לפעמים נגמרות לי המילים ואני נותר פעור פה מול הצד שאיתו אני מתווכח. כך היה עם הרשומה של "מנכ"ל חברת המחקר למגזר החרדי", דודי דרור.

אסכם בקצרה: לפי מר דרור, הציבור החילוני "שונא חרדים", בעוד שהציבור החרדי כלל לא שונא חילונים. ולכן, על מנת לפתור את בעיית השנאה, צריך לחנך ילדים חילונים על ידי היכרות טובה יותר עם החרדים במפגשים של "פנים אל פנים".

על הדרך יש להכיר להם את הרבנות, את בתי הדין הרבניים והמועצות הדתיות. כך יבינו החילונים שטופי השנאה שהחרדים אינם גרועים כמו שמציירים אותם "בתקשורת".

לפי דרור, הציבור החילוני "שונא חרדים", בעוד שהציבור החרדי כלל לא שונא חילונים. לכן, על מנת לפתור את בעיית השנאה, צריך לחנך ילדים חילונים על ידי הכרות במפגשים "פנים אל פנים" עם החרדים ומוסדותיהם

החילונים גם ילמדו מהחרדים מה היא ערבות הדדית, כי הרי לחילונים אין כלל ערבות כזו. כך, בעיני דרור, יצטמצמו הפערים החברתיים.

וודאי אתם שואלים את עצמכם מה באחריות החרדים במפגש הזה בין חילונים וחרדים? ובכן, החרדים צריכים לוודא שהערכים "השמרניים והבדלניים" שלהם "לא נפגעים" בעקבות המגע עם החילונים.

כן, כך זה נכתב על ידי חרדי אמיתי. זו לא פרודיה ולא בדיחה.

אז אם כבר אנחנו מדברים על שנאה, אולי שווה שמר דרור יבדוק מה עובר על אישה חרדית שרוצה לחיות חיים עצמאיים ולא להינשא בשידוך, על להט"ב חרדי שרוצה לצאת מהארון או על חרדי שרוצה להתגייס לצה"ל.

החברה החרדית מתהדרת באפס סובלנות, בהגדרה, לכל מי שמעז להיות שונה ומעז לחשוב עצמאית. את השיעור הראשון שלהם בסובלנות הם צריכים ללמוד מהמרכז הגאה בתל אביב, בו באמת לומדים על אהבת האחר והאדם באשר הוא.

את ההיכרות של הציבור החרדי והחילוני צריך לעשות בכמה מקומות חשובים, ואני מסכים עם דרור שההתחלה היא במערכת החינוך. החרדים, החילונים וכל הזרמים צריכים ללמוד בזרם אחד, ממלכתי, בו לומדים לימודי ליבה כמו אזרחות, אנגלית ומתמטיקה.

אחר כך החילונים והחרדים צריכים להיפגש בצבא, בו כולם וכולן משרתים באופן שווה. ואחר כך, בשוק העבודה. שם ייפגשו כל החרדים עם הציבור החילוני, שנושא אותם על גבו, ויבינו שלא מדובר באנשים שרוצים "לאיים על החיים שלהם", אלא שפשוט ישאו בנטל הכלכלי של חיים במדינה מודרנית. כמו כל אזרח אחר. אכן, היכרות בלתי אמצעית מצמצמת שנאה, אבל גם שוויון מצמצם שנאה, ואני חושב שהפיתרון שלי משלב בין השניים באופן מיטבי.

וודאי תשאלו את עצמכם מה באחריות החרדים במפגש הזה בין חילונים וחרדים? ובכן, החרדים צריכים לוודא שהערכים "השמרניים והבדלניים" שלהם "לא נפגעים" בעקבות המגע עם החילונים

אבל אם יש משהו שאני למד מדבריו של דרור הוא שאין תקווה או מקום להידברות. את השינוי צריך לעשות כמו הסרת פלסטר. לקצץ בתקציבים הנותנים לחרדים פריווילגיות מופרכות, לבטל את המוסדות מימי הביניים כמו הרבנות ובתי הדין הרבניים שמאמללים את חייהם של מיליוני ישראלים, ולחייב כל ילד וילדה חרדי ללמוד לימודים מלאים שיאפשרו להן ולהם לבחור בבוא היום את החיים שאותם הם רוצות ורוצים לחיות.

דרור חש מאויים, ובצדק, לציבור החילוני נמאס. הגיע זמן שוויון.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית וכעת דובר של ח"כ יאיר גולן. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

עם ההתקדמות בגיל הפרופורציות משתנות. ככל שאני מתבגרת ומוסיפה שנים זה נהייה יותר קשה ובלתי נסבל לשמוע את גילאי הלוחמים הנופלים. הם הולמים שוב ושוב בראש. באכזריות, בלי רחמים: בן 19, בן 20, בן 21. בצעירותי לא הייתי מודעת כמו עכשיו לגודל ההחמצה. לא ממש תפסתי שחייהם נגדעו ממש בהתחלה.

המילה "בהתחלה" חזרה שוב ושוב ברשימות ושירים, שפרסמה אחות שכולה אשר אחיה נפל בגיל 21 במלחמת ששת הימים. הכרתי את האחות המוכשרת, רותי אבני מקיבוץ כפר בלום. היא כתבה על אחיה ברוך בעיתונות הקיבוצית והייתה חוזרת ותוהה: זה בלתי נתפס ובלתי אפשרי. איך זה שחיים צעירים נגדעים כל כך בהתחלה?

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

שנת הלימודים נפתחה בימים של מתח וחרדה. המלחמה חשפה את בועת הענק של חיינו – הפיל שבחדר שהמעטנו בסכנות הטמונות בו במהלך הזמן, כמו אומה המדחיקה את הבשורה.

ואולם, מערכת החינוך הפסיקה לעסוק בשאלות הגדולות, ומחנכים ברחו לזוטות ולאזורי הנוחות מפחד העיסוק בתפוח אדמה לוהט בעל גוון פוליטי. המערכת נמנעה ככל יכולתה מלגרום לתלמידים לחשוב על השלכות הסכסוך והבעיות הקיומיות שהוא מציב לעתיד הדור הבא.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.