הודו נכנסה בתחילת השבוע למצב חירום לאומי. עם מעל ל-15.5 מיליון נדבקים בקורונה – עלייה של 129% במספר המאובחנים בשבועיים האחרונים; וכ-183 אלף מתים נכון להבוקר (רביעי) – עלייה של 114% במספר המתים בשבועיים האחרונים – מדברים שם על לא פחות מקטסטרופה, שאנחנו כנראה רק בתחילתה.
בשבוע החולף, הודו נמצאת במקום השני בעולם – אחרי ברזיל – במספר המתים לנפש מנגיף הקורונה; וכשליש מכל המתים מהנגיף בעולם כולו, מתו בהודו.
ברשתות החברתיות ההודיות מופצים אלפי סרטונים של חולים במחלקות קורונה צפופות, לוויות ושריפת גופות של מתים מקורונה. כל בתי החולים בהודו מתחננים לסיוע. מיטות, תרופות, חמצן, בדיקות. מערכת הבריאות ההודית, שמשרתת 1.4 מיליארד בני אדם – כמעט חמישית מאוכלוסיית העולם – על סף קריסה.
דודו קינן, איש עסקים ישראלי שחי בבנגלור ומנהל חברה המתמחה בהשמה וניהול של עובדים הודיים לחברות ישראליות, מרגיש את המשבר הזה היטב.
"בתקופת הקורונה לקחנו צעדים מאוד דרסטיים לגבי שמירה על העובדים שלנו. אני יכול להגיד שעד לפני שבוע הצלחנו. יש לנו 350 עובדים הודים שאנחנו מנהלים. עד לפני שבוע היה לי מקרה אחד של עובד שחלה. רק בשבוע האחרון יש לי 12 מקרים כאלה. ומסביב גם קרובי משפחה של עובדים שחלו. וקרובי משפחה של עובדים שמתו מקורונה. זה קורה רק עכשיו.
"חד משמעית, מדובר באסון. אי אפשר לתאר את זה אחרת. ראיתי עכשיו שהצ'יף-מיניסטר של דלהי (התואר המקביל בהודו למושל מדינה בארצות הברית – א.ב.ד), אדם ששולט שליטה ישירה על החיים של 35-37 מיליון איש וכמובן על בירת המדינה כולה, צייץ בטוויטר 'אין חמצן בבתי החולים בדלהי. נא להביא לנו חמצן'. עכשיו תשאל בטח למה אין חמצן בדלהי?"
למה אין חמצן בדלהי?
"בשביל זה אתה צריך להבין את הפוליטיקה של הודו בכלל, ובפרט את הפוליטיקה בהודו סביב הקורונה".
המחאה הגדולה בעולם
בדיוק לפני שנה, ב-23 באפריל 2020, התקשרתי לקינן ובראיון לזמן ישראל הוא סיפר לי על ההצלחה ההודית המרשימה בהתמודדות עם המגפה, שרק התחילה. בכל הודו היו אז כ-20 אלף חולים ופחות מ-700 מתים – מספרים חסרי משמעות ביחס לגודל האוכלוסייה. ממשלת הודו נקטה בשורה של צעדי חירום דרמטיים, והרושם היה שהיא מתמודדת יפה עם האתגר.
"עד לפני חצי שנה, התחושה בגדול בדעת הקהל ההודית הייתה שממשלת הודו בראשות נרנדרה מודי טיפלה בקורונה בסדר", אומר קינן, "הודו זיהתה את הבעיה איפשהו באמצע מרץ 2020. מסוף מרץ 2020 ננקטו צעדים חריפים כאלה ואחרים. אנחנו דיברנו באפריל. הלחץ התחיל להשתחרר איפשהו באמצע יוני.
"באמצע יולי הגענו ל'נורמלי החדש'. עד אמצע יולי הכול היה נראה בשליטה. מה שקרה מאמצע יולי – לדעתי, כחלק מתחושת השליטה הזו – זה שמודי החליט להעביר את חוקי החקלאות החדשים שלו".
"באמצע יולי הגענו ל'נורמלי החדש'. עד אמצע יולי הכול היה נראה בשליטה. מה שקרה מאמצע יולי – לדעתי, כחלק מתחושת השליטה הזו – זה שמודי החליט להעביר את חוקי החקלאות החדשים שלו"
הכוונה לתיקוני חקיקה דרמטיים, ששינו לחלוטין את מעמדם של החקלאים בהודו, והועברו בהליכי חקיקה חפוזים ושנויים במחלוקת, שנכנסו לתוקף ב-28 בספטמבר 2020, כשנשיא הודו חתם עליהם. בהודו 60% מהאוכלוסייה מתפרנסת מחקלאות. או במילים פשוטות: אחד מכל עשרה אנשים בעולם הוא חקלאי הודי.
"החוקים של מודי אלה חוקים מאוד-מאוד מרחיקי לכת", אומר קינן. "בוא נזכור: רוב החקלאים ההודים מתפרנסים לא כשכירים אלא בתור בעלים של חלקות קטנות. של דונם, חצי דונם, רבע דונם. הרבה פעמים יש שלוש משפחות, שהן ביחד הבעלים של שני דונם. זה כלום. כל חקלאי יגיד לך שמשני דונם אי אפשר לעשות דבר.
"ולכן הניצולת של החקלאות בהודו היא בין הנמוכות בעולם. היא נמוכה ברמה של אפריקה המשוונית. יש לזה מיליון סיבות, אבל הסיבה המרכזית היא החלוקה הזו לתת-חלקות מאוד מאוד קטנות. אי אפשר לעשות עם זה כלום.
"חלקה חקלאית ממוצעת בארצות הברית היא של מאות דונם. ויש הרבה חלקות של יותר מאלף דונם. חלקה חקלאית ממוצעת באירופה זה 150-200 דונם. זה פחות או יותר הגודל בישראל. אצלנו זה אולי טיפה יותר קטן. בהודו, החלקה הממוצעת היא משהו כמו דונם. אולי אפילו פחות. אז אי אפשר להשקיע בטפטוף. אי אפשר לחרוש. אי אפשר לעשות כלום עם חלקות כל כך קטנות.
"אבל בוא לא נשכח שזה גם הרכוש של כמה מאות מיליוני אנשים. אם אתה לוקח מהם את הבעלות על החלקה – אתה לוקח מהם את כל מה שיש להם בעולם.
"זו בעיה א'. בעיה ב' היא שהודו מתייבשת בקצב מטורף. ב-15 שנים האחרונות, על פי הערכות, שאבו משהו כמו חצי ממי התהום של הודו. בהודו רוב ההשקיה מתבצעת ממי תהום, לא כמו בישראל.
"לישראל יש מערכת מאוד מפותחת של אגירת מים, השבת מים, הולכת מים. ומים בישראל עולים כסף. בהודו מים לא עולים כסף. יש לך חלקה? אתה חופר הכי עמוק שאתה יכול, אתה מוצא מים, והם שלך. מים לחקלאים לא עולים כסף.
"אז נוצר מצב שעד לפני כמה שנים לא היה שום תמריץ לחסוך במים. ואז בבת אחת, ב-15 שנים האחרונות, יחד עם ההתחממות הגלובלית, אנחנו רואים התייבשות של הודו. גם אם הודו לא הייתה כל כך מתחממת וכל כך מתייבשת זו הייתה בעיה. אבל ברמת החום והיובש, זו הפכה להיות בעיה מטורפת.
"ואז מודי מחליט – תוך ניצול אווירת החירום של הקורונה, בהחלטה שהיא על גבול החוקיות – להעביר חוקים שמשנים את החקלאות בהודו מהקצה אל הקצה. הוא ביטל את המחירים המוסדרים מראש של סחורה חקלאית. בהודו, כל מי שמגדל גידולים בסיסיים – עגבניות, בצל, עדשים וכן הלאה – יכולים למכור את התוצרת שלהם במחיר מובטח מראש לממשלה. יש מנגנון של הבטחת מחיר לחקלאים.
"הדבר המשמעותי השני שבוטל זה חוק שלא איפשר לחברות חקלאיות לעשות ליסינג של שטח. אי אפשר היה לבוא לחקלאי הודי ולהגיד לו 'אתה תגדל לי, ונשלם לך איקס רופי עבור התוצרת'. ואי אפשר היה להעביר שטחים חקלאיים לחברות זרות. המשמעות של שינויי החקיקה האלה בפועל היא שכל האיכרים הקטנים בהודו יהפכו לאריסים. לצמיתים של תאגידי ענק שישתלטו על השטחים החקלאיים בהודו".
"המשמעות של שינויי החקיקה האלה בפועל היא שכל האיכרים הקטנים בהודו יהפכו לאריסים. לצמיתים של תאגידי ענק שישתלטו על השטחים החקלאיים בהודו"
על הרקע הזה התעורר בהודו גל מחאה עצום. "זו המחאה הכי גדולה בהיסטוריה של המין האנושי", אומר קינן, "מאות מיליוני מפגינים".
המחאה החלה בפאנג'ב, המדינה שנפגעה הכי קשה מהחקיקה החדשה, ומשם התפשטה לרג'סטאן, הריאנה ומדינות נוספות בהודו. ב-26 בנובמבר נערכה שביתת הזדהות בכל רחבי הודו, שהקיפה 250 מיליון שובתים ומפגינים.
מאות אלפים החלו לצעוד לעיר הבירה דלהי. משטרת הודו ניסתה לעצור אותם בהתזת סילוני מים וגז מדמיע, אבל נכשלה. מאות אלפי חקלאים זועמים הגיעו לדלהי, ורבים ממשיכים להפגין בבירה עד היום.
וככה אנחנו מגיעים לפוליטיקה ההודית ולקשר בינה לבין המגפה שמשתוללת שם עכשיו.
הפוליטיקה של הנגיף
מפברואר 2021 החלו להיערך בחירות בחלק מהמדינות שמרכיבות את "ארצות הברית של הודו". שתי מדינות הודיות גדולות מאוד – בנגל וטאמיל נאדו – משכו את עיקר תשומת הלב. זוכרים את הציוץ הנואש של מושל דלהי, שהתחנן בתחילת השבוע בטוויטר לחמצן? זה ההסבר למצוקה שלו.
לפי הדיווחים בעיתונות בהודו, בדלהי אין חמצן, כי השליטה על החמצן היא של משרד הבריאות, שהוא פדרלי. ומשרד הבריאות מנתב עכשיו את מעט החמצן שיש בהודו, למדינות שבהן מתקיימות בחירות.
בדלהי אין חמצן, כי השליטה על החמצן היא של משרד הבריאות, שהוא פדרלי. ומשרד הבריאות מנתב עכשיו את מעט החמצן שיש בהודו, למדינות שבהן מתקיימות בחירות
"ככה אומרים. מה שקרה זה שאם לפני תקופת הקורונה מודי חשב שהוא יוכל לזכות בשתי מערכות הבחירות האלה בקלות יחסית, אחרי כל המהומות בגלל הפגנות החקלאים, היה לו די ברור שהוא הולך להפסיד", אומר קינן.
ולכן, כנראה, מודי היה חייב לעשות שני דברים: לקיים אספות בחירות המוניות, ולשלהב את דלת העם שלהוב דתי.
הבעיה היא, שאתה לא יכול לשלהב שלהוב דתי בלי להתיר עלייה לרגל למקדשים. ואם לאורך כל 2020 כל האירועים הדתיים נאסרו, הרי שבתחילת 2021 מודי שיחרר את זה – התיר את כל אספות הבחירות ופותח את המקדשים. וזה מה שהביא את הקורונה.
איך נראה עכשיו הקרב על החיסונים בהודו? מי מקבל ומי לא?
"אני לא חושב שיש קרב על החיסונים. למיטב ידיעתי. עד לפני שבועיים לא הייתה פה היסטריית חיסונים בכלל. גם לא שמעת מכחישי קורונה, או מתנגדי חיסונים. ההיסטריה היא עניין של הימים האחרונים, סביב הקורונה בכלל ובנושא החיסונים בפרט.
"מה שקורה פה בשבוע האחרון זה לא יאמן. גם מבחינת מספרים וגם מבחינת ההשלכות של זה. אין מיטות אשפוז פנויות בהודו. נקודה. על כל מיטה יש מישהו שמחכה מחוץ לבית החולים שמישהו ייצא".
"מה שקורה פה בשבוע האחרון זה לא יאמן. גם מבחינת מספרים וגם מבחינת ההשלכות של זה. אין מיטות אשפוז פנויות בהודו. נקודה. על כל מיטה יש מישהו שמחכה מחוץ לבית החולים שמישהו ייצא"
פחד אלוהים.
"אני מחובר פה לאנשים שהם בהנהלות של רשתות בתי חולים והם אומרים לי חד משמעית: אין לנו מיטות. ובערי הספר המצב ממש גרוע".
מה אתה רואה כשאתה יוצא לרחוב בבנגלור?
"בבנגלור גם לפני חודש אנשים הלכו עם מסכות ברחוב. שמרו. דלהי נכנסה לסגר. מומביי כנראה תעשה את זה גם. בבנגלור הכל עוד פתוח. אני לא צופה משהו דומה בבנגלור בימים הקרובים. אבל אי אפשר לדעת".
אצלנו קופות החולים ניהלו את מבצע החיסונים. איך הוא מתנהל בהודו?
"משרד הבריאות ההודי הוא למרבה הפלא משרד ממשלתי יחסית מסודר. למרות שרוב בתי החולים בהודו הם בתי חולים פרטיים, יש למשרד הבריאות פה סמכויות מיוחדות. משרד הבריאות יכול לכפות על בתי החולים הפרטיים להשתלב בשרשרת ההפצה. הוא אומר להם איך יתבצעו החיסונים, מה הקריטריונים לחיסונים וכמה לגבות עבור החיסונים. ובתי החולים פשוט עושים מה שאומרים להם".
כמה עולה חיסון?
"250 רופי למנה. 500 רופי לחיסון (כ-21.5 שקל – א.ב.ד). אבל בבתי החולים הממשלתיים החיסונים ניתנים בחינם, כשההנחה היא שאנשים שידם לא משגת הולכים לבתי חולים ממשלתיים להתחסן".
כלומר, אין מצב שלא תתחסן בגלל עוני.
"לא. יש עכשיו כ-15 מיליון מחוסנים בשתי מנות. כל יום מעכשיו יתווספו חצי מיליון שמקבלים את המנה השנייה. מעוד שבוע זה יעלה למיליון איש שמקבלים את המנה השנייה כל יום. אני מאמין שעם כמות החיסונים שמונפקת עכשיו כבר באמצע יוני נראה ירידה בתחלואה ובאמצע יולי נגיע למצב שהוא סביר".
בגואה חוגגים כרגיל
ביום שישי התחילו להרגיש את הלחץ אפילו בגואה. במדינה ההודית הקטנטנה והרגועה, ששוכנת בחוף המערבי של תת היבשת ואהובה על ישראלים במיוחד, דיווחו על 927 מקרים חדשים של חולי קורונה ושישה מקרי מוות – המספר הגבוה ביותר של חולים ביום אחד מאז פרוץ המגפה שם.
פראמונד סאוואנט, מושל גואה, הודיע שלעת עתה ממשלתו לא שוקלת להטיל סגר כללי, כמו זה שהוכרז בדלהי, אבל הכריז על הגבלות שונות על התכנסויות.
ההודעה שיצאה מטעמו מזכירה את ההבדלים בין הפיל ההודי הענק לידידתו הטובה מהמזרח התיכון: "אני מצטער לומר את זה, אבל אנשים מזמינים 5,000-10,000 אורחים לאירועים שונים. אנא – אל תזמינו כל כך הרבה ושמרו מרחק מאירועים המוניים כאלה".
גואה היא מקום מושבם של כמה עשרות ישראלים, שנשארו שם גם בתקופת המגפה. רבים מהם מגדלים שם את ילדיהם. ישראלית שחיה בגואה כבר יותר מעשרים שנה אומרת שבקהילה הישראלית הקטנה עוד לא מרגישים לחץ מיוחד, וגם אין בינתיים דיבור חזק על החיסונים. היא מספרת שמבחינתה הקסם של גואה נמשך, כמו תמיד, לאורך כל השנה האחרונה ("אבל אני הרבה בבית").
אודי אטינגר, ישראלי בן 42, שמנהל בגואה מסעדה פופולרית בשם ארטג'ונה, מרגיש כמוה. "אני אתחיל ואומר שמה שקורה עכשיו בגואה סביב הקורונה זה הכול פוליטי. מספטמבר ועד לפני שבועיים לא דיווחו בגואה בכלל על חולים.
"בספטמבר הפסיקו לדווח. זה קרה בדיוק באותו זמן שגואה פתחה את הגבולות שלה ואפשרה להמוני תיירים הודיים להגיע אליה. עכשיו, כשנגמרה עונת התיירות, מאוד נוח להם לדווח שיש עלייה.
"אבל אין פה שום לחץ ושום דבר. יש פרסומות בטלוויזיה שמנסות להשפיע על הציבור ללכת להתחסן. זה לא כל כך עובד. רוב הציבור פה מאוד אדיש לעניין הזה. אין לו כוונה להתחסן.
"אבל אין פה שום לחץ ושום דבר. יש פרסומות בטלוויזיה שמנסות להשפיע על הציבור ללכת להתחסן. זה לא כל כך עובד. רוב הציבור פה מאוד אדיש לעניין הזה. אין לו כוונה להתחסן"
"כרגע בתי החולים מאפשרים לבני 45 פלוס להתחסן. והחיסון בחינם. אני בן 42 אז עוד לא התחסנתי. לי יש תעודות, אבל אני לא תושב, אז החיסון יעלה לי 250 רופי, שזה בדיחה. וכל בתי החולים כרגע פתוחים ועם חיסונים.
"מעבר לזה – המסיבות פה ממשיכות כרגיל. גם טראנס. גם טכנו. עד לסוף החודש, שאז הן נגמרות בלי קשר לקורונה. בגלל המונסון. אין פה עוד אווירת חירום. אנחנו עוד במצב ביניים. לא יודעים אם הולך להיות פה עוצר כמו במקומות אחרים.
"כרגע מה שהכי מעניין את הציבור הגואני זה בכלל שביתת נהגי המוניות. זה הסיפור הכי חם. הם שובתים כי הממשלה רוצה לכפות עליהם שימוש במונה ושימוש באפליקציה. כמו גט טקסי. זה קיים בכל הודו חוץ מאשר בגואה. והנהגים פה לא רוצים שזה ייכנס. הם רוצים להמשיך לגבות מהנוסעים כסף לפי מצב הרוח של הנהג, כמו שהיה בגואה תמיד".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו