פרופסור לתולדות המדע בהרוורד, אן הרינגטון, חקרה איך בני אדם הסבירו לעצמם למה הם נהיים חולים לאורך ההיסטוריה. אחת התובנות המרהיבות שלה היא שהרפואה המודרנית, הפיסיקליסטית, מחפשת את ה"גורם" הבקטריאלי או ויראלי, או את ה"תקלה" הפיזיולוגית, הכימית או הגנטית ואז מנסה לסלק את הנגע או לתקן את הקלקול. היא ממקדת את החיפוש בחולי ולא באדם החולה.

פרופ' לתולדות המדע בהרוורד, אן הרינגטון, חקרה איך בני אדם הסבירו לעצמם למה הם נהיים חולים לאורך ההיסטוריה. אחת התובנות המרהיבות שלה היא שהרפואה המודרנית ממקדת את החיפוש בחולי ולא באדם החולה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אבל מה קורה כשזה לא עובד? מה קורה כשזה לא מספק את הצורך האנושי לקבל תשובות לשאלות כמו: למה אני? למה עכשיו? מה יהיה?

במחקר שלה היא משרטטת נרטיבים היסטוריים שהתהוו כדי לתת מענה לשאלות האלו. האם אי פעם חליתם ומשהו אמר לכם: "הגוף שלכם אומר לכם שאתם צריכים מנוחה"? זה נרטיב שהרינגטון מכנה "הגוף המדבר". נרטיב נפוץ שמשפיע על אנשי ונשות רפואה והדיוטות כאחד. יש אחרים.

משבר הקורונה העמיד את כל העולם בפני שאלות שהרפואה המודרנית לא ידעה לענות עליהם. וחרף מגיפת המידע, ריבוי הסטטיסטיקה וגרפים של גורמים רשמיים וחובבנים, עדיין יש הרבה שאלות מדעיות ואנושיות ללא תשובות מספקות. למה אדם אחד נדבק ואחר לא? למה אחד חולה ומחלים ואחר מת? למה התחלואה עלתה? למה התמותה ירדה? האם ניו-זילנד צדקה או שוודיה? האם היו מתים אנשים אם היינו סוגרים את שדה התעופה? או אם לא היה מתקיים מצעד הגאווה? האם אי פעם נחזור לשגרה?

נרטיבים הם הדרך שבה בני אדם עושים סדר ומוצאים משמעות במציאות כאוטית. השיח הרשמי בארץ מראשית המשבר קידם הבנה של המציאות דרך מטאפורה של מלחמה. הוירוס תואר כ"אויב" שיש "לנצח". צוותים רפואיים היו ב"בחזית" וב"עורף". אזרחים נדרשו להשאר בבית ולעטות מסיכה. התקהלות אפילו לצורך של הפגנה תוארה כמעשה לא פטריוטי. כשביקרו את תפקוד ממשלת החירום דיברו על "יום הכיפורים של מערכת הבריאות". גם כשהתחלפה הממשלה, אותו נרטיב של "מלחמה בקורונה" המשיך, כשמי שלא התחסן תואר כמחבל שמרסס אזרחים חפים מפשע עם תת מקלע.

בעוד חברי האוסטרלים מחכים להתחסן חודשים בהבנה שכך הם מגינים על עצמם, המסגרת הנרטיבית בישראל נותנת סיבה אחרת להתחסן שלא קשורה אל הפרט אלא לסולידריות פטריוטית.

נרטיבים הם הדרך שבה בני אדם עושים סדר ומוצאים משמעות במציאות כאוטית. השיח הרשמי בארץ מראשית המשבר קידם הבנה של המציאות דרך מטאפורה של מלחמה

רק אתמול מנהלת טיפול נמרץ בבית חולים פרסמה פוסט ובו היא מהדהדת את נרטיב המלחמה:

"אל תצפו ל"חמלה" מהצוותים הרפואיים כשתגיעו אליהם כשלא התחסנתם…מלחמת ששת הימים נמשכה 6 ימים וחצי מהלוחמים היו בטראומה…מי שהיה בחזית זכה להבנה וכבוד כי הוא סבל מהלם קרב…המלחמה בקורונה נמשכת בגלים יותר משנה. אם אנחנו חרפנו את נפשנו…מצפים ש"נתגייס" שוב…"

https://www.facebook.com/sharon.einav/posts/4776691135693900

התשובה של החברה הישראלית לשאלות הרבות ומורכבות ולאי ודאות המתמשכת שמציב משבר הקורונה היא לספר סיפור שמוכר לנו: אנחנו מתים כי יש אויב, והפעם זה לא החמאס או החיזבאללה אלא וירוס. אויבים צריך להשמיד כליל, כמו הציווי לשאול להשמיד את העמלק:

"ולא תחמול עליו". האמירה "אל תצפו לחמלה" כלפי מי שלא התחסנו, אולי מובנת כתגובה של תסכול וכאב של צוות רפואי שחוק ובפוסט-טראומה, אבל אפשר גם להבין אותה כהתבטאות עקבית בתוך נרטיב המלחמה הגדול של עם ישראל לאורך ההיסטוריה, ומוסר ההשכל שאין מקום לחמלה במלחמה כי"זרע עמלק" בלתי מזוהה חיצונית החי בקרבנו ועלול לקום עלינו לכלותנו.

התשובה של החברה הישראלית לשאלות הרבות ומורכבות ולאי ודאות המתמשכת שמציב משבר הקורונה היא לספר סיפור שמוכר לנו: אנחנו מתים כי יש אויב, והפעם זה לא החמאס או החיזבאללה אלא וירוס

במסורת נרטיבית אחרת, מוסר ההשכל הפוך. הדלאי לאמה סבר שאויב הוא המורה הטוב ביותר לחמלה ואמר:

"אם אינך נוהג בחמלה כלפי האויב שלך, כלפי מי תנהג בחמלה?".

שבויים בתבנית הנרטיבית של מלחמתנו בעמלק הקורונה, אמירה כזו וודאי נשמעת כמו טירוף והזמנה להדבקה. רק שקל לשכוח שגם נרטיב המלחמה שלנו הוא נרטיב ולא המציאות עצמה. באותה מידה היה אפשר לראות בקורונה רק וירוס שלצערנו אין ולא תהיה לנו עליו הרבה שליטה. ובמשבר האנושי – הבריאותי, החברתי, החינוכי, המוסרי, הדמוקרטי – האויב שממנו עלינו ללמוד שיעור בחמלה. אולי השאלה החשובה ביותר שאין לנו עליה תשובה כרגע היא, איך בעולם שבו יש וכנראה תמשיך להיות קורונה, בו קרבה ואינטימיות ובני אדם אחרים כולל ילדים הפכו לסכנה, אפשר יהיה לאהוב את רעך כמוך?

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.