לפעמים נגמרות לי המילים ואני נותר פעור פה מול הצד שאיתו אני מתווכח. כך היה עם הרשומה של "מנכ"ל חברת המחקר למגזר החרדי", דודי דרור.
אסכם בקצרה: לפי מר דרור, הציבור החילוני "שונא חרדים", בעוד שהציבור החרדי כלל לא שונא חילונים. ולכן, על מנת לפתור את בעיית השנאה, צריך לחנך ילדים חילונים על ידי היכרות טובה יותר עם החרדים במפגשים של "פנים אל פנים".
על הדרך יש להכיר להם את הרבנות, את בתי הדין הרבניים והמועצות הדתיות. כך יבינו החילונים שטופי השנאה שהחרדים אינם גרועים כמו שמציירים אותם "בתקשורת".
לפי דרור, הציבור החילוני "שונא חרדים", בעוד שהציבור החרדי כלל לא שונא חילונים. לכן, על מנת לפתור את בעיית השנאה, צריך לחנך ילדים חילונים על ידי הכרות במפגשים "פנים אל פנים" עם החרדים ומוסדותיהם
החילונים גם ילמדו מהחרדים מה היא ערבות הדדית, כי הרי לחילונים אין כלל ערבות כזו. כך, בעיני דרור, יצטמצמו הפערים החברתיים.
וודאי אתם שואלים את עצמכם מה באחריות החרדים במפגש הזה בין חילונים וחרדים? ובכן, החרדים צריכים לוודא שהערכים "השמרניים והבדלניים" שלהם "לא נפגעים" בעקבות המגע עם החילונים.
כן, כך זה נכתב על ידי חרדי אמיתי. זו לא פרודיה ולא בדיחה.
אז אם כבר אנחנו מדברים על שנאה, אולי שווה שמר דרור יבדוק מה עובר על אישה חרדית שרוצה לחיות חיים עצמאיים ולא להינשא בשידוך, על להט"ב חרדי שרוצה לצאת מהארון או על חרדי שרוצה להתגייס לצה"ל.
החברה החרדית מתהדרת באפס סובלנות, בהגדרה, לכל מי שמעז להיות שונה ומעז לחשוב עצמאית. את השיעור הראשון שלהם בסובלנות הם צריכים ללמוד מהמרכז הגאה בתל אביב, בו באמת לומדים על אהבת האחר והאדם באשר הוא.
את ההיכרות של הציבור החרדי והחילוני צריך לעשות בכמה מקומות חשובים, ואני מסכים עם דרור שההתחלה היא במערכת החינוך. החרדים, החילונים וכל הזרמים צריכים ללמוד בזרם אחד, ממלכתי, בו לומדים לימודי ליבה כמו אזרחות, אנגלית ומתמטיקה.
אחר כך החילונים והחרדים צריכים להיפגש בצבא, בו כולם וכולן משרתים באופן שווה. ואחר כך, בשוק העבודה. שם ייפגשו כל החרדים עם הציבור החילוני, שנושא אותם על גבו, ויבינו שלא מדובר באנשים שרוצים "לאיים על החיים שלהם", אלא שפשוט ישאו בנטל הכלכלי של חיים במדינה מודרנית. כמו כל אזרח אחר. אכן, היכרות בלתי אמצעית מצמצמת שנאה, אבל גם שוויון מצמצם שנאה, ואני חושב שהפיתרון שלי משלב בין השניים באופן מיטבי.
וודאי תשאלו את עצמכם מה באחריות החרדים במפגש הזה בין חילונים וחרדים? ובכן, החרדים צריכים לוודא שהערכים "השמרניים והבדלניים" שלהם "לא נפגעים" בעקבות המגע עם החילונים
אבל אם יש משהו שאני למד מדבריו של דרור הוא שאין תקווה או מקום להידברות. את השינוי צריך לעשות כמו הסרת פלסטר. לקצץ בתקציבים הנותנים לחרדים פריווילגיות מופרכות, לבטל את המוסדות מימי הביניים כמו הרבנות ובתי הדין הרבניים שמאמללים את חייהם של מיליוני ישראלים, ולחייב כל ילד וילדה חרדי ללמוד לימודים מלאים שיאפשרו להן ולהם לבחור בבוא היום את החיים שאותם הם רוצות ורוצים לחיות.
דרור חש מאויים, ובצדק, לציבור החילוני נמאס. הגיע זמן שוויון.
שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית וכעת דובר של ח"כ יאיר גולן. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.
לעתים התחלות טובות נגמרות רע והתחלות קשות נגמרות טוב. נראה שמה שקורה לאחרונה מבחינת ישראל, הוא מהסוג השני. תחילת התקופה שאנו עדיין מצויים בה, ה-7 באוקטובר, הייתה קשה מאד. גם ההמשך לא פשוט או קל. אך יש עתה סימנים להתפתחויות חשובות מבחינת מדינת ישראל, דהיינו קפיצת מדרגה בהשתלבותה במרחב סביבה.
מאז קמה מדינת ישראל, אחת ממטרותיה המרכזיות הייתה להיות משולבת באזור ולא להיות לנצח נטע זר בו. אבות הציונות היו ערים לפרובלמטיקה הזו וכאשר הגו את חזונם. ציפייתם הייתה שאף שההתחלה תהיה לוחמנית, הרי שעם הזמן אפשר יהיה להגיע ליחסים תקינים בין הגוף הלאומי היהודי שיקום פה לבין הארצות הערביות מסביב. וזה אכן מה שבהדרגה קורה.
מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.
פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.
אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם