"זהו, הם הגיעו לשקמים", אמר לי בקול עצוב ידיד שגר בצפון תל אביב ועובר על בסיס יומי בכיכר המדינה. השקמים הם העצים המופלאים, נדיבי הצמרת והצל, שניטעו בכיכר לפני כ-50 שנה והפכו לפרט הדומיננטי בנוף השטוח שלה.
בביקורים האחרונים שלי בכיכר המדינה התפעלתי מהנוכחות שלהם, הם סיפקו הוכחה שגם לעצים יכולה להיות כריזמה. אז מיהרתי לכיכר לראות מה קורה. והמראה לא קל לעיכול.
העצים הכבירים עומדים כששורשיהם עטופים בבדים, כמו אדם במיטב שנותיו שהפך בטרם עת לסיעודי ונזקק לחיתולים. מוקפים בגדרות ברזל וערימות עפר ומופרדים זה מזה, אולי כדי שלא יוכלו לחבור למרד השקמים הגדול
העצים הכבירים עומדים כששורשיהם עטופים בבדים, כמו אדם במיטב שנותיו שהפך בטרם עת לסיעודי ונזקק לחיתולים. העצים מוקפים בגדרות ברזל וערימות עפר, מופרדים זה מזה, אולי כדי שלא יוכלו לחבור למרד השקמים הגדול.
הכלים הכבדים נעים סביבם בנחישות, הכיכר הולכת ונחפרת ונראית כמו מה שהיא: אתר בנייה. בקרוב יתרוממו המגדלים, והעצים מפריעים.
בילדותי, כיכר המדינה הייתה שטח מוזנח ולא מנוצל. אי תנועה ענקי, רובו מכוסה עפר, שחוץ ממדורות ל"ג בעומר כמעט לא נעשה בו שימוש. בשנים האחרונות הייתה לה עדנה: סומנו בה שבילי אופניים, הוצבו ספסלים, נשתלה צמחייה, ויחד עם השקמים המדוברים היא הפכה למרחב ציבורי פתוח ומזמין להנאת התושבים.
קשישים עם מטפלים, צעירים עם כלבים, הורים וילדים מילאו אותה רוב שעות היממה. בפורים התקיימו בה מסיבות ענק ובקיץ 2011 נערכה בה אחת ההפגנות הגדולות של המחאה החברתית, שלפי הערכות נכחו בה יותר מ-100 אלף איש.
לרגעים היה נדמה שהיא מאיימת לרשת את כיכר רבין על תקן אתר ההתכנסות הלאומי, אבל זה כבר לא יקרה. אחרי שנים של הזדחלות במוסדות התכנון, אינספור גרסאות ומחלוקות, אושרו תכניות הבנייה בכיכר ולאחרונה העבודות יצאו לדרך.
אין טעם לפתוח מחדש את הדיון התכנוני הסבוך, כי את הנעשה – בשלב הזה – כבר אין להשיב. בכיכר המדינה ייבנו שלושה מגדלים בני 40 קומות שיכללו 450 דירות ומבנה בן 10 קומות לצורכי ציבור.
על התכניות חתום משרד האדריכלים יסקי-מור-סיוון. למרגלות המגדלים אמור להשתרע פארק פתוח. בהדמיות זה נראה מבטיח, הניסיון מלמד שבמציאות, במקרים רבים, הסביבה של מגדלי יוקרה היא הכל חוץ ממסבירת פנים ומכניסת אורחים. נצטרך להמתין ולראות.
לא ברור גם כיצד תשפיע על התנועה באזור תוספת של מאות מכוניות של תושבי המגדלים; הרי לא מדובר באוכלוסייה שתצטופף באוטובוסים.
למה מלכתחילה לבנות על הכיכר ולא לשמור אותה לתועלת הציבור? בעיריית תל אביב מזכירים שהבעלות על רוב הקרקעות בכיכר נמצאת בידי כ-200 בעלי קניין פרטיים, אבל כשהעירייה רוצה לבצע חילופי שטחים – ראו מקרה הדולפינריום – היא יודעת לעשות את זה. לפחות ראש עירייה אחד – שלמה להט – חפץ בכך.
צ'יץ' הציע בשעתו לרכוש את הקרקעות ולהקים בכיכר פארק ציבורי, אבל כעבור כמה שנים התכנית בוטלה על ידי שר הפנים בטענה שהקופה הציבורית לא תוכל לעמוד בעלויות.
בעיריית תל אביב מזכירים שהבעלות על רוב הקרקעות בכיכר נמצאת בידי כ-200 בעלי קניין פרטיים, אבל כשהעירייה רוצה לבצע חילופי שטחים – ראו מקרה הדולפינריום – היא יודעת לעשות את זה
ומה לגבי העצים? מבין 125 עצים בכיכר, רק 9 יישארו במקומם. באשר ל-28 השקמים – הם יועתקו, אבל יישארו בתחומי הכיכר. אחרי שהם נעטפים בבד הם מונפים על כלונסאות מתכת ומועברים מהמרכז לשוליים, לעתים למרחק של מטרים ספורים. את דורון לנג, האגרונום שמפקח על הפרויקט, אני פוגש במקרה כשהוא מסתובב בכיכר עם כובע רחב שוליים ומשקיף על העבודות.
הוא משוכנע שהשקמים מספיק חזקים כדי לשגשג גם במקומם החדש. עשרות עצים נוספים, בעיקר זיתים, מועתקים למתחם בדרום יפו בו בחרה העירייה, וכנגד כריתתם של 43 עצים היזמים מחויבים לנטוע 300 חדשים.
שוב – על הנייר זה נשמע מבטיח, המציאות נוטה לעתים לאכזב.
בהחלט ייתכן שבתצורתה הסופית הכיכר תשתלב היטב במרחב העירוני ותשרת גם את האינטרס הציבורי ולא רק הנדל"ני. בינתיים, איך שלא מסתכלים על זה, זה נראה כמו חלק מתהליך הג'נטריפיקציה שמתחולל במקומות רבים בארץ: מגדלים במקום עצים. למגדלים יש יזמים, לוביסטים ועורכי דין. לעצים? להם, במקרה הטוב, יש חיתולים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו