חוק אקלים לפיה עד 2050 ישראל תצמצם ב-85% את הפליטות שלה; מצויד במספרים האלה, נתניהו יוכל לעשות בוועידת האקלים את מה שהוא כל כך מצטיין בו – לפזר הבטחות. מארגני הוועידה מוזמנים לברר עם אחד, בני גנץ, מה שוות ההבטחות של ראש ממשלת ישראל.

לפי התרשמותי, שטייניץ, גמליאל ובוודאי אנשי הדרגים המקצועיים במשרדיהם, באמת היו רוצים להוביל את ישראל למהפך אנרגטי וסביבתי.

שטייניץ אמנם מתעקש להגן עד היום על מתווה הגז שבו לקח חלק משמעותי, אבל דומה שבשנים האחרונות נפל לו האסימון והוא דוחף במרץ להגדיל את נתח אנרגיית השמש במשק החשמל הישראלי.

פאנלים סולאריים במדבר ליד אילת (צילום: משה שי/פלאש 90)

גמליאל חתומה על כמה מהלכים ראויים במשרד להגנת הסביבה וקידום חוק האקלים יכול להיות מהלך סיום ראוי לכהונתה – בהנחה שבממשלה הבאה היא תכהן בתפקיד אחר או כלל לא תהיה חברה בה.

הבעיה היא שבסיטואציה הפוליטית הנוכחית, של ממשלת מעבר לא מתפקדת וערפל שעוטף את הכול, כל תכנית עתידית או הצעת חוק, משמעותיים ככל שיהיו, הם לא יותר ממילים ברוח.

בסיטואציה הפוליטית הנוכחית, של ממשלת מעבר לא מתפקדת וערפל שעוטף את הכול, כל תכנית עתידית או הצעת חוק, משמעותיים ככל שיהיו, הם לא יותר ממילים ברוח

חוק האקלים של המשרד להגנת הסביבה נוסח בשיתוף פעולה עם משפטני "אדם, טבע ודין", עניין שאין לזלזל בו; אבל מה שהוגדר אתמול בהודעת המשרד להגנת הסביבה "חוק היסטורי" הוא בסך הכול טיוטה שמוצגת להערות הציבור ומשרדי הממשלה (ממשרד האוצר כבר החלו להישמע הסתייגויות) במציאות שבה למעשה אין ממשלה ומי יודע מתי תהיה ובאיזה הרכב. אפשר לומר בעדינות שריכוז הפחמן ההולך וגדל באטמוספירה לא צריך בשלב זה לחשוש למעמדו.

הבעיה השנייה היא, שהתמודדות עם משבר האקלים זה משהו שצריך לעשות ביחד. כל משרדי הממשלה והגופים השלטוניים במדינה צריכים לשלב ידיים בפרויקט העצום הזה שנוגע בכל תחומי החיים. צמצום פליטות ושינוי יסודי של תמהיל האנרגיות במשק עוברים דרך מערך התחבורה, הבנייה, הפסולת, החקלאות ועוד.

תחבורה ציבורית. אילוסטרציה (צילום: Hadas Parush/Flash90)

אם יש דבר שמתקשה להתרומם במדינת ישראל, אלה מהלכים מורכבים שמחייבים סינכרון, שיתוף פעולה בין-משרדי, ויתור של פוליטיקאים ופקידים על האגו והקפאה של הנטייה המוכרת להאשמות הדדיות.

אם יש דבר שמתקשה להתרומם במדינת ישראל, אלה מהלכים מורכבים שמחייבים סינכרון, שיתוף פעולה בין-משרדי, ויתור של פוליטיקאים ופקידים על האגו והקפאה של הנטייה המוכרת להאשמות הדדיות

והנה, כבר בנקודת הזינוק אפשר להבחין בסדקים: האווירה בתקופה האחרונה בין משרדי הגנת הסביבה והאנרגיה, רעילה למדי, בלשון המעטה. אקלים בריא אין שם.

שטייניץ לא היסס להתרפק אתמול באוזני העיתונאים על תקופת כהונתו של השר הקודם להגנת הסביבה זאב אלקין, הטיח בעיתונאית שהציגה שאלה מאתגרת שהיא "מדבררת את המשרד להגנת הסביבה" ודאג למתוח קו עבה בין הביצועים של משרדו לבין אלה של הממשלה. אנחנו נעמוד בהתחייבויות שלנו, הדגיש שר האנרגיה, השאלה מה יקרה עם הטיפול בפסולת – רמז עבה לכישלונו של המשרד להגנת הסביבה בתחום הזה.

גם גמליאל הפנתה לעמיתיה שרי הממשלה קריאה נרגשת "להיישיר מבט אמיץ אל המציאות, להבין כי אנו בעת חירום ולתמוך בחוק האקלים שאנחנו מובילים". ובקיצור – אם זה לא יעבוד, אתם כבר יודעים מי אחראי.

מחאת האקלים בתל אביב, ב-27 בספטמבר 2019 (צילום: תמי גנות, אדם טבע ודין)

בינתיים, בהווה, היה קצת מוזר לשמוע את שטייניץ מתהדר בעמידה מוחלטת בהתחייבויות בתחום האנרגיה והאקלים, בשעה שההתחייבות המפורשת ל-10% אנרגיות מתחדשות ב-2020 לא התממשה (לפי נתוני משרד האנרגיה עצמו, השנה הסתיימה עם 7% אנרגיות מתחדשות). הסגרים והקורונה אמנם מספקים נסיבות מקילות, אבל עדיין מדובר בכישלון.

ארגוני סביבה, בראשם גרינפיס, כבר מתחו אתמול ביקורת על היעדים שהוצגו וטענו שהם לא מספיק שאפתניים. אבל השאלה האמיתית כרגע היא לא מה המספר הנכון שצריך להציב כיעד ל-2050, אלא מה בכלל הסיכוי שמשהו מתוך זה יתממש.

ארגוני סביבה כבר מתחו אתמול ביקורת על היעדים שהוצגו וטענו שהם לא מספיק שאפתניים. אבל השאלה האמיתית כרגע היא לא מה המספר הנכון, אלא מה בכלל הסיכוי שמשהו מתוך זה יתממש

בינתיים ישראל תקועה עמוק בשלב הדיבורים. מדברים על שלום ומחרחרים מלחמה; מדברים על תחבורה ציבורית ותקועים בפקקים; מדברים על אנרגיית שמש – וכשהאזרח שאול, כמו שפרסמנו כאן לפני שבוע, מבקש להתקין פאנלים סולאריים על גג ביתו, העירייה מסרבת בטענה שהם מכערים את השכונה. ככה יהיה קשה להגיע רחוק.