שר הבריאות ניצן הורוביץ אמר שלשום (שני) בטקס חילופי השרים במשרד שהוא מתרגש. אין סיבה לפקפק בזה: אחרי נצח באופוזיציה, כשהם רואים בעיניים כלות איך כמעט בכל עניין הממשלה פועלת באופן הפוך לחלוטין לעמדותיהם, נציגי מרצ נכנסים סוף-סוף ללשכות שבהן אפשר לקבל החלטות ולהשפיע.

קל וחומר כשמדובר במשרד שעמד בשנה האחרונה במוקד ההתרחשויות ושרוב הסוגיות בו אינן מוגדרות "אידיאולוגיות" – כלומר, יש היתכנות שהורוביץ יוכל באמת לקדם דברים בלי שמוקשים מדיניים, משפטיים או סוגיות דת ומדינה יתפוצצו מתחת לרגליו כל שעתיים.

אז יש סיכוי לא רע שהורוביץ יוכל לעבוד. השאלה מה הוא רוצה לעשות בעבודה החדשה שלו.

בימים האחרונים מרבים לדבר על הסוגיות שמעסיקות את מערכת הבריאות באופן מסורתי – תקנים לרופאים ולאחיות, תוספת מיטות במחלקות האשפוז, קיצור משמרות המתמחים, קיצור תורים, הגרעון של קופות החולים.

ניצן הורוביץ בטקס החלפת השרים במשרד הבריאות, 14 ביוני 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

כל אלה חשובים כמובן, ומחייבים טיפול. אבל בכל אלה עסקו, בהצלחה גדולה יותר או פחות (בדרך כלל פחות) גם השרים הקודמים. אם אלה ימלאו את סדר היום של שר הבריאות החדש, אפשר היה להשאיר את המשרד בידיים של יולי אדלשטיין. בשביל זה לא צריך את יו"ר מרצ.

הורוביץ מגיע למשרד הבריאות עם השקפת עולם מגובשת בתחומי הסביבה, התחבורה והחברה, אותה הציג עוד כשהתמודד על ראשות עיריית תל אביב. צריך לקוות שהוא לא יאפסן אותה בכניסה למשרד.

הורוביץ מגיע למשרד הבריאות עם השקפת עולם מגובשת בתחומי הסביבה, התחבורה והחברה, אותה הציג עוד כשהתמודד על ראשות עיריית תל אביב. צריך לקוות שהוא לא יאפסן אותה בכניסה למשרד

השקפת עולם מקיימת משמעותה לחפש את הפתרונות במעלה הזרם, או במונחים של עולם הבריאות – רפואה מונעת. תקנים למיטות ורופאים במחלקות הפנימיות זה חיוני, אבל הגיע הזמן שממשלת ישראל תעשה משהו כדי לצמצם את מספר האנשים שצריכים להתאשפז מלכתחילה. וזה בדיוק המקום שבו הורוביץ יכול להביא איתו ערך מוסף.

רפואה מונעת משמעותה, למשל, שעוד לפני שדואגים שכל חולה סוכרת יקבל טיפול הולם, צריך לטפל בסיבות שבגללן הסוכרת הפכה למגפה של ממש בישראל, שצועדת בצמרת העולמית של קטיעות האיברים בגלל המחלה הארורה הזו: הרגלי האכילה והתנועה שלנו.

סגן שר הבריאות דאז יעקב ליצמן בכנס הסוכרת של משרד הבריאות, 2012 (צילום: פלאש90)

בימי יעקב ליצמן, משרד הבריאות העביר את רפורמת סימון המוצרים, אבל היא מגומגמת ולא אפקטיבית וכפי שלמדנו לאחרונה, זרועם הארוכה והאינטרסנטית של תאגידי המזון נשלחה לבחוש בה.

מלכתחילה לסמן מזון זה כנראה לא מספיק. צריך מדיניות הרבה יותר אגרסיבית שתגרום לישראלים לצמצם את צריכת הג'אנק ולחזור לאכול מזון טרי ובריא: בין אם באמצעות סבסוד מוצרים רצויים (הגיע הזמן לפקח על מחיר הלחם המלא במקום לסבסד את הלחם הריק), מיסוי כבד על מזון מזיק, מסעות הסברה משכנעים, תיעדוף מזון מהצומח. מי כמו הורוביץ יודע שזה חיוני לא רק מבחינה בריאותית – אלא גם מבחינה סביבתית.

ובכלל, הגיע הזמן לשילוב כוחות בין משרדי הסביבה והבריאות. והתחבורה. כולם מאוישים על ידי שרות ושר מאותו הגוש, ואמורים לדעת לדבר באותה שפה.

במקום להתמקד במערכת הבריאות, כדאי להתמקד בקידום חיים בריאים: הליכה ברגל; צל במרחב הציבורי (כי גם בסרטן העור אנחנו בדרך להיות מעצמה); הפחתת זיהום האוויר (לפי ארגון הבריאות העולמי – כ-2,000 ישראלים מתים בשנה מתחלואה שנגרמת מזיהום אוויר); שיקום שיעורי החינוך הגופני במערכת החינוך (לשם כך נדרש שת"פ עם עוד שרה – יפעת שאשא ביטון).

"נחנקנו מאבק" נכתב על שמשת מכונית מכוסה באבק, בעקבהות סופות חול, 2017 (צילום: דוד כהן/פלאש90)

ועוד: הפחתת השימוש בחומרי הדברה בחקלאות בפרט, ובסביבת אוכלוסייה בכלל (ריסוס של עשבייה וגינון על ידי רשויות מקומיות). הבעיה היא לא רק בחומרים שנשארים בפירות ובירקות שלנו, אלא ברעלים שאליהם נחשפים העובדים בחקלאות והתושבים שגרים בסמוך.

ישראל היא אחת המובילות בעולם בשימוש בחומרי הדברה ביחס לכל דונם חקלאי; יש לזה נסיבות מקלות – האקלים החם שמהווה חגיגה למזיקים – אבל אין צורך לחפש אשמים. צריך לחפש פתרונות, ועידוד של כל המערכת לגידול וצריכה של פירות וירקות נטולי או מופחתי ריסוס הוא אינטרס לאומי.

ישראל היא אחת המובילות בעולם בשימוש בחומרי הדברה ביחס לכל דונם חקלאי; יש לזה נסיבות מקלות, אבל אין צורך לחפש אשמים. צריך לחפש פתרונות

אל כל אלה צריך להוסיף את הפערים הבלתי נסבלים בין פריפריה למרכז. הפערים מתבטאים לא רק בנגישות לשירותי רפואה ככל שמתרחקים ממרכז הארץ – אלא גם בנגישות לאורח חיים בריא.

גם כאן, כפי שהומחש בשנת הקורונה, הציבור הערבי והחרדי סובלים מפיגור גדול, מהרגלי אכילה בעייתיים, ממחסור בתשתיות ספורט וממה שכונה בלקסיקון של הקורונה "מחלות רקע". אל הציבורים האלה צריך לתעל את מירב האנרגיה.

ג'וגינג בפארק הירקון (צילום: דורון הורוביץ/פלאש90)

תוחלת החיים בישראל הולכת ועולה, אבל יש נתון חשוב יותר – תוחלת החיים הבריאים: כמה משנות חייו אדם נהנה מבריאות ואיכות חיים טובה, וכמה שנים הוא מעביר כאדם חולה שמתוחזק על ידי תרופות ורופאים. העלאת תוחלת החיים הבריאים צריכה להיות המטרה העליונה של שר הבריאות ומשרדו.

זה לא שבמשרד הבריאות לא עוסקים בסוגיות האלה. רק לאחרונה פרסמו פירמידת מזון חדשה, נציגי המשרד יושבים בוועדות משותפות עם משרד החקלאות שקובעות את רשימת חומרי ההדברה המותרים בשימוש, וכו'. יש יותר ויותר רופאים ואנשי מקצוע שמבינים את החשיבות של הנושאים הללו, אבל במבחן התוצאה זה לא עובד.

ועוד לא הזכרנו את היקפי העישון שאחרי שנים של ירידה חזרו לעלות, בעיקר בגילאי הנוער – שעם כל הכבוד לקורונה, ויש כבוד, הסכנות האורבות להם מהעישון גדולות בהרבה.

מארזי סיגריות מוצגים בחנות ללא זיהוי (צילום: David Cohen/Flash90)

הורוביץ מתלבט בימים אלה, כמו שרים רבים אחרים, את מי למנות לתפקיד המנכ"ל. כפי שהוכח בשנת הקורונה, יש במערכת הבריאות לא מעט אנשי מקצוע מנוסים וראויים.

הליהוק הנכון, לטעמי, הוא לא זה שבהכרח מחזיק ביותר שנות ניסיון בניהול מחלקה או בהיכרות עם המערכת מבפנים; האיש (או האישה) הנחוץ למשרד הוא כזה שמחזיק בהשקפת עולם רחבה, מקיימת, שמציבה במרכז את בריאות הציבור לא פחות מאשר את מערכת הבריאות.