על פי נתוני משרד הבריאות שהתפרסמו בשבוע שעבר, רק 3% מהחרדים התגלו כחיוביים לקורונה, ונדמה שהגל האחרון פוסח על החברה החרדית. כל זאת לא מפריע לנתוני מדד השנאה השנתי שהתפרסם ב-ט' באב להציג תמונה לא נעימה על הציבור הישראלי.
רק 3% מהחרדים התגלו כחיוביים לקורונה, ונדמה שהגל האחרון פוסח על החברה החרדית. זה לא מפריע לנתוני מדד השנאה השנתי, שהתפרסם ב-ט' באב, להציג תמונה לא נעימה על הציבור הישראלי
דודי דרור הוא מנכל אסקריא חברת יעוץ ומחקר המתמחה בחברה החרדית. החברה מבצעת סקרים ואנליזת מחקר להשגת תובנות עסקיות לקידום העסק.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הדברים יפים, והרעיון לשילוב היכרות בחינוך מגיל צעיר מבורך.
עם זאת:
א. הנתון לגבי שנאה משני הצדדים לא נראה לי סביר. הילדים החרדים לומדים לשמור ולהיזהר מהפריצות שבעולם החילוני, ולפחד מהאנשים חסרי הערכים שבו. הסטרואוטיפים מושרשים היטב במערכת החינוך והחברה החרדית, ודאי באותם 60% קיצוניים יותר. אולי הילדים לא מודים בזה בסקר, כי המשמעות היא מעבר על המצוות לכאורה.
ב. החרדים, על כל גווניהם, אינם מאמצים חשיבה עצמאית, ואינם מוציאים מתוכם כמעט מנהיגים מתונים. ההקצנה הולכת וגדלה, וכל המקצין הרי זה משובח. מי שלא יכול עוד פשוט יוצא בשאלה. כל עוד נבחרי הציבור הזה מפגינים התעלמות מהערכים של החילונים (כן יש כאלו), ונלחמים להותיר את הציבור שלהם כולו, גם מי שלא מתאים לכך, בבתי המדרש והישיבות, מבלי לתרום כלכלית לחברה, אלא רק להיתלות בה – לא תזכו באהדת החילונים.
ג. שינוי המצב דורש שינוי עמוק בציבור החרדי, שיוביל לשינוי הסטטוס קוו, ויאפשר רק לעילויים בתורה ללמוד בלבד, וליתר החרדים לקחת חלק בחיי היום יום של המדינה, לצד לימוד התורה, כפי שקרה בכל מקום ולאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי.
מה שמוביל היום את הנהגת החברה החרדית הוא הפחד הבלתי מרוסן מאובדן השליטה בציבור שלהם – שיגלה את מנעמי העולם החילוני וינטוש את הדת. לכן מחזיקים את הציבור בהפחדות. זו לא אמונה אמיתית, אלא יצירת תנאים שכולאים את האנשים, ומאפשרים רק לאמיצים במיוחד לברוח, ובמחיר כבד מאוד. אם הייתה אמונה אמיתי בצדקת הדרך, לא היו מונעים מפחד, ולא מנסים למנוע מפגש עם אנשים אחרים.
החרדיות צריכה לפתוח את דלתותיה לעולם, גם במחיר הסכנה שחלק מהחרדים יחליטו לעזוב. היות וההנהגה לא תעשה זאת, הציבור צריך להניע תהליכים אלו 'מלמטה', וזה לא קורה. משטר הפחד של ההנהגה משתק אתכם. פחד של ניתוק מתמיכת הקהילה, קשיי העולם שמחוץ לה, וסבלי העולם הבא.